בהרהורים של חשבון נפש לאחר תקופה של שלושים שנות שכנות צמודה למשפ' נחמן.ועתה בהכות היגון עם פטירתו של רון היקר,.אני מוצא את הגיגי מרחפים לאחור בסקירת העבר המשותף בבתינו הסמוכים בתהייה ובדיקה האם יכולתי לנהוג אחרת?.ואל ייקל הדבר בעיניכם שלושים שנות מגורים יחד,לחוות את אירועי השמחה והגיל וימי הולדת המשמשים בערבוביה עם תחושות צער וכאב בשתי המשפחות.נשואי בנים ובנות הולדתם של נכדים.לחוות יחד את חינוכם גידולם ונשואיהם לבני זוג כל הדברים הפעוטים לכאורה אך חשובים מאין כמותם .המרכיבים יחד את מהות האדם כיצורי אנוש.ומהווים את התשתית שכל אחד מאיתנו עושה במהלך חייו למען דור העתיד .כל אלה הם אפס קצהו של עיניין המגורים הצמודים על ציר הזמן החולף.יחד עם זאת אני שואל את עצמי שוב ושוב אם הייתי עושה כך או אחרת ? היתכן וחיי ופועל יוצא מכך חיי בני ביתי ומשפחתי היו שונים במשהו ? לעיתים מזומנות בחלוף השנים נתקלתי בסברה בישוב "אריאל" כי אני כשכן קרוב לבטח נהנה מאיזה שהן הטבות ופרבילגיות תפקיד כלשהו? וכולם היו בטוחים והטיחו זאת בפני לא אחת.ואלוהים עדי מעולם לא ביקשתי מאומה "מהשכן" גם לא עבור בני משפחתי והאמת.. שיכולתי לפחות לנסות.אך נמנעתי ולא עשיתי זאת מעולם.מתוך שהכרתי את היושרה האישית של רון כאדם נמנעתי מכל קשר שיוכל להתפרש כלא תקין וממילא לא היה בו כל צורך. תמיד רחשתי כבוד ואמון לתפקיד אותו מילא ביושר ואחריות כל השנים שנים ארוכות בהן היה צריך להתמודד עם מלעיזים ומפיצי שמועות זדוניות שהתגלגלו בכל שכבות התושבים כאש בשדה קוצים.ואני השכן עם הקיר המשותף והגדר הסמוכה ידעתי היטב שבשקר יסודן.. הלשונות הרעות לא פסקו מלרטון ובנו תילי תילים של ידיעות שקריות שיכלו כל אחת לחוד וכולן יחד להרוס כל בעל תפקיד ונושא באחריות .בני אדם שעבדו עם רון יום יום הפכו לנוטפי ארס מילולי עטו כציפורי טרף ומוצאי שלל רב על הידיעה בדבר מחלתו האנושה של רון שנילחם בה בגבורה עילאית, והמשיך למלא את כל תפקידיו האחראיים השוטפים.בראשות עירו האהובה "אריאל" עיר שהגה בחזונו יזם והקים בנה אותה טפח על טפח עד להיותה עיר ואם חיה ותוססת מלאה פעילות ועשייה עיר מחוז ישראלית לכל דבר ועינין,ואריאל תהיה לנצח גלעד לפעולתו המבורכת של רון נחמן בן ונכד למייסדי ארץ ישראל המתחדשת מאז המאות הקודמות.ומן הראוי לדעתי כי האוניברסיטה שזכתה להכרה סוף סוף תהא קרויה על שם רון נחמן ז"ל. וראוי רון שהאוניברסיטה שהיא לבטח אחת הפסגות של השיגיו כמנהיג עירוני. תיקרא על שמו. על אפם וחמתם של כל ראשי המוסדות להשכלה גבוהה שעשו ככל יכולתם להכשלת הכרה זו.. ולכל אלו שחיכו עם מד עצר ביד וחוככים ידים בסיפוק.אנו מייעצים. פשפשו במעשיכם אם לא תרמתם בהתנהגותכם להתשה המנטלית של רון שעל אף כל מה שלחשו אנשים והפיצו ברשעותם פשוט לא היה ולא נברא.ולא דבק רבב באיש ובפועלו ואני יכול לומר זאת באמת ובתמים כי הייתי בכותל הסמוך שלושים שנה.. |