0
....אך לשמואל לא היה תיאבון, כי היה חולה ולא הרגיש טוב. בחוץ , דרך החלון, ראה את העצים נעים תחת הרוח החורפית. האב התיישב ליד מיטת בנו והביט בו באהבה. כדי להסיח את דעתו מן ההרגשה הרעה ולתת לו הרגשה טובה ורגועה, סיפר לו סיפור. אמר הוא לבנו "שמואל עצום את עיניך" שמואל עצםאת עיניו והקשיב. אביו התחיל לספר : דמיין לך שאתה נכנס ליער עבות והולך בשביל ירוק בין העצים הכבירים אשר מטילים את צילם בכל. הולך אתה ושומע את ציוץ הצפורים הנהדרות אשר עומדות על הענפים ופוצחות ברינה לכבוד הבוקר הרענן. מקפצות הן מענף לענף בשלל נוצותיהן היפות ורנות. אתה הולך בשביל ורואה בין בין ענפי העצים וגזעיהם הרחבים מן נצנוץ כחול. מתגלה לעיניך אגם קטן. אתה מגיע לאגם ושומע את רשרוש גליו למגע הרוח. הנך מתיישב עלאבן גדולה ולבנה על שפת האגם ומתבונן במים. לפתע ..... |