כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ארץ חדשה

    חויות רילוקיישן בסינגפור, כפי שהן נשקפות ממוחו המעוות של המחבר.

    פוסטים אחרונים

    0

    תיאורית הדומינו.

    2 תגובות   יום רביעי, 23/1/13, 03:51
    ***פרולוג ***
     
    הפעם,פוסט מרענן, שמתעלם באלגנטיות זהירה, מההנחה ש"לכל שבת יש מוצאי שבת" וזורם עם הסלוגן..."אחרי המבול". והוא עוד יגיע... כשנחזור!
    פוסט חיובי, עם נגיעות קלות של אופטימיות קלילה שזורה בגוונים ורודים של אופוריה. 
    פוסט, שמזכיר לכולנו שמאחורי כל ענן אפור מתחבאת שמש חמימה שרק ממתינה לשעת כושר.
    "תקפיד לפנק את עצמך כל יום!" היתה המלצתו של חבר יקר ונקודת הפתיחה לפוסט הנוכחי.
    ... אם אני לא אפנק את עצמי... אז מי כן?
      
    ''
     
    בשנת 1959 מתמקם הצבא האמריקני בסייגון כדי לבלום את "תיאורית הדומינו" שטוענת להשתלטות הקומוניסטים על מזרח אסיה. לטענתם, סייגון תהיה המעוז האחרון לפני נפילת  דרום ויאטנם, קמבודיה, לאוס ותאילנד לידי הקומוניסטים. הרי, אף בן תרבות ובר דעת, לא היה רוצה לתת לבנגקוק ליפול לידי סטאלין. מילא המקדשים, הפטפונג וארמון המלך אבל לקנות ב-MBK את האוטוביוגרפיה של חרושצ'וב או ליטוגרפיה בדיוקנו של ברז'נייב, באמת חורג מגבולות הטעם הנסבל והטוב.
     
    לעניות דעתי, ההתמקמות שלהם בסייגון הייתה ממניעים שונים לחלוטין ולא בהכרח 'כשרים'.
    היה זה נפוליאון בונפרטה שטען ש"הצבא צועד על קיבתו." אם ניתן פרשנות רחבה למונח 'קיבה' אני לא משוכנע שדווקא הטעון האסטרטגי הוא זה שהכריע את הכף לטובת השליטה בסייגון אלא החיבה של החיילים האמריקאים לבחורות הויאטנמיות ולעזאזל הקומוניסטים כשבחורות יפות ומעורטלות רוקדות על עמודים במועדונים.
     
    בדיוק כמו מנפצי המיתוסים "Myth busters" קיבלתי על עצמי כהיסטוריון, חוקר תרבות, איש (עם הרבה) רוח ומומחה לרזי המזרח לבדוק, עבור קוראי הנאמנים, היש דברים בגו..? יותר נכון בסייגון, כי בגו כבר הייתי והאמינו לי, בגו יש רק חול, חולרה ומחלות שגם אנטביוטיקה לא פותרת.
     
    אני לא זוכר של מי היה הרעיון האינפנטילי לטוס לסופ"ש גברים בסייגון אבל מרגע שהרעיון קרם עור וגידים הבנתי שרק מההתנהלות האידיוטיות של שותפי לטיול, הכי רחוק שנגיע יהיה ה-Orchard towers.
    ...אז לקחתי את המושכות, הזמנתי כרטיסי טיסה בביזנס של גאט-סטאר, טיול פנאן לדלתא של המקונג ומלון הכי מפנק שמיליארד דונגים יכול לקנות.
     כי... לו הייתי סומך על שני הדפקטים האלו זה היה נגמר בשייט מפוקפק על רפסודת מבריחים של פליטים קמבודים ולינה על ספסל מצחין בתחנת הרכבות המרכזית של הו צ'י מין. אז לא לקחתי סיכונים מיותרים ותוך כדי, יצאתי לאר'ג על חשבונם.
     
    שותפי לניפוץ המיתוס נבחרו באין ברירה מתוך הגברברים (אלאק) הישראלים שנותרו בספרינג.
    הראשון להצטרף הוא ל'. מומחה סימולאטורים, וחובב בירה ידוע. השני הוא הכדורגלן המוכשר אך זחוח הדעת.
    כל אחד מהם עילוי אמיתי בתחום עיסוקו אבל כשמדובר בחיים האישיים, מדובר בשני חננות שלא מסוגלים להחליט בשביל עצמם איזה ארוחת ילדים להזמין במקדונלד'ס. זה החומר האנושי שאני גורר אחרי לסייגון.
    אבל, אם נניח לרגע את הציניות בצד. מדובר באחלה בסיס לטיול גברים במזרח הקסום. כי, לטיולי גברים לא צריך PhD או איזה תואר מפוצץ. כל שנדרש הוא חוש הומור, מצב רוח ציני, כמה מאות דולרים לבזבוזים... ויכולת לנצור סוד.
    כפי טען נפוליאון, "איש אחד שמדבר עושה רעש גדול יותר מעשרת אלפים אנשים דוממים."
     
    אחרי שכולנו ביקשנו מהנשים חופשה מ'הכלא' בגין התנהגות טובה, התכנסה ועדת השחרורים של הנשים סביב השולחן העגול בבריכה, לדון בסוגיה ולתת את תשובתן המושכלת בנידון.
    היות וזאת לא היתה הפעם הראשונה שהכלבים שוחררו מהמלונה שלא לומר 'כלב נובח לא נושך' ועד היום חזרנו מטיולי הגברים בלי מחלות שלא מופיעות על מדף הספרות של רופא המשפחה שלנו, דר' שיאה. פסקו כבוד הנשים כדלהלן:
     
    היות ויסודות העבירה הפלילית קובעות ש "אין עבירה ללא מעשה" (nullum Crimen sine Actus), ולא הוכח מעל לכל צל של ספק שהנאשמים (להלן 'החננות') מתכוונים להפר את תנאי השחרור הזמני שניתן להם. זאת מבלי להזכיר, שהנאשמים אוחזים ביסוד נפשי (mens rea) ורגשי מעורער. הרי שניתנת ל'חננות', שכל אשמתם, שהם באו בברית הנישואין (להלן 'אמרו I Do'), הזכות לבלות שלושה ימים ולילות ללא השגחת הנשים (להלן 'הסוהרות') ולפעול באופן שאדם סביר היה פועל בנסיבות שנתקיימו.
    בהנחה ש'אדם הסביר' במקרה דנן, הם שלושה גברים ילדותיים ותלותיים בחברותא כשהם בגילופין. מה גם, שבנסיבות העניין הדרך הטובה ביותר לקיים הבטחה היא, לא להבטיח אותה. ולכן אנו פטורים מלהבטיח אבל לא מלהבטיח להביא מתנות לנשים מהדיוטי-פרי.
    האישור מותנה, באישור ועדה פסיכיאטרית מחוזית, שתעיד על כישרותם הנפשית לשרוד את תלאות המסע.
    על החתום: 'שתחייה' - אב בית הדין. ה'דוגמנית' - דמות ומופת  ו'יודסינגפור' - זאת שבחרו בה מכל הנשים.
     
    בעוד כמה דקות, ניבלע לבטן האירבוס הכתום. כל אחד מאיתנו יתכנס בעצמו עם מחשבותיו ודמיונו ויפליג בהזיותיו הפרוורטיות על העתיד לבוא. חוויות מסייגון, מסע נקמת הנשים עם כרטיסי האשראי המוכספים שלנו וכל האמת בנוגע ל"תיאורית הדומינו" בפוסט הבא...
     
    שבת שלום.
    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/1/13 06:05:
      משעשע לקרוא את הזוית הגברית אחרי שקראתי את יוד...
        25/1/13 01:07:
      קשה קשה.... חבל שהחננות החליטו להמיר את ימי החופשה מהכלא במופע איימים נוסח סולל הדרך :-). תהנו ותחזרו בשלום.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      סולל הדרך
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין