השמאל הרים את ראשו אחרי ארבע שנים בהן חירבנו לו עליו לא מעט. אבל שום גוש ימין לא יצליח להחזיק בשלטון לאורך זמן בדמוקרטיה, אלא אם כן הוא ישחית את הדמוקרטיה או ינטרל אותה בכוח הזרוע. זאת מפני ששום עם לא יקבל אגרסיביות, שחיתות וכפייה – מסימני ההיכר הבולטים של הימין בכל העולם – לאורך זמן וללא תנאי.
אז כס המלך לא נפל, אבל רגליו נוסרו והוא קצת נראה כמו שרפרף פתאום. יש לקוות שביבי קינג הבין שהוא יהיה חייב להראות תוצאות חיוביות הפעם, אם הוא מתכוון להיות רלבנטי בבחירות הבאות, ולא רק פצצות קרטון על רחבת האו"ם.
הפספוס הגדול ביותר של הבחירות, הוא של שלי יחימוביץ' ומפלגת העבודה. שלי שלנו חשבה שמה שמפלגת העבודה צריכה זו גישה חדשה והבוחרים פשוט ינהרו אליה. שלי שלנו חשבה שמה שהמפלגה צריכה זה להיתפס פחות "שמאלנית" ויותר "עממית" ואז המצביעים יבואו בהמוניהם. כששלי אמרה שלקרוא למפלגת העבודה "שמאל" זה עוול היסטורי, היינו צריכים לדעת ששלי עומדת בראשה של מפלגה שהיא כלל לא מבינה.
אז הנה השיעור, שלי: לא רק שמפלגת העבודה היא מפלגת שמאל - היא המפלגה של שמאל. היא המנהיגה של הגוש. כך תמיד היה. לגרום למפלגה הזו להיות פחות "שמאלנית" לעולם לא יביא יותר בוחרים. הימין איננו מפוזר ואיננו מגומגם. הם יודעים בדיוק מה הם רוצים ומי מייצג אותם. זה השמאל שהתפזר לרסיסים בארבע השנים האחרונות. זה השמאל שעדיין מהווה את רוב האוכלוסייה בישראל (אם לוקחים בחשבון ש"מרכז" זה פשוט שם אחר לשמאלני שלא רוצה להיחשב שמאלני מטעמים פוליטיים), וזה השמאל שהיה צריך נואשות מנהיגות שתאחד את שורותיו, ואם היית משכילה להבין זאת, אולי היינו מתעוררים לשחר חדש בבחירות הללו. .
מפלגת העבודה הותירה חור במנהיגות השמאל מאז שאהוד ברק לקח את המפלגה לידיו בפעם הראשונה. היא מתנהלת כברווז צולע כבר יותר מדי זמן ומנהיגה הססניים ופחדניים, מפחדים להציג אלטרנטיבה כוללנית לאג'נדות של הליכוד והימין. וכן, שלי, האלטרנטיבה צריכה להיות גם מדינית.
מפלגת העבודה היא השמאל הכלכלי-מדיני הליברלי והציוני של מדינת ישראל, ומן הראוי שהיא תחזור לשחק את התפקיד החשוב הזה בחיים הפוליטיים של המדינה. מן הראוי שהמפלגה הזו תהיה גאוותנו כשמאלנים. זו איננה רק המפלגה שרבין בנה, כמו שמנסים להציגה בשנים האחרונות – זו המפלגה שבן גוריון בנה. זו המפלגה שבנתה את המדינה.
איפה כל המנדטים שהיו אמורים ללכת למפלגת העבודה? 6 מהם נמצאים אצל ציפי לבני, שקצרה אותם בכך שהיא דיברה רק על הנושא המדיני, את יודעת, שלי, הנושא הזה שסירבת לדבר עליו.
מרצ, המפלגה שבה אני תומך ושלה הצבעתי, הכפילה את כוחה ל6 מנדטים, ואני מאושר מכך, אבל אני מאמין שלפחות חלק מהמצביעים הללו הם אנשי עבודה בליבם שפשוט לא יכלו להצביע למפלגה שלא מתחייבת לטפל בנושא המדיני.
וכמה מהקולות של העבודה נמצאים אצל יאיר לפיד? כמה שמאלנים מצאו עצמם מצביעים הצבעת ניסיון הרפתקנית, כי מפלגת הבית שלהם נראתה להם מוזרה, שכוחה, חסרת אנרגיות וחזון?
את גורלך, שלי, יקבעו חברי המפלגה שלך. בין אם ימצאו לנכון להחליפך ובין אם ימצאו לנכון לתת לך ניסיון נוסף, אני מקווה שהלקח נלמד ושהבית של השמאלנים יחזור לחיק מצביעיו. |