כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ציפור הנפש

    מחשבות והרהורים הנובעים ממפגש עם תכנים שנקלטים בשלל החושים.

    © כל הזכויות לכתבים שמורות לי.

    ארכיון

    0

    ומי שומר על שומרי הסף?

    16 תגובות   יום חמישי, 24/1/13, 01:12


    ''

    'שומרי הסף', סרטו של דרור מורה הינו מסמך תיעודי מצמרר ומטלטל. מה שהופך אותו לכזה הינו שילוב של שני היבטים. האחד, אוסף דחוס של מראות קשים, שהעובדה שהסרט לא יצר אותם אלא רק שלף אותם מתוך החומרים שאוחסנו במרתפי הזיכרון והתודעה הלאומיים בעשרות השנים האחרונות הופכת אותם לקשים מנשוא שבעתיים. ההיבט השני האחראי לטלטלה שיוצר הסרט הינו המסר החד, הבהיר והעקבי המובע באמצעות שישה (!) ראשי שב"כ לשעבר. העובדה שגלריה מגוונת כל כך של טיפוסים מגבשת מסר אחיד וחד משמעי מרשימה ביותר בפני עצמה.

    אחת הסוגיות המבחינות בין תיאוריות פסיכואנליטיות שונות הינה השאלה בדבר התוקפנות האנושית. התיאוריות הקלאסיות גורסות שהתוקפנות הינה דחף מולד, שהאדם נדון להתמודד עם הצורך לרסנו, לעדנו ולמצוא דרכים מקובלות לבטאו כחלק מתהליך הסוציאליזציה על מנת להשתייך לחברה האנושית.
    כאלטרנטיבה לתיאוריות הקלאסיות התפתחו תיאוריות קונטקסטואליות , הגורסות כי לא ניתן להתבונן על אדם כיחידה המופרדת מסביבתה. ממש כשם שדג מפסיק להיות דג כשמוציאים אותו מחוץ למים, כך גם הפרט האנושי אינו יכול להיות מושא להתבוננות ולהבנה אלא רק בהקשר לסביבה בה הוא נטוע. גרסתן של תיאוריות אלו לגבי תוקפנות הינה שהתוקפנות אינה חלק מפוטנציאל פנימי מולד אלא תגובה לכשל סביבתי בהיענות לצרכים הבסיסיים של הפרט.

    במושגיו של קוהוט, המקור לזעם נרקיסיסטי רצחני הינו פגיעה נרקיסיסטית קשה, המתעוררת כתוצאה מחוויה של ביטול, התעלמות, מחיקה והשפלה. במילותיו שלו, ניסח קוהוט ההוגה לפני יותר משלושים שנה את מה שראשי השב"כ הבינו מתוך שנים של ניסיון מבצעי בשטח:

    "שוב ושוב, החל בקפטן אחאב ועד למיכאל קולהאס ולפלשתינאים היום, אנשים ירחיקו לכת במידה יתרה כדי לסלק פגיעה נרקיסיסטית. אנשים אלה היו מתים ובלבד שלא לחיות בבושה. עלינו לחקור זאת בקור רוח וללא משוא פנים. מה עוד תוכל לעשות. אין לך ברירה אחרת" (היינץ קוהוט בשיחתו עם סטרוזייר בשנת 1981).


    אחד המאפיינים התורם לעוצמתו של הסרט הינו העובדה שהמסר הכללי המועבר בו מגובה ומקבל משנה תוקף ממספר לא מבוטל של אמירות המותירות רושם עז וחומר משמעותי למחשבה. החל מאמירתו של יעקב פרי על כך שאי אפשר לצאת משרות של כל כך הרבה שנים בארגון מבלי להיות קצת שמאלן, דרך הודאתו של עמי אילון שאת השיפור המשמעותי ביותר בעבודת השב"כ ראוי ליחס לא לטכנולוגיה חדישה יותר או לכוח אדם מוכשר יותר אלא לשיתוף הפעולה לו זכה השרות מהפלשתינאים, כל עוד אלו האמינו בכנות כוונותיה של ישראל כלפיהם, עבור בנבואתו המזעזעת של כרמי גילון בדבר רצח פוליטי נוסף שאנו מתעתדים לחוות נוכח פינוי יהודה ושומרון, וכלה בהסכמתו של יובל דיסקין עם נבואת הזעם של ישעיהו ליבוביץ שאמר, כבר ב 1968 את הדברים הבאים: 

    "מדינה השולטת על אוכלוסייה עוינת של מיליון זרים תהיה בהכרח מדינת ש"ב, עם כל מה שמתחייב מזה, כהשלכות על רוח החינוך, על חופש הדיבור והמחשבה ועל המשטר הדמוקרטי."


    בדומה להבנת מקור הבעיה, גם לפיתרון אפשר להגיע הן מתוך שנים של ניסיון בשטח והן מתוך הגות מעמיקה והרחבת המאמצים להבנת נפשו של הפרט להבנתן של חברה ואומה. מצד הניסיון, מיטיב אבי דיכטר לנסח את התובנה הבאה: "לא מייצרים שלום בשיטות צבאיות. שלום אתה חייב לבנות על מערכת אמון",  והוא אף מוסיף: "כמי שמכיר את הפלסטינים היטב, אני טוען שלא צריכה להיות בעיה לייצר אתם מערכת אמיתית של יחסי אמון."

    ומצד ההגות, אחזור לקוהוט שחתירתו להבנת השברים האנושיים הקשים ביותר הנביטה גם אופטימיות מרשימה ומופלאה, שאמר, כבר ב 1975, את הדברים הבאים:

    "אני מאמין כי אפשר שהבנת העוצמה והמשמעות של זעם נרקיסיסטי, פִשרה של פגיעה נרקיסיסטית לגבי יחידים ואוכלוסיות – כשכול זה מסתנן דרך האוניברסיטאות אל כותבים בענייני מדע אל העיתונים ואל אמצעי התקשורת הפופולאריים – עשויה לטווח ארוך, ויתכן שלאו דווקא ארוך מדי, לחולל השפעה מועילה על מסוגלותנו לשאת פגיעות נרקיסיסטיות מבלי להזדקק לזעם רצחני, מבלי שיהיה עלינו להיוותר לעד בלתי מסוגלים לפשרות".

     

    הסרט, אגב, מועמד לזכות באוסקר. מגיע לו. אך אף יותר מכך, מגיע לנו שהוא ישנה את השקפת העולם וסדר היום של הממשלה החדשה המתהווה בימים אלו ממש.

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: לחפשולאבד 2013-02-01 07:54:41

      יש לי מכרה שחוקרת במעבדה (עם תקציבי ענק בארה"ב)את נושא התוקפנות האנושית.מחכה למסקנות שלה :-)באשר לכותרת,מי שומר על שומרי הסף? שאלה טובה.אחד המשפטים שאתם יצאתי מהסרט ומלווים אותי בדרך...הוא המשפט שמתאר את הנתק בין הפוליטיקאים/מדינאים לבין הזרוע המבצעת.אין אסטרטגיה יש רק טקטיקה.לשמוע את זה מפיהם-עושה חשק לארוז.חוץ מזה יופי של פוסט כרגיל והסרט מעולה.נראה לי שהפעם האוסקר יגיע לאזורנו.(נראה לי שדווקא 5 המצלמות יקחו:-)

       

      זמירה יקרה,

       

      לא חובה להרחיק לכת עד למעבדות ולתקציבי ענק. לצערי, החיים ככלל, והמרחב הוירטואלי כסביבה בעלת מאפיינים מסוימים בפרט, מזמנים לנו שפע של הזדמנויות להתבונן בהשלכות הקשות של הבחירה להתעלם מחווייתו של האחר ומצרכיו.
      והמשפט שצטטת אכן חשוב ומשמעותי. גם הוא מתאר סוג של נתק בינינו לבין עצמנו, בין מטרה לבין דרך, ברצף הקיום שבין התנהלות יומיומית והעתיד.

      גדולתו של הסרט, בעיניי, היא בכך שהעלאת הנתקים הרבים למודעות משמעה הנעת תהליך החיבורים. האם נוכל כחברה וכאומה לשאת את הכאב הכרוך באותם חיבורים ולפעול לעתיד טוב יותר, זאת יגידו הימים/ דורות הבאים. 

      צטט: נעמה ארז 2013-01-31 22:46:15

      נהניתי לקרא את זוית הראיה שלא חשבתי עליה עד כה שמקשרת את האלימות עם הזעם הנקסיסטי הרצחני על פי קוהוט. כשקראתי את דברייך הופתעתי לחשוב איך זה לא חשבתי על זה בעצמי, זה הרי כל כך ברור.

       

      רב תודות, נעמה יקרה :)

      צטט: ספרותית 2013-01-31 19:46:18

      ראשי השב"כ הם ראש החץ של חיסולים ,רציחות וכדומה.הם אינם חייל בשרות חובה או אזרח תמים-לכן באופן חד משמעי הם אשמים.לא רק ברצח רבין השב"כ אשם אלא במגוון ארועים שחלקם ידועים ורובם לא.אברהם שלום לדוגמה הורה לרצוח מחבלים שבויים וניסה להטיל את האשמה על יצחק מרדכי.לטעמי ההשוואה שיצר מול גרמניה במלחמת העולם-משמעותה אחת-הוא פושע מלחמה.

       

      האשמה אמנם אינה מוקד הסרט או מטרתו אם כי ברור שהיא נוכחת בקרבו של מי שמבין, ואף מוכן להעיד על כך בפומבי, שהנתיב בו הלך והיה מושקע כברת דרך כה ארוכה מחייו - שגוי. כמי שמתעניינת בתהליכים הנפשיים השוכנים בבסיס המופעים של ההתנהגות האנושית, נותרתי סקרנית בנוגע לחוויה הפנימית של כל אחד מהם.

      צטט: Zvi Hartman 2013-01-29 21:22:12

      גילוי נאות לא ראיתי את הסרט -רק קראתי עליו. הרושם שלי שיתאגדו שישה בכירים כאלה שכולם ידברו נגד - רק בגלל תסכול שלא קודמו? זה טיפת מוגזם. נכון שתיסכול הוא מנוע חזק מאוד -לםעמים עד כדי "תמות נפשי עם הפלישתים" --בכל זאת קואליציה כזאת?

       

      מסכימה איתך, צבי.

      הקושי להאמין שאנשים עשויים לפעול מתוך אכפתיות, מעורבות עמוקה ורצון להטיב הינו גם עצוב וגם בעוכרנו.

       

        1/2/13 07:54:
      יש לי מכרה שחוקרת במעבדה (עם תקציבי ענק בארה"ב)את נושא התוקפנות האנושית.מחכה למסקנות שלה :-)באשר לכותרת,מי שומר על שומרי הסף? שאלה טובה.אחד המשפטים שאתם יצאתי מהסרט ומלווים אותי בדרך...הוא המשפט שמתאר את הנתק בין הפוליטיקאים/מדינאים לבין הזרוע המבצעת.אין אסטרטגיה יש רק טקטיקה.לשמוע את זה מפיהם-עושה חשק לארוז.חוץ מזה יופי של פוסט כרגיל והסרט מעולה.נראה לי שהפעם האוסקר יגיע לאזורנו.(נראה לי שדווקא 5 המצלמות יקחו:-)
        31/1/13 22:46:
      נהניתי לקרא את זוית הראיה שלא חשבתי עליה עד כה שמקשרת את האלימות עם הזעם הנקסיסטי הרצחני על פי קוהוט. כשקראתי את דברייך הופתעתי לחשוב איך זה לא חשבתי על זה בעצמי, זה הרי כל כך ברור.
        31/1/13 19:46:
      ראשי השב"כ הם ראש החץ של חיסולים ,רציחות וכדומה.הם אינם חייל בשרות חובה או אזרח תמים-לכן באופן חד משמעי הם אשמים.לא רק ברצח רבין השב"כ אשם אלא במגוון ארועים שחלקם ידועים ורובם לא.אברהם שלום לדוגמה הורה לרצוח מחבלים שבויים וניסה להטיל את האשמה על יצחק מרדכי.לטעמי ההשוואה שיצר מול גרמניה במלחמת העולם-משמעותה אחת-הוא פושע מלחמה.
        29/1/13 21:22:
      גילוי נאות לא ראיתי את הסרט -רק קראתי עליו. הרושם שלי שיתאגדו שישה בכירים כאלה שכולם ידברו נגד - רק בגלל תסכול שלא קודמו? זה טיפת מוגזם. נכון שתיסכול הוא מנוע חזק מאוד -לםעמים עד כדי "תמות נפשי עם הפלישתים" --בכל זאת קואליציה כזאת?

      צטט: ~בועז22~ 2013-01-26 05:49:57

      צטט: אביטל מרמלשטיין 2013-01-25 13:58:59

      צטט: ~בועז22~ 2013-01-25 08:29:13

      צטט: אביטל מרמלשטיין 2013-01-24 23:44:34

      צטט: ~בועז22~ 2013-01-24 22:09:13

       

       


      את צודקת בהחלט. עם זאת...

      ישנם נושאים מסויימים שאותם אין לכבס

      ברשות הרבים, גם אם הם מסריחים.

      החלופות שעמדו בפני אותם פיגורות מרשימות

      בהחלט יכלו לענות על רדיפתם אחרי שינוי ותיקון,

      יהיו אשר יהיו.

      נכון, העמדה שלי אולי פרנואידית-משהו, אולם גם

      לפרנואיד שבפרנואידים אין ביטוח שלא רודפים אחריו...

       

      בועז יקר,

       

      מסכימה איתך בהחלט שיש פרנואידים שהם גם רדופים :))

      ועם זאת, משאלתי עבור כולנו, הן כיחידים והן כחברה, היא שנוכל לזנוח את העמדה החשדנית, שפוגעת, בעיני, בראש ובראשונה בנו עצמנו. האנרגיות המושקעות בחיפוש מתמיד מי, כיצד ומתי יקום להרע לנו עשויות למנף אותנו ולהיטיב עמנו מאוד אם תנותבנה לאפיקים אחרים.

       

        26/1/13 05:49:

      צטט: אביטל מרמלשטיין 2013-01-25 13:58:59

      צטט: ~בועז22~ 2013-01-25 08:29:13

      צטט: אביטל מרמלשטיין 2013-01-24 23:44:34

      צטט: ~בועז22~ 2013-01-24 22:09:13

       

       

      בועז,

       

      אני דווקא סבורה שמקור החשדנות אינה במעשי האחר, אלא בעמדה מקדמית עמה אנו נוטים להסתובב בעולם כסוג של הגנה שהתהוותה כברירת מחדל. הגנה בפני מה? בפני הצורך לראות את האחר ולהקשיב לו, להבין את התנהגותו מנקודת מבטו שלו, וגם את הקשר שלה לתנאי הסביבה בה הוא מתקיים - הווה אומר, פעמים רבות, את אחריותנו למצבו. עמדה כזו דורשת מאמץ מכוון, אך היא היחידה שמאפשרת הבנה של האחר באמת. נדמה לי שהבחירה לראות את התנהגות האחר כנובעת ממרירות, היא בחירה של ויתור לעצמנו והקלה במאמץ הנדרש.

      ואם כל כך קשה לאמץ עמדה פתוחה, נטולת חשדות, בינינו לבין עצמנו, הכיצד נוכל לעשות זאת ביחס לשכנינו?

       

       

       

      את צודקת בהחלט. עם זאת...

      ישנם נושאים מסויימים שאותם אין לכבס

      ברשות הרבים, גם אם הם מסריחים.

      החלופות שעמדו בפני אותם פיגורות מרשימות

      בהחלט יכלו לענות על רדיפתם אחרי שינוי ותיקון,

      יהיו אשר יהיו.

      נכון, העמדה שלי אולי פרנואידית-משהו, אולם גם

      לפרנואיד שבפרנואידים אין ביטוח שלא רודפים אחריו...

       

       

      צטט: ~בועז22~ 2013-01-25 08:29:13

      צטט: אביטל מרמלשטיין 2013-01-24 23:44:34

      צטט: ~בועז22~ 2013-01-24 22:09:13

      תראי אביטל,

      כחלק מה"טרנד" של השתפכויות של אנשים כמו אלו,

      רק לאחר שסיימו את תפקידם ולא קיבלו תפקיד אחר

      כרצונם..., תמיד מעלה חשד קליל של מרירות.

      אלא שהעניין הוא קצת יותר מאשר חשד קליל!

      מבלי להיכנס לפרטים, אשאל:

       אם היו דברים שהטרידו מאן-דהוא, מדוע לא עשה די

      עוד בתקופת שירותו בתפקיד?

      (ותאמיני לי, יש להם בהחלט מה לעשות, עוד לפני שהם

      פונים לעיתונות...)

      עד לא לפני הרבה זמן, עמימות ההקשרים הבטחוניים של

      שירותי המודיעין הישראלי, תרמה לסוג של רתיעה והרתעה.

      ששת הפיגורות הללו, אפילו רצונם הכנה לראות שינוי, תרמו

      להתאיידות אותה כוח הרתעה, וכול אחד בתורו, אחד אחרי

      השני...

      הריצה המטופשת הזאת לתקשורת, אחרי שהתואר "לשעבר"

      צמוד כבר היטב לישבנם, נראית נלעגת ובלתי אמינה בעליל!!!

      לקבל על זה אוסקר?

      בהחלט!!!

      במסגרת פינת הקומדיה...

       

       

      בועז,

       

      אני דווקא סבורה שמקור החשדנות אינה במעשי האחר, אלא בעמדה מקדמית עמה אנו נוטים להסתובב בעולם כסוג של הגנה שהתהוותה כברירת מחדל. הגנה בפני מה? בפני הצורך לראות את האחר ולהקשיב לו, להבין את התנהגותו מנקודת מבטו שלו, וגם את הקשר שלה לתנאי הסביבה בה הוא מתקיים - הווה אומר, פעמים רבות, את אחריותנו למצבו. עמדה כזו דורשת מאמץ מכוון, אך היא היחידה שמאפשרת הבנה של האחר באמת. נדמה לי שהבחירה לראות את התנהגות האחר כנובעת ממרירות, היא בחירה של ויתור לעצמנו והקלה במאמץ הנדרש.

      ואם כל כך קשה לאמץ עמדה פתוחה, נטולת חשדות, בינינו לבין עצמנו, הכיצד נוכל לעשות זאת ביחס לשכנינו?

       

       

       

        25/1/13 08:29:

      צטט: אביטל מרמלשטיין 2013-01-24 23:44:34

      צטט: ~בועז22~ 2013-01-24 22:09:13


      הי בועז,

       

      על מנת להבין את האחר ולהידבר עמו, נדרש מאמץ מכוון להשלת הנטיה האנושית ליחס מניעים/ מאפיינים/ כוונות שליליים למי שמאיים עלינו בעצם אחרותו. לפני שנוכל לעשות את המעשה החשוב והראוי הזה כלפי עם אחר, אפשר ורצוי להתאמן עליו בהתיחס לבעלי דעות/ מחשבות שונים מאיתנו.
      לא ברור מדבריך אם ראית את הסרט. התחושה העולה ממנו רחוקה מחוויה של 'שפיכת המים עם התינוק' או של דיבור שהינו תוצאה של מרמור. נהפוך הוא, ניתן לראות את הדרך היחודית שכל אחד מהשישה עבר על מנת להגיע למסקנותיו.
      ובעיני, לא רק שהנ"ל אינם מהווים מושא לבושה אלא שיש במעשה שלהם אומץ רב.
      עוד הרבה לפני האומץ הנדרש על מנת להתמודד עם ביקורת ציבורית והאשמות כגון אלו שלך, האומץ לקרוא תגר ולערער יסוד מאוד דומיננטי בזהות העצמית של מי שהיה (כל אחד בדרכו ובתורו) 'מר ביטחון'.


       

       

      תראי אביטל,

      כחלק מה"טרנד" של השתפכויות של אנשים כמו אלו,

      רק לאחר שסיימו את תפקידם ולא קיבלו תפקיד אחר

      כרצונם..., תמיד מעלה חשד קליל של מרירות.

      אלא שהעניין הוא קצת יותר מאשר חשד קליל!

      מבלי להיכנס לפרטים, אשאל:

       אם היו דברים שהטרידו מאן-דהוא, מדוע לא עשה די

      עוד בתקופת שירותו בתפקיד?

      (ותאמיני לי, יש להם בהחלט מה לעשות, עוד לפני שהם

      פונים לעיתונות...)

      עד לא לפני הרבה זמן, עמימות ההקשרים הבטחוניים של

      שירותי המודיעין הישראלי, תרמה לסוג של רתיעה והרתעה.

      ששת הפיגורות הללו, אפילו רצונם הכנה לראות שינוי, תרמו

      להתאיידות אותה כוח הרתעה, וכול אחד בתורו, אחד אחרי

      השני...

      הריצה המטופשת הזאת לתקשורת, אחרי שהתואר "לשעבר"

      צמוד כבר היטב לישבנם, נראית נלעגת ובלתי אמינה בעליל!!!

      לקבל על זה אוסקר?

      בהחלט!!!

      במסגרת פינת הקומדיה...

       

      צטט: ~בועז22~ 2013-01-24 22:09:13

      טרם נולדה תיאוריה פסיכולוגית/פסיכיאטרית/פסיכואנליטית,

      אשר תביא בהכרח לשינוי דיעה/מחשבה/פעולה של מי שכבר

      שגמר אומר בנפשו.

      גתה טען שלא נגזר על ההוגים של היום להגות מחדש את

      מה שכבר הגו לפניהם. בא לומר, עם כול הכבוד למר דיכטר,

      ווינסטון צ'רצ'יל טען, עם סיומה של מלחמת העולם ה-2, ששלום

      יש לעשות עם אלו המחזיקים ברובים...

      באשר לארסנל ראשי השב"כ, כפי שהתבטאו בסרט -

      מה לעשות, וכיסא "ראש המוסד" נחשב ל"קצת" יותר "נחשב"

      והוא לא ניתן לכמה מתוך ה-6 האלה, עם כול הכבוד לתרומתם

      לבטחון המדינה. יש בהם אנשים ממורמרים שמידת המרירות

      בם העבירה אותם על דעתם...

      אני בוש ונכלם לראות 6 פיגורות שכאלה שופכים את התינוק עם

      המים, שאינם אפילו ממצמצים נוכח מעשה הכביסה בפומבי, מלוכלכת

      ככול שתהיה..., והם עושים זאת מתוך "דאגה" לבטחון המדינה בהווה

      ובעתיד...

      המחאה החברתית האחרונה לימדה אותנו פרק חשוב:

      חשובה ועקרונית ככול שתהיה, יש למחאה רק שתי דרכים לבוא חשבון

      עם השלטון: האחת, בזרוע נטויה, קרי - הפיכה ונטילת השלטון בכוח,

      השניה, מיצוי הכוחות המבעבעים לכדי יצירת מוקד כוח פוליטי אשר

      בהכרח ינסה לעשות שינוי בתוך השלטון כחלק ממנו או כאופוזיציה

      לוחמנית ומבקרת חסרת פשרות בתוך מסדרונות השלטון.

      אכן כך בדיוק פוגעת הכותרת שנתת לרשומה הזאת, בדיוק נמרץ:

      מי שומר על השומרים? (6 ראשי השב"כ לשעבר...)

      מסתבר ש..., גם את..., נרדמת בשמירה...


      הי בועז,

       

      על מנת להבין את האחר ולהידבר עמו, נדרש מאמץ מכוון להשלת הנטיה האנושית ליחס מניעים/ מאפיינים/ כוונות שליליים למי שמאיים עלינו בעצם אחרותו. לפני שנוכל לעשות את המעשה החשוב והראוי הזה כלפי עם אחר, אפשר ורצוי להתאמן עליו בהתיחס לבעלי דעות/ מחשבות שונים מאיתנו.
      לא ברור מדבריך אם ראית את הסרט. התחושה העולה ממנו רחוקה מחוויה של 'שפיכת המים עם התינוק' או של דיבור שהינו תוצאה של מרמור. נהפוך הוא, ניתן לראות את הדרך היחודית שכל אחד מהשישה עבר על מנת להגיע למסקנותיו.
      ובעיני, לא רק שהנ"ל אינם מהווים מושא לבושה אלא שיש במעשה שלהם אומץ רב.
      עוד הרבה לפני האומץ הנדרש על מנת להתמודד עם ביקורת ציבורית והאשמות כגון אלו שלך, האומץ לקרוא תגר ולערער יסוד מאוד דומיננטי בזהות העצמית של מי שהיה (כל אחד בדרכו ובתורו) 'מר ביטחון'.


      צטט: גולדה שיבייף 2013-01-24 17:58:36

      ניתוח מעולה. תודה

       

      חן חן :)

        24/1/13 22:09:

      טרם נולדה תיאוריה פסיכולוגית/פסיכיאטרית/פסיכואנליטית,

      אשר תביא בהכרח לשינוי דיעה/מחשבה/פעולה של מי שכבר

      שגמר אומר בנפשו.

      גתה טען שלא נגזר על ההוגים של היום להגות מחדש את

      מה שכבר הגו לפניהם. בא לומר, עם כול הכבוד למר דיכטר,

      ווינסטון צ'רצ'יל טען, עם סיומה של מלחמת העולם ה-2, ששלום

      יש לעשות עם אלו המחזיקים ברובים...

      באשר לארסנל ראשי השב"כ, כפי שהתבטאו בסרט -

      מה לעשות, וכיסא "ראש המוסד" נחשב ל"קצת" יותר "נחשב"

      והוא לא ניתן לכמה מתוך ה-6 האלה, עם כול הכבוד לתרומתם

      לבטחון המדינה. יש בהם אנשים ממורמרים שמידת המרירות

      בם העבירה אותם על דעתם...

      אני בוש ונכלם לראות 6 פיגורות שכאלה שופכים את התינוק עם

      המים, שאינם אפילו ממצמצים נוכח מעשה הכביסה בפומבי, מלוכלכת

      ככול שתהיה..., והם עושים זאת מתוך "דאגה" לבטחון המדינה בהווה

      ובעתיד...

      המחאה החברתית האחרונה לימדה אותנו פרק חשוב:

      חשובה ועקרונית ככול שתהיה, יש למחאה רק שתי דרכים לבוא חשבון

      עם השלטון: האחת, בזרוע נטויה, קרי - הפיכה ונטילת השלטון בכוח,

      השניה, מיצוי הכוחות המבעבעים לכדי יצירת מוקד כוח פוליטי אשר

      בהכרח ינסה לעשות שינוי בתוך השלטון כחלק ממנו או כאופוזיציה

      לוחמנית ומבקרת חסרת פשרות בתוך מסדרונות השלטון.

      אכן כך בדיוק פוגעת הכותרת שנתת לרשומה הזאת, בדיוק נמרץ:

      מי שומר על השומרים? (6 ראשי השב"כ לשעבר...)

      מסתבר ש..., גם את..., נרדמת בשמירה...

        24/1/13 17:58:
      ניתוח מעולה. תודה