"זה משפיל את הלחם אם אני עושה אותו שטוח כמו פיתה?

כי אז יש שטח פנים יותר גדול לפזר עליו דברים...

האם ללחם יש את גאוות הגובה???

אני שואלת את עצמי האם הלחם יירק את הדברים האלה מתוכו כשהוא יתפח...

זה הלחם הראשון שיש לי ממש רצון לאפות אותו.

ממש.

הוא מלא בכל כך הרבה צימוקים וצנוברים... זאת השריטה שלי...

אני שואלת את עצמי, איך אני יכולה להכיל הכי הרבה ממה שאני אוהבת?

אני נורא אוהבת מחוספס...

אני לא אוהבת שאני לא יודעת שכל חתיכה קיבלה את מה שמגיע לה...

ככה, כשזה פרוס לפניי, אף אחד לא יכול להתחבא...

סוג של שליטה בלחם או בפיזור הצימוקים והצנוברים...

גם יש לי מחשבה פולשנית על אגוזים אבל אמרתי לעצמי,

"דיי, רוני, תירגעי, את נסחפת..."

ואם למדת מזה משהו עליי, אחלה,

ואם לא, דיינו.

( הקטע הבא יהיה ארוטי, אני כמעט מבטיחה... )