שבוע לא פשוט עבר עלינו. יאללה בואו נסיים אותו עם סיפור נחמד, ששמעתי פעם מפיו של חברי יאיר, שפעם – לאחר שהחקלאות בארצנו מתה, הפך לול ישן לפאב מקסים, שפרנס בדוחק אותו ואת משפחתו. זאת עד שמינהל מקרקעי ישראל גילה את השחיתות הגדולה ואילץ אותו לנעול את דלתותיו.
כל מה שנשאר מהפאב הזה, זה רק הסיפורים. כמו הסיפור הקטן המוגש לכם כאן ועכשיו. אגב, סיפור זה הוא אמת לאמיתה, וכל מי ששתה כמה בירות יוכל לאשר את זה. בפאב של יאיר דברים כאלה התרחשו מדי ערב.
ברווז נכנס לבר:
ערב אחד, בשעה די מאוחרת, נכנס לפאב ברווז לבן עם מקור צהוב ורגליים צהבהבות, כפי שמקובל אצל הברווזים. הוא התיישב ליד הדלפק, הניח רגל על רגל, הוציא מכיסו עיתון, הדליק לעצמו סיגריה (זה היה לפני שהחוק האוסר עישון נכנס לתוקף) והזמין כוס גדולה של בירה.
הברמן הביט באורח הבלתי צפוי בתדהמה ואמר: "שמע חביבי, אתה נראה כמו ברווז, גם יש לך קול של ברווז, אבל אתה מדבר כמו בן אדם. אז מה אתה? ברווז או איש?".
הברווז השיב: "בוודאי שאני ברווז. כלום לא רואים עליי?".
הברמן: "אז מה פתאום אתה שותה בירה?".
הברווז: "אני עובד קשה מאד, ובסוף היום אני אוהב לשבת עם העיתון ולשתות קצת בירה. זה לא בסדר?".
הברמן: "אין שום בעיה, להיפך, זה אפילו נחמד מאד. ומה אתה עושה למחייתך?".
הברווז: "אני טייח".
הברמן בתדהמה: "מההה?".
"כן, אני טייח" השיב הברווז. "מה מיוחד בזה? בימים אלה אני מטייח את הבניין רב הקומות שבונים כאן בשכונה".
הברמן: "שמע חביבי, חבל על הזמן שלך. אתה חייב לעבור לעבוד בקרקס, תוכל לעשות שם ים של כסף...".
הברווז: "הקרקס שאתה מדבר עליו זה באוהל הענק שהוקם בככר שלפני הגינה הציבורית?".
הברמן: "כן, זה בדיוק זה".
הברווז: "אז אם הקרקס הוא באוהל, לשם מה הם צריכים טייח?".
************
עכשיו אתם מבינים למה סגרו ליאיר את הפאב?
עודד אל-יגון |