אבריל הלך למשכן את הלב שלו.

בוקר אחד קם אבריל עם כאב חזק בבית החזה. ליל אמש מתה ציפור השיר שלו שאיתה היה מתעורר כל בוקר. היא הייתה קנרית קטנה וצהובה, דומה לאור השמש, ולעיתים, לאחדים מחבריו, כמו החלק הרך של ביצת עין. הוא ניגש לרופא והלה אמר לו שאכן נמצא שמשאבות ליבו שואבות בקצב של שישים ושש פעימות לדקה ושזה בשש פעימות יותר מהרגיל ושאם התופעה תימשך הוא יצטרך לקבל טיפול תרופתי או לקבל את הטיפול-המיוחד.
אבריל החליט לקבל את הטיפול-המיוחד, מאחר והקנרית שלו כבר איננה בין החיים, הוא לא מצא שום סיבה שליבו יפעם ובטח שלא בשש פעימות יותר מהמקובל. מיד הוא הונח על שולחן הניתוחים, סכין חיתוך, מספריים קטנות, מספריים גדולות, מלקחיים, חוט, מחט ואבריל כמו חדש. הוא התעורר שעה אחרי שפגה השפעתם של חומרי ההרדמה, פקח את עיניו, הן היו שחורות, פיו הדק היה קו מתוח בין לחי אחת לשנייה. הוא מישש בידו את התפר הגדול שבצד שמאל שלושה תפרים גדולים מחפים על קו אחד ישר של חתך. איקס קטן בהתחלה, איקס גדול באמצע ועוד אחד קטן בסוף, כך נראו התפרים של אבריל. הוא קם ממיטתו, התלבש, טיפל בעניין הבירוקראטי וחזר לביתו.

"אבריל, מחמדי, איפה היית?" שאלה אותו אימו, קימטה את מצחה ועיקמה את עיניה לכדי חיוך הפוך.

"הייתי במרפאה, אמא".

"מה קרה, קרה משהו, אתה בסדר?"

אבריל הביט בה בעיניו השחורות. פיו הדק זז והפיח מילים באוויר. "כן, אמא. הכל בסדר. אני בחדר". והסתובב
ללכת לכיוון חדרו.

אמו ספקה את ידיה וקירבה אותן לחזה כשהיא נושכת את שפתיה. "אתה קצת חיוור. אולי תאכל משהו", אך אבריל כבר טרק אחריו את הדלת, נשכב על המיטה ועצם את עיניו. חזה של אמו פעם בחוזקה והבהב באדמימיותו.

***

אבריל גדל להיות מנהל תאגיד מצליח של מכשירי חשמל, מכשירים שבהתחלה תופעלו עם כפתור אחד שבקצה אחד היה כתוב "הפעל" ובשני "כבה". אחר-כך כבר נכנסו מכשירים עם דרגות הפעלה שונות שנתנו למכשיר עוצמות שונות. אז אבריל כבר היה לקראת גיל השלושים שלו וידע לדבר בכמה שפות שלמד ככל שהתאגיד גדל, כך כבש לעצמו כמה דרגות במקומות השונים בעולם.

ערב אחד, בעקבות שיחה עם עמית מהעבודה אבריל הבין שהוא צריך "אישה" וכשהגיע הביתה הוא ניגש מיד למגדיר וחיפש בערך "אישה", הוא מצא שהיא יכולה לעזור לו בחלק מתוכנית-חיים. "אישה" יכולה לשאת את ילדיו ויכולה לתחזק את חייו מחוץ לעבודה. הוא חישב את הנסיבות העתידיות, החליט שהגיע הרגע ושם פעמיו למשרד-שידוכים שם הוא מצא אישה נמוכה ממנו בכמה סנטימטרים, שונה ממנו במעט בצבע עורה, בצבע השיער ובצבע העיניים. "כדי שהילדים יצאו חזקים, צריך להכליא" אמרו לו במשרד הזה. הוא לא היה בטוח שהוא רוצה ילדים חזקים דווקא אבל הרעיון לבחור את הטוב ביותר מצא חן בעיניו והוא בחר בריטה, בחורה בגובה ממוצע, עיניים ירוקות, שיער בהיר, בעלת גזרה בריאה, אגן ירכייה היה רחב מספיק, כזה שמסוגל לשאת ולפתח עוברים. היא הייתה בת עשרים ושבע, קטנה ממנו בשלוש שנים ובמקצועה הייתה מורה לספרות בבית-ספר תיכון.

החתונה נערכה חודש לאחר ביקורו של אבריל במשרד השידוכים. הוא הסדיר את העניין הבירוקרטי בעירייה, הם לחצו ידיים ובאותו היום כבר הלכו לישון על המיטה הרחבה שאבריל רכש, בדירה החדשה שאביו נתן לו כמתנת נישואין, וסעדו את ארוחת הערב שלהם כששניהם יושבים בקצוות שולחן חדר האוכל ושתו יין מתוך סלסלת מתנת ההיכרות מהבית השכן.

לאחר חודשיים של חיים משותפים התברר כי לריטה היו קשיים להיכנס להריון,  ואבריל היה מציץ כל פעם במגדיר שלו בפרק על יחסים, בסעיף יחסי מין כדי לבדוק אם הוא עושה הכל באופן תקין. הוא אכן עשה הכל לפי ההוראות והרופאים לא מצאו שום בעיה אצל ריטה, הם רק אמרו שצריך להמשיך ולנסות. ולאחר שנה של ניסיונות וטיפול תרופתי מתחלף שקיבלה ריטה, עלה בידי אבריל לעבר את אשתו ונולד להם בן ראשון. אכן, בן כלאיים בריא וחזק. ולאחר שנתיים נולדה להם בת ללא הקשיים של הפעם הראשונה. בינתיים מוצרי החשמל התפתחו וכבר היה אפשר להפעיל מכשירים על ידי לחיצת-כפתור בשלט רחוק. אבריל שכר לאשתו עוזרת בית ולעצמו חיפש מזכירה אישית. בחברה מתחרה אחת התחילו לפתח מכשירי חשמל שפעלו באמצעות חום או מגע, וכשעלה הרעיון הזה בדיון, באחת הישיבות בחברה שלו, אבריל התקשה להבין כיצד זה ייתכן, במגדיר שלו לא היה שום הסבר על חום או מגע אנושי וכשהסתכל בלקסיקון בערך "חום" מצא מידע על מחלות שונות החל מהצטננות ועד למחלות מסובכות יותר, הוא פסק שאצלו בחברה לא יפתחו מכשירים כאלה שלא מובנים. אמרו לו שזה יהיה הדבר הבא הציעו לו להתנסות בפיתוח של מכשיר אחד כזה לפחות, אך הוא סרב בתוקף.

***

יום אחד אבריל קיבל מכתב ממרפאת הילדות שלו לבוא ולאסוף איזה חלק ששייך לו. הוא הגיע וקיבל את ליבו בחזרה. בעקבות המלצת הרופא בשביל להבין חום ומגע, הוא החליט לנסות ולשתול את ליבו בחזרה. ואכן כך קרה, הרופא הזהיר אותו מפני עודף פעימות ושם לו מד-פעימות על היד. "הלב שלך מאד רגיש עכשיו. כל פעם שזה יצפצף אתה בסכנה", כך אמר לו הדוקטור ושלח את אבריל אל ביתו, הוא נתן לו כדורי הרגעה מסמים רגשות ומהסים לבבות. בדרך אל ביתו אבריל החל שם לב למה שקורה סביבו. מאחר וליבו היה כל-כך רגיש הוא ממש החל להזות מצבים. ומד פעימותיו צפצף כל כמה דקות למשך שניות מספר ונרגע. אבריל אל ביתו נכנס והופ את אשתו פגש בחלוק משי אדום כשעל פניה המאופרים הבעת דום. הגבר האחר יצא מהכיוון השני. הוא רצתה לדבר איתו להסביר לו אך הוא כבר היה עם הגב אליה. "מה-זה הצפצוף הזה?" נשמעה טריקת דלת. אבריל את חולצתו הוריד את עורו התפור הפריד, ופלה משם את ליבו. זרק אותו דרך החלון ובעודו פועם תפס אותו עורב מזדמן וניקר בו עד כלות.