כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    ליבון הבעיה

    0 תגובות   יום שבת, 26/1/13, 08:01

    http://cafe.themarker.com/image/2425287/

    http://cafe.themarker.com/music/2102987/

    'אני צריך ללכת ואין לי כוח לכלום! סיכם לעצמו את מצבו בתימהון, תוך כדי הצצה בשעונו. סבור היה שנרדמה אך היא פקחה את עיניה והניעה את גופה מעט לאחור, נשענת על מרפקה האחד הביטה בו.

    'מאחר וכבר הזכרנו את המצב הביטחוני, תגיד יוסקה אתה מאמין בהסכם השלום הזה?'

    'לא, מההתחלה לא האמנתי ברעיון המטומטם הזה. ואת?'

    'גם אני לא.' השיבה בחיוך. 'מה הסיבה שאתה לא מאמין?'

    'מה הסיבה שאת לא מאמינה?'

    'אל תענה לי בשאלה, אבל אם אתה מתעקש אז אומר לך, למרות שאני לא יודעת בדיוק למה – זו הרגשה כזאת. לא הייתה לי טיפה אחת של אמון בהם אף פעם. אני זוכרת את הימים שהיית לוקח אותנו לשדרת עצי הג'ומאס על יד היכל התרבות של היום והיינו רואים את שיירות הגמלים שלהם, או כשהיית מוציא את החוג שלנו לפעולה והיינו מבקרים
    בכפרים העלובים שלהם; בסומייל, ברחוב אבן גבירול של היום, והילדים שלהם היו רצים אחרינו ושרים את "פלסטינה בלדנה כול יהוד כלבנה", כדי להרגיז אותנו, זוכר? והמאורעות ומלחמת השחרור, אבל למה אתה לא מאמין?' הוסיפה במעין תמימות שהפתיעה אותו לחלוטין כאילו חזרה להיות החניכה שלו בתנועה.

    'מפני שאי אפשר לרצות אותם וזו תשובה על רגל אחת. אני יכול לכתוב ספר שלם על הסיבות, על הכבוד האבוד שלהם שיותר חשוב להם מהחיים עצמם; על חרפת התבוסה במלחמה שהם כפו עלינו. הם לעולם לא יסלחו לנו על המחדלים שלהם עצמם, ועל  העניינים האלה המדינאים שלנו ככל הנראה לא הרבו לחשוב. טוב בואי נעזוב את הנושא המתסכל הזה! עד מתי את נשארת?'

    'עוד לא החלטתי... דברתי עם מייק אתמול, מיד לאחר שנודע לי על הפיגוע. הוא דרש שאחזור מיד כמובן...'

    יוסקה חכך בגרונו במבוכה והסיט את מבטו מפניה לרגע קל. למה היא צריכה להזכיר את קיומו? לא ביקשתי לדעת את הסיבות... היא חייבת תמיד להרחיב שוב את הפער ביננו, להדגיש את המעמד הנישא שלה!

    'מה העניין קשה לך להשלים עם המציאות?' שאלה אותו בחיוך מתגרה. 'לי לא היה מפריע אם היית מספר לי בדיוק מה עשית עם נחמה אתמול בלילה, או עם מישהי אחרת עם יש לך אחת כזאת... לא משנה, מחר אתה פה אצלי, אפילו משמונה בבוקר! קח את הכרטיס המגנטי הזה, יש לי אחד נוסף. דרשתי מהם מראש אחד רזרבי.'

    'את מאוד מעשית את הצד הזה של אופייך הכרתי באופן שטחי אבל מכאיב ביותר...'

    אם כל הצער שנאלצתי לוותר עליך בעבר, עשיתי את הצעד הנכון לאחר הכל. אבל אין טעם לחטט בעבר, לשם מה?'

    'כן את צודקת, ' ציין יוסקה בכניעות ללא תנאי. 'איך השגת את המספר של הנייד שלי, זה לא יסבך אותנו?'

    'בכלל לא!' השיבה אראלה בהחלטיות. ' חוקר פרטי השיג לי את מספר הנייד שלך, בחמש דקות. הוא שאל אותי במה אתה עוסק, הרים טלפון לקונדיטוריה שלכם והציג עצמו בנציג של  חברת עלית, והעילה שהוא מצא לנכון להעלות, הייתה הצעה לזיכיון כלשהו; אני לא שמתי לב במיוחד במה דברים היו אמורים. אתה לא היית שם ואז הוא פשוט ביקש את מספר הנייד שלך, מה יותר פשוט מזה?'                   


     חיים קדמן 2007 – כל הזכויות שמורות

    דרג את התוכן: