כותרות TheMarker >
    ';
    0

    על מוסיקה ורטוריקה

    3 תגובות   יום שבת, 26/1/13, 10:14

    מאז שהתחלתי להתעניין בזירה הציבורית, ולאחר מכן גם לפעול בתוכה, וכמובן ככל שהרבתי לעסוק באומנות הפרקליטות בבתי המשפט השונים, קיימת אצלי חיבה רבה ומיוחדת לספרים העוסקים ברטוריקה. כך מצאתי את עצמי גומע בשקיקה את הספרות הקלאסית בנושא, בין השאר, את הספרים שחיברו אריסטו, קיקרו, וכמובן שגם התעמקתי בנאומיו הדגולים של דמוסתנס. לא נמנעתי אף מקריאת ספרים מודרניים, של מחברים בני ימינו בנושא מרתק זה.

     

    לאחרונה, במהלך עיון בספרו של הוגה-דעות, ז'אן-ז'אק רוסו (שגם אליו יש לי חיבה מאוד מיוחדת מקדמת-דנא), גיליתי התייחסות מעניינת מאוד מצדו לנושא. עסקינן בספר שיצא לאור לראשונה בעברית לפני מספר שנים, וזו ה"מסה על מוצא הלשונות" (תירגם: עידו בסוק, הוצאת רסלינג 2008).

     

    המסה אשר עוסקת במוצא הלשונות, מתמקדת בין השאר גם בשאלות הנוגעות למוצאה של הרטוריקה, ובקשר לכך קובע רוסו כי "השירה היא מקור אומנות הנאום", שכן, שתי האומניות הללו צמחו מתוך מקור אחד. רוסו מטעים על כך ומציין כי במקור המורים למוסיקה היו גם המורים לדקדוק.

     

    זו הייתה בעיניי אמירה מאוד מעניינת; אם נגלוש לרגע לתחום הספורט למשל, שם בזכרוני חקוקים היטב האמירות ששמעתי לא אחת בצעירותי ש"אם ברצונך להיות מאמן גדול, עליך להיות קודם כל שחקן", ואם ברצונך להיות "שופט גדול" (בתחום הספורט כמובן), "עליך להיות קודם כל שחקן". רק אדם שהיה פעם שחקן יכול להבין לנפש השחקנים. בדומה כמובן לעקרון הקיים בצה"ל שכל בעל דרגה, בכירה ככל שתהיה, היה אי פעם טוראי, להבדיל מהנעשה בצבאות בהן קיים בית ספר לקצונה, או הקפצה אוטומטית בסולם הדרגות בשל מוצא משפחתי מיוחס או מוצא אתני. 

     

    זה בוודאי אינו הרציונאל שעומד מאחורי תורת הנאום והזיקה לזימרה, שבדורנו התנתקו כמעט לחלוטין. לא עולה בדעתי שמו של איזשהו זמר, בן דורנו, שניתן לומר עליו שהוא בנוסף להיותו זמר גדול, שהוא גם רטוריקן גדול, להיפך, הרושם שנוצר הוא שדווקא קל להם יותר, לזמרים, להביע את עצמם באמצעות המוסיקה, ולא באמצעות האמצעים הרטורים השגרתיים. 

     

    קראתי במקור אחר כי אחת התכונות הנדרשות להיות ליטיגטור גדול בתחום המשפט, הוא להיות קודם כל בעל יכולות משחק. השופט חיים ה' כהן, סיפר בדברי ההספד שלו עו"ד קולין גילון, כי עם כל עומס העבודה שהיה נתון בו, תמיד הייתה שעתו של גילון פנויה לעיסוקים אחרים, בין השאר למשחק ובימוי בתאטרון חובבים. השופט כהן מציין כי "מן המפורסמות הוא שכל עורך דין מוצלח הוא שחקן, ולא כל שחקן הוא עורך דין" ("כתבים שונים" הוצאת בורסי, תשנ"ב).

    להבדיל מנושא הזימרה, הזיקה הזו בין משחק לבין רטוריקה היא חזקה עד היום, ניתן אפילו לומר שהיא חדה וברורה ביותר, רק שכמו אותו לגלוג מפורסם של אוסקר וילד, על האמירה המפורסת של שייקספיר במחזה "כטוב בעיניכם", לא כל שחקני המחזה הם כל כך טובים, חלקם לדאבונינו אפילו מעט גרועים.
    בשלוי הדברים אציין כי אין ספק שהכישרון הרטורי בהחלט קיים בוודאי בתוך נפשם של אותם זמרים אשר עוסקים גם במשחק במקביל לקריירת הזמרה שלהם; אם כל האמור כאן נכון, הרי שהיכולת הזאת טבועה בהם, רק שזו אינה באה כנראה לידי ביטוי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/1/13 08:03:

      כישורי משחק עוזרים בכל תחום של החיים, גם בבתי משפט.

      למשפטן ראוי אמנם שיידע קודם כל את העובדות ואת הדין הנוגעים לעניין שבטיפולו. אבל משהוא שולט באלה - הרמת גבה במקום המתאים יכולה לחסוך לו הרבה מאמצים רטוריים.

        26/1/13 20:49:
      רוסו מציין את העובדה כי מורי הדקדוק הראשונים היו גם מורים למוסיקה; אם אני מצליח להבין את כוונתו, יש הרבה מאוד קווי דימיון בין הדקדוק הקשיח, שעובד על פי כללים עקביים (וחריגים), כך גם המוסיקה באותה תקופה, שנכתבה בתוך מסגרת כללים מאוד ברורה. אני מסכים איתך שמשורר מוכשר הוא גם בעל פוטנציאל להיות רטוריקן טוב.
        26/1/13 12:43:
      אולי הכוונה בשירה, לכתיבה של שירה? כי זמרה, כל בעל גרון יכול.

      ארכיון

      פרופיל

      caravaggio30
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין