כדאי להגדיל את המסך I. חוץ. צהריים, רח' משה הלוי, (בין שד' י-ם לרח עזה, ביפו) בבניין חדש מוודרני, במרפסת פתוחה - מסורגת עם עציצים יושב כלב פינצ'ר ננסי בצבע חום. תומר, 27, בחור קטן וצנום, מאד רגיש, עם הפרעת אישיות ניכרת, נכנס לסימטה, הכלב קם ממקומו ומתחיל לנבוח. תומר קולט את הכלב ומתחיל לצעוק עליו  תומר שתוק! שתוק! הכלב ממשיך לנבוח תומר שתוק! שתוק כבר אמרתי לך! תומר (מחפש משהו כדי לזרוק על הכלב, מוצא אבן קטנה זורק עליו. מוצא עוד אבן וזזורק על הכלב, וכך הלאה. פוגע בכל מיני מקומות במרפסת) נועה, 25, בחורה קטנה ועגלגלה, שיער חום אדום ועיניים קטנות, מבטא מוזר, יוצאת למרפסת, בודקת מה קורה. אבן אחת פוגעת בה. נועה אח. מה-זה? (רוכנת על המרפסת) הלו! הלו! מה-זה? מה אתה עושה? הכלב ממשיך לנבוח תומר (ממשיך לצעוק על הכלב, לא שם לב שנועה נמצאת שם בכלל) שתוק כבר. שתוק! (זורק עוד אבן פוגע בנועה) נועה (חוטפת את האבן ותופסת את הפנים, מסתובבת פנימה לתוך המרפסת) אח! נכנסת מכונית לסמטה צופרת לתומר שיזוז, צופרת כמה פעמים, עד שהוא הולך משם. נועה יוצאת למרפסת אחרי שהמכונית נסעה ומגלה שהסמטה ריקה. הכלב נכנס הביתה) II. חוץ, רחוב, אחה"צ נועה הולכת ברחוב מלא באנשים. ממולה עובר תומר, היא מזהה אותו ועוברת על פניו. מחפשת אבן על הרצפה מוצאת אבן קטנה זורקת עליו ופוגעת בו בגב. ומיד מסתובבת ממנו. תומר חוטף את האבן ומסתובב לראות מי זרק עליו הוא לא מצליח לזהות אף-אחד כי כולם מתנהגים כרגיל. הוא נראה נרגן ומכונס בעצמו. הוא ממשיך ללכת כשהוא מסתכל לצדדים. III. פנים. יום. חנות מכולת שכונתית נועה עומדת בתור במכולת כשתומר נכנס. היא מזהה אותו ומיד מסיטה את המבט ממנו. לאחר כמה דקות שומעים קול ניפוץ של משהו שנפל. וכמה שניות לאחר מכן שומעים איש צועק איש מה עשית? עוד פעם אתה? בן של כלבה! שאלוהים ייקח אותך. כל הנוכחים במכולת פנו לראות במה מדובר ונועה מאחריהם מציצה, נעמדת על קצות האצבעות. היא רואה את תומר מנסה לאסוף את מה שנשבר, כאילו מנסה לתקן. האיש שצעק עליו נראה כבן 40+ שמן גדול ושעיר. האיש מוציא מטאטא מעמדת חומרי הניקוי ומנסה להכות בו את תומר כשהוא כולו זועם. תומר קולט את הנעשה סביבו ומנסה לברוח. סופג מכה מהמטאטא משתנק מהכאב ורץ החוצה. כל הנוכחים צוחקים למראה הנעשה ונועה עומדת שם נבוכה. אחר-כך היא נעמדת עם כולם בתור החדש מתלבטת אם לקנות או לא. היא מטיחה את המוצרים שבחרה באחת הסלסלאות בקרבת מקום ויוצאת בהפגנתיות. IV. חוץ, אחה"צ, רחוב משה הלוי תומר שוב עובר בסמטה. הכלב של נועה מזהה אותו ומתחיל לנבוח. תומר צועק עליו שתוק! שתוק כבר, יא מניאק! שתוק! בן של כלבה! שאלוהים ייקח אותך... שתוק! נועה יוצאת למרפסת מנסה לדבר עם תומר הלו! הלו! מה אתה עושה? תומר לא מתייחס לנועה. ממשיך לצעוק. נועה צועקת הלו! הלו! מה, אתה לא שומע אותי? אתה חרש? אתה חרש? חירש. (היא קובעת לעצמה) נועה נכנסת הביתה תומר ממשיך לצעוק על הכלב והכלב ממשיך לנבוח. היא יוצאת לרחוב וניגשת אל תומר מאחורה ומנסה לדבר איתו. הוא לא מקשיב לה והיא מנסה להניח את ידה על כתפו. הוא מתנער ממנה בהתחלה וממשיך לצעוק. היא מניחה עליו את ידה בשנית. הוא שם לב אליה ונרתע מכך שיש מישהו מאחוריו שנוגע בו. מבטיהם נפגשים. תומר נשאר מבוהל ומתכנס בעצמו. הוא הולך קצת אחורה מסתובב ומתחיל לרוץ בבהלה. נועה לאן אתה הולך? בא לפה!.... היא מתחילה לרוץ אחריו. לאחר מרדף קצר הם מגיעים לרחוב ללא מוצא. תומר נצמד אל הקיר. נועה מתקרבת אליו במבט רציני ומאיים. היא מרימה יד מאוגרפת כאילו כדי להנחית מכה. תומר עוצם את עיניו בבהלה. היא מעבירה את ידה על פניו, הוא כנראה מרגיש את הרוח ומתכווץ יותר. לאחר כמה שניות כשכלום לא קורה הוא פותח את עיניו ומסתכל ישר בתוך עינייה של נועה. היא מורידה את מבטה לידה כאילו מסמנת ופותחת את האגרוף, שם נחה אבן קטנה. תומר עומד קפוא, רק עיניו זזות. הוא מסתכל באבן ואחר-כך בפניה הרציניות של נועה ושוב באבן. כך כמה שניות עד שהוא פוגש את פניה המחוייכות והחברותיות של נועה. V. חוץ, אחה"צ, רח משה הלוי תומר נכנס לסמטה. הכלב של נועה נעמד ומתחיל לנבוח עליו. תומר מרים את מבטו. מביט בכלב. מסתכל בו ארוכות עד שהכלב נרגע, מפסיק לנבוח ומתיישב. תומר ממשיך ללכת בדרכו. סוף |