כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    פגישה בלתי צפויה

    0 תגובות   יום ראשון, 27/1/13, 16:33

     

     

    http://cafe.themarker.com/image/1831609/

    ''

    הייתי בביקור אצל ידידים בריצ'מונד ווירג'יניה ולאחר שהות מהנה של ארבעים ושמונה שעות במחיצתם בבוקר יום שני עליתי על הרכבת לניו יורק, משם אני אמור לאחר כשבוע ימים לחזור לארץ. איני חסר באמצעים ולכן העדפתי להעביר את הנסיעה במחלקה הראשונה. נפרדתי מידידיי זוג חביב בביתם בשעת בוקר מוקדמת, היה עליהם להתייצב לעבודה לאחר שביליתי עימם את סוף השבוע, וכך יצאתי בגפי לתחנת הרכבת המרכזית של ריצ'מונד. לדאבוני היה עליי להמתין כשעתיים עד למועד היציאה של קו הרכבת המסוים שיביא אותי ליעדי, העברתי את זמני באחד מבתי הקפה, עיינתי בעיתון בוקר גם רכשתי ספר קליל להעביר את הזמן בנסיעה, ובהגיע המועד פניתי לרציף המתאים ועליתי לרכבת. כמובן שתפוסת התא הייתה נמוכה יחסית וגם זו הייתה אחת הסיבות מדוע העדפתי הוצאה בהחלט גבוהה עבור נסיעה שכזו, כדי להימנע מצפיפות יתר ומהאזנה לשיחות אישיות של זרים בטלפונים ניידים לאורך כל הנסיעה.

    לקראת הצהרים קרוב לשעה אחת חשתי ברעב מטריד וניגשתי לקרון המסעדה. ממקום התצפית שלי בפתח המסעדה, צפיתי בשתי שורות של שולחנות צרים לזוג אנשים בלבד שניצבו לאורך דפנות התא, עד לדוכן ממנו נטלו המלצרים את המנות השונות. אף שולחן לא היה פנוי ורחש רם של חילופי דברים עד שלא ניתן היה לזהות מלה בודדת אחת, מילא את חלל תא המסעדה. 

    בעודי ניצב על מקומי בפתח המסעדה בהיסוס כבר עלה בדעתי לחזור מאוחר יותר, ניגש אחד מצמד המלצרים לשולחן מרוחק, החליף מספר מלים עם היושב סמוך אליו והניף את זרועו כלפיי, מזמן אותי לאותו שולחן. מפתח המסעדה לא יכולתי לראות שיש מקום פנוי ליד אותו אדם, קרבתי לאטי לשולחן המרוחק ותוך כדי הליכה התבוננתי באותו אדם מולו אני אמור לשבת. הוא נראה לי מוכר בלא שקלטתי מדוע ומהיכן. הוא היה פשוט דומה לדמות מסוימת שנחרטה בזיכרוני ככל הנראה. התיישבתי מולו והשתדלתי לא לנעוץ את עיניי בפניו למרות שפניו רתקו אותי. הוא הרים את פניו מצלחתו בוחן את פניי ונגד רצוני השבתי לו מבט והודיתי לו בניד ראש ובחיוך בשפתיים חתומות. הוא הוסיף להתבונן בי שניות מספר וחזר לצלחתו הגדושה עדיין. שיער שחור ומתולתל כיסה את פדחתו ושפם שחור מטופח עיטר את שפתו העליונה. להערכתי הוא היה צריך להיות כבן ארבעים. הוא לא היה גבר נאה במיוחד, אולם פניו הקרינו ייחודיות שלא הייתי מסוגל להגדירה באותן נסיבות.

    אחד המלצרים חזר והתייצב לצדי עם התפריט, הזמנתי ללא עיון מדוקדק ולאחר זמן קצר יחסית הובאה המנה. שכני סיים לאכול בעוד אני רק התחלתי לסעוד, הוא הוסיף לשבת במקומו והתבונן מבעד החלון החוצה, ארשת משועממת הייתה נסוכה על פניו.

    'אוכל להזמינך למשקה כמחווה לאדיבותך הרבה?' שאלתיו.

    הוא הפנה אליי מבט משועשע קמעה, 'אוקי, אשמח מאוד,' השיב והניף את זרועו לזמן את המלצר.

    'בורבון בבקשה,' הוא פסק. 'ומה לך אדוני?' שאל המלצר.

    'אותו הדבר, ' השבתי.

    מיד הובא הבקבוק ונמזג המשקה, הקשנו כוסיות ולגמנו.

    מיד לאחר שהניח את הכוסית לצידו על השולחן שלח שכני את ימינו ללחיצה, 'אדגר אלן,' אמר תוך לחיצת יד ימיני.

    'נעים מאוד, לורנס הרולד קיד', השבתי תוך לחיצת ידו. 'לא קלטתי את שם משפחתך...'

    'אלן הוא שם משפחתי האומנת שמי המקורי הוא פו, אדגר אלן פו.' השיב בחיוך מבויש, כמו קיווה שלא ישמעוהו.

    נדהמתי, ותדהמתי גברה כאשר נוכחתי שאף אדם בשולחנות הסמוכים לא הפנה את מבטו אלינו והרחש ההומה של חילופי דברים לא פסק.

    'תחילה חשבתי שזה פשוט מקרי, אולם אם שם משפחתך האומנת אלן... האם זה באמת אתה?'

    'אכן, האם זה עד כדי כך מפליא אותך?' הוא שאל.

    'מאוד, הייתי סבור ש...'

    'סיים את ארוחתך,' הוא קטע את דבריי. 'נפנה את השולחן  ונמשיך לדבר במעבר בין הקרונות אם זה רצונך. אני אמתין לך במעבר' הוא הוסיף, קם ממקומו ויצא.

    מיהרתי לסיים לאכול ורמזתי למלצר את רצוני. מיד הובא החשבון שכלל גם את ארוחתו של שכני. שילמתי ללא נקיפות מצפון גם השארתי טיב נדיב, לא כל יום פוגשים את אדגר אלן פו.

    יצאתי למעבר אך לא מצאתי אותו, הוא פשוט נעלם בתאו, ולא הייתה

    לי שום כוונה להתחיל לחפש אותו  הייתי במבוכה לא הבנתי כיצד יכולתי להאמין לו. בעודי עומד מהורהר יצאה צעירה נאה למעבר וחיוך מאיר את פניה הנאים.

    'אתה מחכה לאדגר?' היא שאלה והוסיפה לחייך,

    השתעלתי קלות לא הייתי מסוגל לענות לה.

    'אתה לא מהחוף המזרחי, לא כן?'

    'אני זר כאן, זה לי ביקורי הראשון באזור.' הצלחתי להשיב לה לבסוף.

    'זה התרגיל הקבוע שעובד על זרים בקו הרכבת הזה, הוא ממש כפיל שלו והוא מפיל לפעמים גם ניו יורקים לא רק זרים כמוך.'

    'זה לא מנחם אותי...' השבתי מסמיק כולי.

    'אוה לא אל תיקח את זה ברצינות, גש לדוכן יחזירו לך את הסכום שהוצאת עליו.'

    'תודה, אני לא יודע כיצד להודות לך, אוכל להזמינך לספל קפה לאחר שיתפנה אחד השולחנות?'

    'אוה לא אל תטרח, שמחתי לעזור לך.'

    'את יורדת בניו יורק אולי?'

    'אני ניו יורקית,' היא השיבה וחייכה שוב.

    'אם אינך ממהרת התואילי לסעוד אתי בטרמינל או בכל מקום שיעלה בדעתך?'

    'מוטב שנוסיף לדבר כאן ליד אחד החלונות, אני נוסעת בגפי ואין לי שום כוונה להוסיף להשתעמם בתא.'

    מעז יצא מתוק, הרהרתי מעודד, לא פיללתי למפגש מרגש שכזה עם צעירה כה נאה. מה היא מצאה בי בעצם? לשביב של שנייה חשדתי שמא זה שלב ב' של המתיחה.

    'ברוב המקרים היושבים מולו סבורים שהוא נצר של פו, למרות שלא היו לו צאצאים והוא נפטר ב- 1849; הוא הרי כל כך דומה לו והוא לבוש בהתאם לאופנה באותם ימים,' היא השתתקה לרגע ומיד עלה חיוך רחב על פניה הנאים. 'האם האמנת שזה אכן הוא, פו האמיתי?'

    'אני הייתי בשוק, אני חושב שהדמיון שלו לצילום שאני מכיר כל כך טוב גרם לכך, קראתי את כל כתביו, הסיפורים והשירים המדהימים שלו בראשית שנות העשרה לחיי...' השבתי באריכות נסער עדיין.

    'גם אני מעריצה אותו את שירי האהבה שלו בפרט, אתה יודע איך הוא מת?'

    'מהמעט שידוע לי הוא מת מהרעלת גז, מתאורת הגז של אותם ימים.'

    'זו אחת הסברות שאינה מדויקת כלל.' היא ציינה בסבר פנים רציני. הוא נסע בקו הזה מריצ'מונד לפילדלפיה לאחר שהתארס ועמד לשאת את אהובת נעוריו. אולם היו בחירות בבולטימור לראשות העירייה והמועמדים שהיו אנשים מאוד אמידים בדרך כלל, שכרו קבוצות של ביריונים שהיו חוטפים אנשים בודדים ומשכרים אותם ומחליפים את בגדיהם מדי פעם בכוך מבודד,' היא התבוננה לרגע, 'כן זה סיפור מסובך מאוד. שיכרו אותם באלכוהול וסמים והיו מובילים אותם בעגלה מקלפי לקלפי, כדי שיצביעו עבור המועמד שחטף אותם.'

    והם היו מסוגלים להצביע?'

    'הצביעו אז גם בטביעת אצבע בטיעון שאינם יודעים קרוא וכתוב... שער בנפשך, ולאחר סיום ההצבעה היו משחררים את השורדים ואת האומללים שלא עמדו על רגליהם השליכו ברחובות. כך מצאו אותו מוטל בחוסר הכרה, ולאחר ארבעה ימים בבית החולים הוא נפטר.

    לגורל אכזר כזה הוא נקלע, איש אשכולות שכזה?'

    'זו הייתה באמת אבידה גדולה מאוד, למזלנו הוא הספיק ליצור חומר רב לפני מותו. טוב זה מספר הטלפון שלי אם תרצה להוסיף לקיים אתי קשר.' היא ציינה משרבטת את מספר הטלפון על פיסת נייר, והגישה לי אותה. 

    'גם את נוטשת אותי?'

    'אני לפחות מתריעה על העומד לקרות...' היא השיבה פורצת בצחוק עליז. 'מי יודע אולי ניפגש בעתיד.'

    "אמרי לי לפחות את שמך...'

    שמי שרה אלמירה רויסטר...'

     

    חיים קדמן שבת 26 לינואר 2013 – כל הזכויות שמורות.

    דרג את התוכן: