כותרות TheMarker >
    ';

    להפריך את השממה

    הבלוג הפוליטי-מדיני-חברתי-כלכלי-תרבותי-רוחני-מדעי-חינוכי-תקשורתי-הומניסטי שלי

    ארכיון

    0

    התרחיש האופטימי והתרחיש הפסימי של ממשלת נתניהו-לפיד

    0 תגובות   יום ראשון, 27/1/13, 18:21

    התוצאות המפתיעות של בחירות 2013 יביאו ככל הנראה לשינוי לטובה ביחס לארבעת השנים הקודמות. התוצאות אמנם רחוקות מלהיות בשורה מלהיבה. לא יהיה פה "שחר של יום חדש", לא הסכם שלום, וגם לא פריחה כלכלית. אבל, ישראל לאחר בחירות 2013 נמצאת במקום מעט טוב יותר מאשר ישראל לפני הבחירות. השינוי הושג בזכות שיפור קל במודעות הפוליטית של האזרחים, בעיקר הצעירים שהפנימו עד כמה חשובה המעורבות בפוליטיקה ועד כמה זה הכרחי לקיים דיון ציבורי על הנושאים המשפיעים על חיי היום יום שלהם.

     

    ''
    לפיד - שר החוץ הבא?

     

    הקואליציה המסתמנת היא קואליציה 2, עליה דיברתי בפוסט הקודם. בבסיסה יהיו הליכוד ביתנו, יש עתיד, הבית היהודי וקדימה.  אליה אולי יצורפו, בשלב ההתחלתי, גם ש"ס והתנועה. כאשר קיימת סבירות גבוהה שש"ס ו/או התנועה יפרשו ממנה במהרה. בכל אופן, ש"ס ו"התנועה", יהיו (אם יהיו) שותפות משניות בקואליציה, ונתניהו לא יהסס לוותר עליהן בהמשך הדרך.

    נתחיל בחדשות הטובות:
    ''

    1. הממשלה הבאה תקדם חקיקה שתסדיר את השוויון בנטל באופן הוגן יותר. לפיד מדבר על תהליך הדרגתי שייקח שנים רבות. ש"ס תוכל לחיות עם זה, לפחות בהתחלה. וגם אם לא, הממשלה תצליח להביא לחקיקה גם בלעדיה. מדובר בחדשות טובות כי ראוי שתהליך הסדרת השוויון בנטל ייעשה באופן הדרגתי ובהסכמתה של לפחות מפלגה חרדית אחת, לכן מדובר בחלון הזדמנויות מצוין לבצע רפורמה אמיתית בנושא זה. יש לקוות שממשלות עתידיות ידעו להגן על המתווה עליו יוסכם בממשלה הנוכחית.
    2. המתנחלים והחרדים כבר לא לשון מאזניים, וגם ליברמן איבד מכוחו. לשון המאזניים בקדנציה הקרובה נמצאת באופן חד משמעי אצל יאיר לפיד. הוא זה שיקבע אם, מתי וכיצד תיפול הממשלה. לפיד טרם הוכיח את עצמו כפוליטיקאי, אך התחושה שלי היא שהוא יהווה לשון מאזניים אחראית יותר מאשר המתנחלים שבקדנציה הקודמת השקיעו את מירב מרצם כדי לסכל פינוי של צריפים בודדים מבלי לתת את הדעת על הנזק שהם גורמים ליחסי החוץ של ישראל.
      מהבחינה הזו לפיד יהיה גם עדיף מליברמן וש"ס, שאילצו את הממשלה הקודמת להמיר את מסקנות ועדת טרכטנברג למנגנונים שמעבירים תקציבים מקופת המדינה לציבור החרדי.
      ניתן כבר עכשיו להבחין ברוחות השינוי. עוד ביום שלישי בערב אמר בנט ש"הגיע הזמן לבחון מחדש את  הסטטוס קוו בין חילונים לדתיים". אריה דרעי התראיין שלשום בערוץ 1 והכריז ש"רק עם ש"ס אפשר יהיה לקדם תהליך מדיני בכיוון של שתי מדינות לשני עמים". אפילו ליברמן הבין שהוא ככל הנראה לא יצליח לסיים את המהלך להחריב את יחסי החוץ של ישראל, כשהודיע בייאוש ש"לדעתו דווקא משרד האוצר מתאים ללפיד ולא משרד החוץ".
      זו תהיה כמובן איוולת מוחלטת מצדו של לפיד לוותר על תיק החוץ. לפיד רואה את עצמו כמועמד לראשות הממשלה בעתיד. הוא לא יוכל לקדם זאת מתפקיד שר אוצר, במיוחד בתקופת משבר כלכלי. מה גם, שהוא יצטייר כבדיחה עצובה בעיני מצביעיו החילונים אם הוא ימשיך לאפשר לליברמן לעשות להם בושות במשרד החוץ. תפקיד שר החוץ הוא מקפצה נאה לראשות ממשלה. לא נראה לי שלפיד יוותר עליה. המתנחלים, ליברמן וש"ס שחשו כל-יכולים רק לפני כמה ימים, מבינים שכללי המשחק השתנו, והם מתבטאים בהתאם.
    3. גל החקיקה האנטי ליברלי צפוי להיבלם. זוהי הבשורה המשמחת ביותר שעולה מתוצאות הבחירות. הגל הפרוע של החקיקה האנטי-ליברלית, שאיים להפוך את ישראל לדמוקרטיה בסגנון רוסיה של פוטין היה פרי שיכרון הכח של המתנחלים והחרדים. הם חשו שהם יכולים להתעלל בדמוקרטיה הישראלית ככל העולה על רוחם. כפי שציינתי קודם, החוקים השתנו עכשיו. הם כבר לא לשון המאזניים, והם מבינים זאת היטב. לפיד טרם נבחן בעשייה פוליטית, אבל אם הוא יודע מה טוב לו, ומכיר את בוחריו הוא יבלום את הסחף האנטי-ליברלי.
    4. ישראל לא תתקוף באיראן. הפנטזיה של נתניהו להפוך לגרסה עדכנית של בגין תיבלם, ככל הנראה, על ידי לפיד. לפיד יודע שמלחמה כוללת בה יופגז העורף ברבבות טילים לא מיטיב יותר מדי עם מעמד הביניים. נתניהו ימשיך לדבר על אושוויץ, ימשיך לדמיין צלילי מוזיקה נוגה של כינורות שואה ושירי פרטיזנים, אך סוגיית הגרעין האיראני תהיה נתונה להחלטתם הבלעדית של ברק אובמה ושאר מעצמות המערב.

    החדשות הרעות:

    1. נתניהו יהיה ראש הממשלה ב- 3-4 שנים הקרובות. ההכרזה הפחדנית והפופוליסטית של לפיד שאמר "לא אקים גוש חוסם עם חנין זועבי", בעצם הכתירה את נתניהו לראשות הממשלה. כך יצא שהפוליטיקאי הכושל, הלחיץ והפרנואיד ביותר שידעה המדינה מאז הקמתה, המדינאי השנוא ביותר במערב מאז סדאם חוסיין ימשיך לייצג אותנו בשנים הקרובות. זוהי בשורה רעה לכולנו.
    2. התפספסה הזדמנות ליצירת שינוי מבני ועמוק במשק. הציבור העדיף את לפיד הפופוליסט הרדוד שבפיו רק סיסמאות חלולות, על פני יחימוביץ' המעמיקה, עתירת הניסיון והחרוצה. שלי יחימוביץ' מציעה מתווה אמיתי, רציני ועמוק לשינוי יסודי של מנגנון המיסוי במשק. הרפורמה של יחימוביץ' היא הראשונה שמעזה להטיל ספק בפרדיגמות הקיימות של האוצר, והיא היחידה שמביאה רעיונות אמיתיים לפיתרון בעיית אי השוויון בחלוקת המשאבים.
      לפיד לעומתה, מציע פתרונות זמניים ושטחיים במסגרת השיטה הקיימת. הוא מתגאה בכך שהוא "ש"ס של מעמד הביניים". אלא שכמו ש"ס הוא לא באמת מתכוון לפתור את הבעיות היסודיות של המשק. הוא כלל לא מתעמק בהן. כל מה שהוא מציע זה ניצול כוחו האלקטורלי להעברת תקציבים מהמעמד הנמוך למעמד הביניים. זה מצג שווא של רפורמה. האי שוויון במשק רק ילך ויחריף. והגרוע מכל, בלי שינוי מבני של המשק, כאשר ש"ס תחזור להיות לשון המאזניים, (והיא תחזור, זה רק עניין של זמן) כל הישגיו יתבטלו בהרף עין, והמצב יחזור לקדמותו. חבל שמעמד הביניים בחר במסרים הרדודים של לפיד. מסרים רדודים יהפכו למדיניות שטחית. העונש שנקבל הוא פספוס ההזדמנות להפוך את המשק להוגן יותר.
    3. התהליך המדיני יישאר בהקפאה עמוקה. נכון לעכשיו, אני עוד לא יודע למקם את לפיד על הציר המדיני. קשה לקבוע בשלב זה אם לפיד תומך במדינה דו-לאומית, או בפיתרון שתי המדינות. אך, מה שבטוח הוא, שבכל מקרה, התהליך המדיני יישאר בהקפאה עמוקה.
      הסיבה לכך היא שהקואליציה הבאה תורכב בעיקרה מאנטי-ליברלים תומכי מדינה דו-לאומית. שימו לב לכמות המכשולים שעומדים בפני חידוש התהליך המדיני:
      גם אם נניח שלפיד יקדם במלוא עוצמתו משא ומתן בכיוון שתי המדינות, נפתלי בנט ינצל את מעמדו  בקואליציה כדי לסכל כל התקדמות בתהליך המדיני.
      גם אם יקרה מקרה מוזר והתהליך יתקדם עד כדי פרישת בנט מהקואליציה - סיטואציה שתכפה על הממשלה לכהן כממשלת מיעוט או בקואליציה עם ש"ס והתנועה. גם אז, מרבית חברי הכנסת ב"ליכוד ביתנו" שהם בעצם אוסף של אישים המורכב מחייליו של ליברמן מחד ונציגיהם של לובי המתנחלים של פייגלין מאידך, ידאגו למנוע מנתניהו לקדם את התהליך.
      נמשיך בתרחישים היפותטיים: גם אם נניח שנתניהו יהיה כה נחוש בדעתו לקדם את התהליך המדיני עד כדי כך שיעשה את מעשה שרון וינסה לפצל את הליכוד וללכת יחד עם האופוזיציה כדי להביא לסיום הסכסוך, גם אז הוא כנראה ייכשל. הרי הוא לא ימצא שבעה חברי כנסת שיערקו יחד עמו – המינימום הדרוש לפיצול. מי יילך איתו? משה פייגלין? מירי רגב? יריב לוין? זאב אלקין?
      ובואו נודה באמת - נתניהו הוא לא שרון. הוא בעצמו הוכיח כבר שהוא לא מעוניין בפריצת דרך מדינית. הוא התחנך על ידי אביו הרוויזיוניסט, וחוזר כל ערב לחיק אשתו שרה. בניגוד לשרון, שאמר: "מה שרואים מכאן לא רואים משם". נתניהו כבר היה כאן, וגם היה שם, והוכיח שהוא לא רואה כלום לא מכאן, ולא משם.

     

    אחרי שהבנו מה הממשלה הזו יכולה ומה היא לא יכולה לקדם, אנסה לצייר שני תרחישים סבירים לקדנציית הממשלה הבאה. תרחיש אחד אופטימי ותרחיש אחד פאסימי.
    אדגיש ואומר שהתרחיש הפאסימי הוא לא בהכרח התרחיש הפאסימי ביותר שעלול להתרחש. גם התרחיש האופטימי רחוק מאוד מהאידיאל. המטרה היא ליצור ספקטרום סביר של מה שעשוי לקרות. התרחיש האופטימי הוא בעצם התרחיש האופטימי ביותר שיכול להתקיים וגם בעל סבירות מתקבלת על הדעת. התרחיש הפאסימי הוא התרחיש הפאסימי ביותר בעל סבירות מתקבלת על הדעת. המציאות תיפול ככל הנראה באמצע בין שני התרחישים הללו.

    שני התרחישים מתחילים בהקמת ממשלה רחבה עם הליכוד ביתנו, לפיד, בנט, ש"ס ולבני, למרות שהם יהיו תקפים גם בלי ש"ס ולבני בקואליציה.

     

    התרחיש האופטימי:
    מפלגת יש עתיד מקבלת לידיה את תיקי החינוך והחוץ. הליכוד שומר בידיו את תיקי האוצר והביטחון, ישראל ביתנו מקבלת את תיק התשתיות (שליברמן לא יראה בגלל הקלון שיספוג בהרשעתו), ובנט מקבל את תיק הפנים.

    בימיה הראשונים, הממשלה מצליחה להעביר את התקציב לשנת 2013 שכולל קיצוצים נרחבים בקצבאות לחרדים. בהמשך הכנסת מחוקקת בעידוד הממשלה חוק המסדיר את נושא השוויון בנטל במתווה ארוך-טווח. ש"ס חותמת על המתווה בלית ברירה מתוך חשש לתכנית אגרסיבית יותר. בשנתה השנייה תתניע הממשלה רפורמה מקיפה בנדל"ן, ותבנה עשרות אלפי דירות חדשות בערים הגדולות. התנאים לקבלת דיור בר השגה ישתנו – הקריטריון השערורייתי של ותק בנישואין (פרי יוזמתם של ליברמן ואריאל אטיאס בממשלה הקודמת) יומר בקריטריון כושר ההשתכרות.
    הצעדים הללו יובילו להוזלה מתונה במחירי הדיור.

     

    במישור המדיני, מדינות אירופה יפעילו לחץ חסר תקדים על ישראל לחזור לשולחן המשא ומתן ויאיימו בסנקציות כלכליות נגד ישראל אם תסרב. לפיד ולבני ילחצו על נתניהו, שלבסוף ייעתר וינאם את "נאום בר אילן 2". בנאום הוא יכריז בשנית על מחויבותו להקמת מדינה פלסטינית אם לסבתא יהיה גלגלים והיא תעוף עם חזירים בשמיים לצלחת של אריה דרעי.
    בלחץ בינלאומי תתכנס ועידת שלום שתכפה על הצדדים תהליך מדיני חסר סיכוי.

    נתניהו לבסוף יסרב לחזור על התחייבות אולמרט וימשיך לדרוש הכרה של הפלסטינים במדינה יהודית וזה יתקע את התהליך. לפיד מצדו ידחוף כדי לוותר על הדרישה האחרונה מתוך הנחה שאבו-מאזן בכל מקרה יסרב להצעה. בנט יקפיד לצאת נגד היוזמה אך יישאר בממשלה כל עוד לא תהיה פריצת דרך. במהלך שנה-שנתיים של דיוני סרק ישראל תנקוט מחוות כלפי הפלסטינים שייטיבו את מצבם של האזרחים הפלסטינים בגדה וימנעו התדרדרות מעמדו של אבו-מאזן. הבנייה בהתנחלויות תופסק כמעט לחלוטין, צה"ל יצמצם את פשיטותיו בגדה ויסיר מחסומים. הממשלה תיזום התנעת פרויקטים כלכליים משותפים, כגון התפלת מים ובניית תחנות כח. צעדים אלה, יחד עם מראית עין של משא ומתן יצליחו למתן במעט את הלחץ הבינלאומי על ישראל, וימנעו בשלב זה את פריצתה של האינתיפאדה השלישית.

    לקראת השנה השלישית לכהונת הממשלה ייבנה תקציב חדש, עם קיצוצים נוספים שיופנו בעיקר נגד השכבות החלשות. ש"ס תפרוש בעקבותיו מהממשלה. כעבור כמה חודשים גם לבני תתייאש מהתהליך המדיני ותפרוש.
    הלחץ הכלכלי על ישראל שוב יתגבר ומדינות אירופה יתחילו להפעיל סנקציות. לקראת אמצע 2016, המצב הכלכלי יוחמר וגם לפיד יפרוש מהממשלה. נתניהו לא יקדים את הבחירות ויכניס את ש"ס במקומו. מפלגת קדימה תתמזג עם הליכוד. שאול מופז יכריז "שהליכוד בעצם תמיד היה הבית שלו" ויתמנה לשר בכיר. תוקם ממשלה צרה של 62 חברי כנסת, כאשר ש"ס תתבע לעצמה תקציבי עתק ותפעל כדי לשחוק את מתווה השוויון בנטל עליו הוסכם בתחילת הקדנציה.
    הציבור החילוני יזעם על נתניהו שיזכה לביקורת ציבורית נוקבת מצד מעמד הביניים. לפיד ייצא בפופוליזם נגד "הממשלה הקיצונית".
    בלית ברירה, נתניהו יקדים את הבחירות.
    לפיד יכריז על עצמו כמועמד לראשות הממשלה ויסחוף אחריו קולות רבים מהליכוד ביתנו.
    מפלגת העבודה תיצור חזית מאוחדת עם "התנועה" ומרצ ותתמודד גם היא על ראשות הממשלה. גבי אשכנזי, יובל דיסקין ומאיר דגן, יתמודדו במסגרת יש עתיד או מפלגת העבודה המאוחדת ויעניקו להן גושפנקא ביטחונית, שתתרום להשלמת המהפך שהחל ב- 2013.

     

    התרחיש הפסימי :

    ליברמן יורשע ללא קלון, הוא יבצע 60 שעות עבודת שירות בניקוי צואת סוסים בחווה טיפולית במרכז הארץ ויתמנה בסופן לתפקיד שר החוץ. לפיד יטול לידיו את משרד האוצר כחלק ממאמציו לגלות "איפה הכסף". בנט יקבל את תיק החינוך.
    כבר בימיה הראשונים של הממשלה יתנהל מאבק עיקש על התקציב. לפיד, שעדיין לא יכיר את נבכי משרד האוצר יתפתה לאשר במהרה את הצעת התקציב שהוכנה מראש על ידי נערי האוצר - תקציב שיתגלה כאכזרי במיוחד דווקא למעמד הביניים. לפיד יחשוש מהזעם של בוחריו וינסה לקצור פירות בסוגיית השוויון בנטל. הוא יתבטא באופן חריף יותר נגד החרדים, ויקדם חקיקה מהירה שתכפה גיוס בזק של עשרות אלפי חרדים. ש"ס תפרוש באופן מיידי מהממשלה.

    במישור המדיני יתגבר הלחץ הבינלאומי על ישראל. מדינות אירופה יכפו התנעת תהליך מדיני. אך נתניהו, בלחץ נפתלי בנט ושדולה של חברי כנסת מהליכוד בראשות מירי רגב, יסרב.
    לפיד בתגובה ימלמל משהו על כך שירושלים צריכה להיות תמיד מאוחדת, ויירתע מהפלת הממשלה בזמן שסקרי דעת הקהל לא מחמיאים לו.

     

    התהליך המדיני יקרוס כעבור כמה חודשים ומדינות אירופה יפעילו סנקציות חריפות על ישראל, כאלה שיביאו להחרפת המשבר הכלכלי ולפרישת לבני מהקואליציה.

     

    בינתיים, בגדה המערבית, הפופולאריות של אבו-מאזן תדרדר לשפל חסר תקדים. החמאס יקיים הפגנות במספר ערים מרכזיות ויתבע את התפטרותו של אבו מאזן. לקראת סוף 2015 אבו מאזן יתפטר, ובגדה המערבית תתפתח אנארכיה.

    האלימות תתגבר. בהתחלה יהיו אלו יוזמות של החמאס בגדה, אך באופן הדרגתי גם הפת"ח וארגונים מקומיים אחרים יקחו יוזמה והאלימות תגלוש גם מעבר לקו הירוק. לפיד ונתניהו יכנו את האירועים "אינתיפאדה שלישית", אך היא לא תהיה חריפה כמו קודמתה ומדינות המערב יסתפקו בכינוי "התקוממות אזרחית".
    לפיד יישאר בקואליציה בגלל "מצב החירום", אך מצבו בדעת הקהל ימשיך להתדרדר. מנגד, התמיכה בנתניהו תנסוק. הוא יחליט יחליט לנצל את המומנטום ולהקדים את הבחירות. הבחירות יתנהלו לקראת אמצע-סוף 2016 ויתנהלו על רקע ביטחוני. אולמרט יחזור לחיים הפוליטיים לאחר שיזוכה בבית המשפט וינהיג את מפלגת קדימה להישג של שישה מנדטים. עמיר פרץ ייצא נגד לבני על כך שהיא "מתעלמת מן הנושא החברתי" ויחבור למפלגת העבודה. הוא ינצח את שלי יחימוביץ' בפריימריז של העבודה ויתמנה ליו"ר המפלגה. בבחירות הללו ינצח נתניהו בקלות ויקים ממשלה עם השותפים הטבעיים מ- 2009.

     

     

    אלו הקלפים שקיבל יאיר לפיד. הוא יהיה זה שיקבע לאיזה כיוון תתפתח המציאות.
    על מנת לנווט אותנו לתרחיש האופטימי הוא יידרש להרבה מאוד יצירתיות, עומק, תעוזה ומחשבה. סיסמאות חלולות, קונפורמיזם ובינוניות בהם הוא הצטיין עד כה והביאו אותו להישג הנוכחי עלולות לנווט אותו ואותנו דווקא לתרחיש הפסימי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה