יושבת על המחשב,

יותר נכון לידו, לא עליו,

שוקדת על הכנת יומן סוכר לליאור,

על בשרי חוויתי טעות שקשורה במתן האינסולין,

החלטתי לחזור לרישומים,

שחיקה,

המתנה שנקראת סכרת,

מנהלת לוח זמנים תובעני,

וליאור החמודה,

ניגשת למדף לידי ושולפת חבילת גודאייבה,

מבלי שאבין שנשארה בה תכולה רצינית,

אביב בתי בת השש עסוקה בענייניה,

אריאל נכנס מבחוץ,

ורואה את ליאור מתענגת על השלל,

איזה כיף לראות תענוג שכזה,

רק חבל שזה תמיד מלווה בטונה אינסולין,

לליאור שלא גמרה את כל השלל,מספיק מבט אחד מאריאל,

והיא מחזירה את שני השוקולדים הנותרים למדף.

ואני?

אני כל כך שמחה שיש לי ילדה נורמלית,

שבין כל שלל הטיפולים גם זוכרת להיות ילדה. (והרי היא רק בת שנתיים וגרוש)