ראינו את התקשורת מראיינת את אותם אוהדי בית"ר שהגיעו איתה לעברי פי פחת ולא מהיום הבעיה הזו היא עינין מתמשך של שנים בקבוצה ומעולם לא נעשה דבר משמעותי להפסקתו ועקירתו מן השורש.בהנהלת בית"ר למדו לדבר במרומז במילים שתמיד המאזין יוכל לפרש לפי טעמו .לכאורה מחוכם. אך לא ולא המצב רק הלך והחמיר .ולעומת זאת תופעות כאלה ליוו את הכדורגל הישראלי מאז ימיו הראשונים .ולרב ניצחה האלימות כי האנשים הנורמטיביים חובבי הספורט פשוט לא הגיעו ליציעים הלוהטים וכתוצאה מכך הם ריקים.אך הבעיה העיקרית היא שהתיקשורת עטה על אוהדי ביתר "כמוצאת שלל רב" כדי לכסות על בושתה משום העובדה המתמשכת של עשרות שנות קיפוח כביכול מחוכם וסמוי כלפי בני עדות המזרח שהשתרש כל כך בכל תחומי השידורים והגשתם עד כי הפכו לנורמה שאין מתיחסים אליה כלל ועיקר.עובדה ידועה היא שאין בכל עשרות המגישים למשל ברשתות שידור א' ב'' ג' צה"ל  גלגלץ מישהו שיכול להיות איש ימין בדעותיו. המגישות בתכניותר רשת ב' אפילו לא מתאמצות להסוות את שמאליותן הבוטה. אמנים לעשרות מקופחים תדיר על רקע  עדתי .לדוגמה אני נוסע עשרות שנים בבקרים ותמיד אבל תמיר יתנגנו שיריו של שלמה ארצי או אריק איינשטיין ולא במקרה זכה ארצי על יכולת שירה וזמר בפרס השנה אלא מאי כולם שבו וציינו כי שלמה זכה בפרס ובתואר אך שכחו לציין כי עןד אומן זכה בתואר הזה על אף ולמרות ההתעלמות המכוונת של המגישה באותו היום {לתשומת ליבך עופרה נחמד} זוהי רק אנקדוטה של התנהלות תיקשורתית ומשקפת בעיקר את הכיוון אליו נושבת הרוח.

על קיפוח אמיתי שמענו בענין הזרקת נסיוב לעיקור נשים אתיופיות והארץ רעשה .על עוולות ממשלות ישראל מאז הקמתה נכתבו ספרים  ועל חטיפות ילדי תימן שמעתם לא מעט בודאי. בקיצור רבותי הממהרים לקטרג .ארצנו הקטנה מלאה בגזענות מכל מין וצבע ויכולתי לכתוב על כך ספר עב כרס ואותם אוהדים של בית"ר היו מספיק טפשים לחשוף את דיעותיהם בציבור כי הם נולדו לתוך מציאות של הפליה "ומה לנו כי נלין"

התנצחות קפיטנים עלי העיקה

ובמוחי מחשבה הבליחה הבזיקה

העבירה אותי לאחור על כורחי

למראות העבר שחלפו במוחי

לחודורוב ,שייע יוסקה ואלי

מתניה, מנצל ,אמר, ישראלי.

עם קהל אוהד שעודד הקבוצות,

בעת שהיו מעט לחוצות.

היום ביציעים תשמע צעקות

קללות עלבונות איומים וזעקות.

עידוד בנוסח של אז הוא נדיר,

בשל כך רגלי ממגרשים אדיר.

בעיה העולה ברמז עדין,

ואין מי שיתן עליה הדין.

עתונות פורצת כל שער חסום,

בשילהוב הצופים בשם הפרסום.

תמיד לפני תחרות מרכזית,

רוח צהובה חולפת תזזית.

בשל פרסום איבה בתקשורת,

ללא אחריות בפזיזות בלי בקורת.

פרסומים מלהיטי אוירה ושדופים,

כביכול כדי למשוך עוד צופים.

הנהלות אגודות בהגוי מתחסד

להן הרווח כולו בהפסד.

בשל ההבדל הקטן והשוני,

הם מרחיקים שניים כמוני.

על כל צופה נוסף שנמשך,

בשל פרסום תוקפני בלי חשך.

זו אולי הסיבה ליציעים הריקים,

כי צופים כמוני מייד מתנתקים.

ומוצאים אתגר שונה לבלות,

כתחליף לשהות בין איומים וקללות.

הבהרה. השמות המועלים  בפוסט הם של שחקני עבר ישראליים שההגינות שימשה נר לרגליהם להוציא בודדים כמו מוצי לאון וגדעון טיש שהיו בזמנם כסחנים  ידועים .אני עצמי שיחקתי בהפועל טבריה האגדית .שעלתה תוך שלוש שנים .עד לליגה הבכירה אז. ואף סיימה את הליגה במקום השני ,בליגה העליונה.