השבוע נדהמתי לגלות שאני אשם בהתנהגות הבזויה והגזענית של אוהדי בית"ר ירושלים. כן, בדיוק: אני. אני אשם בקריאות הגזעניות, אני אשם בשנאתם. לא ידעתי שאני כל כך רע ומיד רציתי לשנות את דרכיי, אך גיליתי שאלו לא דרכיי שגרמו לכך – אלא צבע עורי הלבן ותרבותי המערבית. כך לפחות לפי הבלוגר תאמר מסאלחה, שפרסם בבלוגים של "הארץ" פוסט נלהב בו הוא קובע נחרצות שזוהי ה"אליטה האשכנזית הציונית שהצליחה להשניא את הערבים היושבים ביציע המזרחי על עצמם".
וכמובן שכל מיני ארגוני "שמאל" ו"זכויות אדם" אמצו בלב שלם את ההצהרה המטופשת הזו. למשל דף הפייסבוק של הארגון "ודמוקרטית" פרסם את הפוסט ואף הכריז שהגזענות "מגיעה מהמערב". מעניין שארגון שטוען להיות נגד גזענות, לא מוצא שום בעיה בהכללת כל הלבנים המערביים והאשמתם בכל רעות העולם באופן כה... נו... גזעני.
האמרה של מר מסאלחה כמובן מכילה בחובה את הטענה העתיקה של הערבים נגד קיומה של מדינת ישראל: שיהדות איננה לאום אלא דת, וככזו אין שום הצדקה לתת לה מדינה עצמאית. לצערי הרב לא מעטים הם היהודים והישראלים שגם שכחו כבר את האמת הפשוטה. היהדות היא קודם כל לאום. היהודים הם צאצאיהם (הגנטיים או התרבותיים, זה לא משנה) של העם שישב פה לפני כאלפיים שנה תחת השם "יהודה" (שהם בתורם טענו להיות צאצאיהם של ממלכת יהודה הקדומה עוד יותר, מה שאנחנו מכנים "תקופת בית ראשון"). אני עצמי כאדם חילוני לחלוטין מגדיר עצמי כחסר דת, האזרחות שלי היא ישראלית והלאום שלי הוא יהודי. צריך לעשות סדר בכל המושגים הללו (דת, לאום, אזרחות), אבל אולי בפוסט אחר, שכן זו לא מטרת הפוסט הנוכחי.
האוהדים של בית"ר אינם ערבים, הם יהודים. אבל צודק מר מסאלחה בדבר אחד – אלו יהודים שאימצו לליבם את התרבות הערבית, כי במשך דורות הם חיו בקרב הערבים בעת ששהו בגלות, בדיוק כפי שבני משפחתי ספגו ואמצו את התרבות המערבית לאחר דורות של גלות באירופה.
גזענות היא האמונה הפרימיטיבית והמזיקה שניתן לשפוט אדם על פי מוצאו האתני, צבע עורו או הלאום אליו הוא משויך. זו אמונה שמתבססת על בורות ופחד, וידע מפריך אותה. אך כן קיימות תרבויות שונות בעולם ולכל תרבות יש את הזהות שלה. תרבות זה לא רק סגנון מוזיקלי, ארכיטקטורה ומאכלים שונים, תרבות היא גם הלך רוח, כללי התנהגות והשקפת עולם כוללת. תרבות גם יכולה להיות משולבת; אדם יכול לחיות את חייו על פי רעיונות ודרכי התנהגות השאובים ממספר תרבויות שונות, לטוב או לרע. ותרבות היא כמובן גם דבר דינמי שיכול להשתנות עם השנים.
המבקרים של ישראל (ובכללם פעילים של ארגוני "זכויות אדם" - ואני משתמש במירכאות כדי להבדיל ארגונים אלו מארגוני זכויות אדם אמיתיים, שפועלים לקיומם של זכויות כל בני האדם ללא קשר למוצאם), אוהבים הרבה פעמים לנגח את המערב ואת התרבות המערבית ולהציגה כמקור כל רוע.
אז בואו נשבור כמה מיתוסים: קודם כל, מפלצות אדם יצאו ויוצאים בהיסטוריה האנושית מכל התרבויות ומכל המקומות. לאנשי המערב היו מלכים, דיקטטורים ופאשיסטים, נכון, אך גם מנהיגי ערב לא בדיוק שוחרי שלום. סדאם חוסיין לא היה בדיוק ילד פרחים, ובעודי כותב שורות אלו, הרוצח מצפון טובח בעוד כפר והרחובות הסורים הם נהרות של דם. דיקטטורים, פאשיסטים, מלכים אכזריים ומפלצות מכל סוג היו בכל העולם ובכל ההיסטוריה. מי שחושב שבמזרח הרחוק, למשל, כולם נורא רוחניים, שקטים ואוהבים, צריך לזכור מה היפנים עשו לסינים, מה הסינים עושים לטיבט, ושג'נג'יס חאן לא היה בדיוק ג'ון לנון המזרחי...
אבל למה לנו לטרוח בעבר? בואו נדבר על ההבדלים הקיימים היום בין התרבות המערבית (שממנה מגיעה הגזענות על פי אחדים) לבין התרבות הערבית (הנאורה שאינה צריכה להתנצל על דבר). בזמן שבמדינות המערב יותר ויותר מקומות מאפשרים נישואים בין בני אותו המין באופן חוקי, במדינות ערב הומוסקסואליות זו עדיין עבירה פלילית שעונשה הוא מוות. בזמן שבמערב במאה השנים האחרונות התרחש תהליך של שחרור האישה, ולמרות שיש עוד לאן לשאוף הרי שהגענו רחוק, ונשים יכולות להצביע, להנהיג ולאחרונה אפילו להצטרף לצבא לתפקידים קרביים במערב – ברוב מדינות ערב נשים צריכות לחלום על היום שבו יתנו להן לנהוג. בזמן שבמערב קיימים ארגוני שמאל רבים, קיימים אמנים כמו ג'ון לנון ורוג'ר ווטרס, אנשים שדיברו ומדברים על שלום ואחווה, פלורליזם וסובלנות – התופעה הזו היא המיינסטרים של המערב ואילו המחתרת בעולם הערבי. "מתון" הוא מי שאומר שלא צריך להרוג את היהודים, רק לא לאפשר להם מדינה יהודית ולהפוך את המדינה הזו למדינה דו לאומית בכוח הפוליטיקה.
והנה אמת אחת נוספת על הבדלים בין מזרח ומערב: אמנם יש לי ביקורת רבה על ישראל, ביקורת על הכיבוש וביקורת על המקום שאליו המדינה הולכת מבחינה דמוקרטית, אבל ישראל זה עדיין המקום שבו אתה יכול לדבר, להפגין ולהילחם על זכויותיך. ברצועת עזה, תחת שלטון חמאס, רודפים נשים, נוצרים, שורפים כנסיות ומבצעים הוצאות להורג באופן פומבי וללא משפט. אצלנו חברת כנסת יכולה לדבר נגד המדינה ואפילו לפעול נגדה, ועדיין יש בית משפט עליון שלא מאפשר את פסילתה מהשתתפות במשחק הדמוקרטי. בעזה אם אתה חשוד ב"עזרה לישראל", יהרגו אותך ויגררו את גופך החבוט הקשור לאופנוע.
אז מי אשם בהתנהגות הבזויה של אוהדי בית"ר? לא האשכנזים, מר מסאלחה. האשכנזים לא לימדו שנאה לאחר את אלו שישבו בערב. הם לא היו צריכים ללמד זאת, כי היו שם מורים מקומיים מצוינים.
הייתי יכול להגיד לך שהסיבה שהם מתנהגים כמו שהם מתנהגים היא שהם לא אמצו לליבם את התרבות המערבית הפלורליסטית. הייתי יכול להגיד לך שהסיבה להתנהגותם היא דווקא העובדה שהם אימצו לליבם את התרבות הערבית המודרנית.
במקום זאת אני בוחר להגיד לך משהו שיזעזע אותך עד עמקי נשמתך: האשמים הם אותם חוליגנים שנוהגים בביזיון. בדיוק, שמעת נכון. האדם אחראי להתנהגותו ולמעשיו הוא. זה לא אשמת ה"שדים הלבנים" במערב וזה לא אשמת ה"שדים החומים" של המזרח.
כל אדם הוא בעל חופש בחירה ובכל רגע בחייו כל אדם בוחר כיצד להתנהג, בוחר בין טוב ורע, בין חושך ואור, בין שנאה ואהבה ואדישות. ורוב האנשים ברוב המקרים בוחרים את הבחירה הלא נכונה. אבל מה לעשות, זאת דמוקרטיה...
אבל אולי אם יותר אנשים ידברו על אחריות אישית ובושה, ופחות אנשים יפיצו להג ושנאה כפי שעשית בפוסט שלך, יותר אנשים יתחילו לבחור בבחירה הנכונה. זה מתחיל אצלנו בבית, אצלנו בלב. |