כותרות TheMarker >
    ';

    והיה

    והיה - יעקב יצחק הורוביץ.



    והיה בהגיע שעתך ללכת

    עת תיפול ותיבול, כעלה בשלכת

    ואל בית דין של מעלה ,תיקרא להגיע,

    שם לא ישאלוך, אם צברת הון רב

    או אם נפלת כגיבור, בקרב

    אם צדיק או רשע היית

    שאלה אחת ישאלוך בלבד

    אם לפני מותך

    חיית ?

    0

    הצורך הנפשי באחזקת חיות מחמד

    97 תגובות   יום רביעי, 30/1/13, 06:27

    מאז מסירתה של ציפ, כלבתי, למשפחת אומנה, והרגשת השחרור והרווחה בהעדרה,

    ובנוסף לאחר קריאת מאמר  מאת יואב ברנזון

    http://www.articles.co.il/mobile_article.php?id=154553

    עולות בי המחשבות אודות אימוץ, גידול, טיפול ואחזקת חיות מחמד.

    ''

    נראה לי כי האדם המאמץ לעצמו חיית מחמד,  עושה זאת לא רק מתוך אהבה לחיה

    אלא גם מתוך אהבת עצמו כשהוא האחראי לנחות ממנו , לתלוי בו.

    אין זה אומר שאין בלבו אהבה כנה לחיה עצמה.

    חיית המחמד, כלב, חתול, ציפור, ו/או דגים, לא יכולים לחיות ללא טיפול בהם.

    הן כל החיות חייבות האכלה .

    וביקור אצל וטרינר, מדי פעם.

    את הכלב יש להוציא,  אם הוא חי בתוך הבית, (לא  מסתדר לי לגדל מחוץ לבית)

    וחתול שורט את הרהיטים.


    לארבעה מהמשתקמים, איתם אני בקשר, יש כלבים.

    הם חיים מקצבת נכות, כך שהפרוטה דלה בכיסם.

    לאחת מהם קשה ללכת, ובכ"ז היא לא מוותרת על הכלב,

    למרות שהטיפול יוצר מגבלה,  הבטלה בשישים מכיוון שבעל-החיה מפיק אושר והנאה מעצם הטיפול

    וגם מפיק את מה שנחוץ לו נפשית. אם זה הפגת הבדידות, השבת אהבה, ואחריות .

    ''

     

    לא תארתי לעצמי ולא יכולתי להעלות במחשבתי, את ההרגשה הטובה אותה אני חווה עכשיו.

    רק בדיעבד אני יכולה לומר בגילוי לב, לי ולסובבים אותי,

    ששהותה של ציפ בביתי, באה מתוך מסירות ואחריות.

    מסירות לה, מסירות לאבי-ילדיי (שהלך לאחר כמה שנים)

    ולילדיי (שגם הם פרחו מהקן, כל אחד בזמנו).

    אני אוהבת בע"ח, הכוללים בתוכם חיות מחמד.

    כמו שאני אוהבת את הטבע הכולל בתוכו אנשים חיות וצמחים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (97)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/5/13 15:54:

      צטט: face 2013-05-22 15:31:15

      מרב,

       

      קראתי עכשיו.

      בעיקר את התגובות.

       

      אני מקדימה למה שאני הולכת לכתוב את המשפט הבא בכוונה:

       

      יכולתי בקלות לכתוב לך בפרטי!

      יש לי את הכתובת שלו [כן כן כאן באתר! ] אני אפילו לא צריכה בול. אז זה נהדר.

       

      1.

      טבע המגיב הסדרתי ו//או הכפייתי [שזו אני] חוזר לקרוא פוסטים שהוא הגיב להם. למשל אני.

      רואה תגובות של אנשים ומנסה לראות מי הם אותם אנשים ומאיפה באות להם התגובות [גם אני]

       

       

       

      2. 

      טבע הכותב למען עצמו [לפעמים גם אני]

      חי את החיים, כשבא לו משתף את העולם, לא בשביל לקבל אהבה או אות הוקרה. אלא כי בא לו לכתוב דברים שקרו לו למשל באמצע יום עבודה ו//או חופשה. אפילו חלום בהלות בלילה טרוף שינה.

       

       

       

      3.

      אנשים שלא למדו לקשור שרוכי נעליים כמו גדולים [קשר פרפר למען הדיוק. בלי קשר לחיות מחמד. עדיין אני] אוהבתי משמש בעונה ופירות אחרים.

      יש הבדל בין מי שמגיב כשהוא מכיר באופן אישי את מי שכתב, שיודע מה גרם לאותו אחד לכתוב.

      בחיים לכל אחד מאיתנו יש אילוצים.

      יש אנשים [גם אני לפעמים] שקוראים טקסט ולוקחים אותו [כל טקסט] כמו תורה מסיני. לפעמים רק שורה אחת מאותו טקסט. לפעמים לא.

      לפעמים, טקסט מזכיר לחלק מהאנשים, חלקים אצלנו [טוב אצלי] שאני כן. כן שוב רק אני ואני שאני לא תמיד אוהבת בי..

       

       

      4. 

      אגואיזם.

      הוא לא מילה גזה.

      מי שלא שם את עצמו לפני הכל ולא אוהב את עצמו לא יכול לאהוב אף יצור חי. לא חשוב אם אותו יצור הולך על 2, 4 או על גחונו.

       

       

      5.

      אני.

      אחרון [נכון לעכשיו] לא מרגישה שום צורך לספר אם כן//לא//גידלתי ו//או אהבתי מימי אנשים//בעלי כלבים//מגדלי ציפורים// מנקי אקווריומים. זה לא רלוונטי. אני מחבבת מדי פעם בני-אדם. לא בגלל ו//או בזכות. אלא כי ככה.

       

       

      שלום.

      הייתי פה.

       

      [בעצם לפני זה שיר. וכן בהתאם לסעיף 1 יש מצב שאני אשוב... ]

       

       

      ''

       


      אורז בא למשל בכל מיני צבעים.

      לא רק לבן קריצה   

      תודה לך . אני אוהבת אורז , לא רק לבן, אחד אחד, ושיש בו הפתעות כמו אגוזים, צימוקים, עגבניות וכד'

        22/5/13 15:31:

      מרב,

       

      קראתי עכשיו.

      בעיקר את התגובות.

       

      אני מקדימה למה שאני הולכת לכתוב את המשפט הבא בכוונה:

       

      יכולתי בקלות לכתוב לך בפרטי!

      יש לי את הכתובת שלו [כן כן כאן באתר! ] אני אפילו לא צריכה בול. אז זה נהדר.

       

      1.

      טבע המגיב הסדרתי ו//או הכפייתי [שזו אני] חוזר לקרוא פוסטים שהוא הגיב להם. למשל אני.

      רואה תגובות של אנשים ומנסה לראות מי הם אותם אנשים ומאיפה באות להם התגובות [גם אני]

       

       

       

      2. 

      טבע הכותב למען עצמו [לפעמים גם אני]

      חי את החיים, כשבא לו משתף את העולם, לא בשביל לקבל אהבה או אות הוקרה. אלא כי בא לו לכתוב דברים שקרו לו למשל באמצע יום עבודה ו//או חופשה. אפילו חלום בהלות בלילה טרוף שינה.

       

       

       

      3.

      אנשים שלא למדו לקשור שרוכי נעליים כמו גדולים [קשר פרפר למען הדיוק. בלי קשר לחיות מחמד. עדיין אני] אוהבתי משמש בעונה ופירות אחרים.

      יש הבדל בין מי שמגיב כשהוא מכיר באופן אישי את מי שכתב, שיודע מה גרם לאותו אחד לכתוב.

      בחיים לכל אחד מאיתנו יש אילוצים.

      יש אנשים [גם אני לפעמים] שקוראים טקסט ולוקחים אותו [כל טקסט] כמו תורה מסיני. לפעמים רק שורה אחת מאותו טקסט. לפעמים לא.

      לפעמים, טקסט מזכיר לחלק מהאנשים, חלקים אצלנו [טוב אצלי] שאני כן. כן שוב רק אני ואני שאני לא תמיד אוהבת בי..

       

       

      4. 

      אגואיזם.

      הוא לא מילה גזה.

      מי שלא שם את עצמו לפני הכל ולא אוהב את עצמו לא יכול לאהוב אף יצור חי. לא חשוב אם אותו יצור הולך על 2, 4 או על גחונו.

       

       

      5.

      אני.

      אחרון [נכון לעכשיו] לא מרגישה שום צורך לספר אם כן//לא//גידלתי ו//או אהבתי מימי אנשים//בעלי כלבים//מגדלי ציפורים// מנקי אקווריומים. זה לא רלוונטי. אני מחבבת מדי פעם בני-אדם. לא בגלל ו//או בזכות. אלא כי ככה.

       

       

      שלום.

      הייתי פה.

       

      [בעצם לפני זה שיר. וכן בהתאם לסעיף 1 יש מצב שאני אשוב... ]

       

       

      ''

       


      אורז בא למשל בכל מיני צבעים.

      לא רק לבן קריצה

        9/5/13 05:44:

      צטט: אלי למה 2013-05-08 23:11:44

      פוסט מעניין ובעיקר יוצא דופן. אני נוטה בתחושותיי למרב. אולי לא הכי פופולרית אבל כנה באופן מעורר כבוד.

      גידול חייה בתוך הבית (כלב הרבה יותר מחתול) הוא אמנם הקרבה אבל מקנה תחושה של כוח ושל שליטה, בימינו גם מעמד.

      איסוף כלבים משוטטים (שבדידותם אכן מעוררת רחמים), נסיעה לאגודות המטפלות כדי להיתקל בהם או השקעת סכומי כסף בכלב מיוחס, אני מכיר את הנושא מקרוב אבל משום מה מתקשה למצוא מסגרת מילים שתהיה נכונה בכל מקרה.

      יתכן שצודק מי שאמר "חוסר אהבה עצמית", כך או כך, העניין בעיקר נוהג שהפך פופולרי בתקופתנו על שום תחושת הרומנטיקה הוא מעורר. תודה לך אלי למה.

        8/5/13 23:11:

      פוסט מעניין ובעיקר יוצא דופן. אני נוטה בתחושותיי למרב. אולי לא הכי פופולרית אבל כנה באופן מעורר כבוד.

      גידול חייה בתוך הבית (כלב הרבה יותר מחתול) הוא אמנם הקרבה אבל מקנה תחושה של כוח ושל שליטה, בימינו גם מעמד.

      איסוף כלבים משוטטים (שבדידותם אכן מעוררת רחמים), נסיעה לאגודות המטפלות כדי להיתקל בהם או השקעת סכומי כסף בכלב מיוחס, אני מכיר את הנושא מקרוב אבל משום מה מתקשה למצוא מסגרת מילים שתהיה נכונה בכל מקרה.

      יתכן שצודק מי שאמר "חוסר אהבה עצמית", כך או כך, העניין בעיקר נוהג שהפך פופולרי בתקופתנו על שום תחושת הרומנטיקה הוא מעורר.

        20/2/13 21:35:

      צטט: bonbonyetta 2013-02-19 20:14:40

      צטט: מרב 1956 2013-01-31 18:21:53

      צטט: sari10 2013-01-31 08:53:58

      צטט: ואלי ♥ 2013-01-30 20:41:25

      אני אוהבת חיות אבל אוהבת אותם בטבע. חופשיים. אנשים צריכים להיות עם אנשים. וזה הכי טוב שיכול להיות. חום וידידות, שיחה. :)

       אני אוהבת חיות גם בטבע וגם חיית מחמד, זה לא סותר אחד את השני.

      אנשים "צריכים" להיות עם אנשים"? חיוך

      יש לי הרבה חברות ואני בכיף "עם אנשים" ויחד עם זאת אני והכלב שלי החברים הכי טובים.

      יכולה לומר לך דבר אחד ואלי, שאותו חושבת שלא תוכלי להכחיש . . .

      הכלב תמיד יהיה נאמן לי, לעולם לא "יתקע סכין בגב" כמו שלפעמים קורה עם חברות למשל.  שרי, למרות שאת צודקת בנאמנות הכלבים, מילותייך האחרונות, "סכין בגב מידי חברות" נוראות.

       

      ------------

      צר לי מרב

      המילים שלה "סכין בגב מידי חברות" אינן כה נוראות.

      בעיני כמה מהמשפטים שלך בפוסט הזה וקודמו נוראות לא פחות, ויש מי שהמילים שלך בשני הפוסטים, כמה משפטים בהם במיוחד אפשר היה לתארם באותה צורה בדיוק.

      עד כדי כך?

        19/2/13 20:14:

      צטט: מרב 1956 2013-01-31 18:21:53

      צטט: sari10 2013-01-31 08:53:58

      צטט: ואלי ♥ 2013-01-30 20:41:25

      אני אוהבת חיות אבל אוהבת אותם בטבע. חופשיים. אנשים צריכים להיות עם אנשים. וזה הכי טוב שיכול להיות. חום וידידות, שיחה. :)

       אני אוהבת חיות גם בטבע וגם חיית מחמד, זה לא סותר אחד את השני.

      אנשים "צריכים" להיות עם אנשים"? חיוך

      יש לי הרבה חברות ואני בכיף "עם אנשים" ויחד עם זאת אני והכלב שלי החברים הכי טובים.

      יכולה לומר לך דבר אחד ואלי, שאותו חושבת שלא תוכלי להכחיש . . .

      הכלב תמיד יהיה נאמן לי, לעולם לא "יתקע סכין בגב" כמו שלפעמים קורה עם חברות למשל.  שרי, למרות שאת צודקת בנאמנות הכלבים, מילותייך האחרונות, "סכין בגב מידי חברות" נוראות.

       

      ------------

      צר לי מרב

      המילים שלה "סכין בגב מידי חברות" אינן כה נוראות.

      בעיני כמה מהמשפטים שלך בפוסט הזה וקודמו נוראות לא פחות, ויש מי שהמילים שלך בשני הפוסטים, כמה משפטים בהם במיוחד אפשר היה לתארם באותה צורה בדיוק.

        9/2/13 15:25:

      צטט: המספרית 2013-02-09 14:38:24

      אני מעריצה את כל מי שקיבל על עצמו מחויבות להחזיק חיית מחמד.

      מעריצה!!! כי לי אין סבלנות לזה.

      אוהבת בעלי חיים - מרחוק...

      *

      אלומה  תודה אלומה.

        9/2/13 14:38:

      אני מעריצה את כל מי שקיבל על עצמו מחויבות להחזיק חיית מחמד.

      מעריצה!!! כי לי אין סבלנות לזה.

      אוהבת בעלי חיים - מרחוק...

      *

      אלומה

        8/2/13 12:52:

      צטט: א ח א ב 2013-02-05 19:25:35

      וואי וואי איזו מהומה חוללת כאן.

      כל הכבוד על הפתיחות והיכולת לשים את הדילמה על השולחן.

      חברה אמרה לי שאני כמו מראה ויש אנשים שקשה להם לראות זאת.

      ואחרת אמרה:
      "לפעמים הגבולות בין לומר בכנות דברים, גם אם אינם מקובלים (אין לך אלוהים) ללומר דברים בצורה פוגעת מטשטשים."

      ועוד אחת:

      "אני מאוד מעריכה את היכולת/צורך/תכונה שלך להגיד דברים שאת באמת מאמינה בהם,

      בלי הפחד מאיך זה ישמע- כי ברור לך שזה נשמע פעמים רבות איום ונורא נכון?

      ובקיצור קוראים לזה: אין לך אלוהים את!"

      כלב בבית = שמחה ואהבה בבית. 

      בתנאי שהבית אינו שלי.

      למעט מקרים יוצאי דופן. (כלב אידיוט במיוחד). 

      קבלי קישור לתיבלון הדיון . 

      אולי ניתן לו זריקה?

        תודה אחאב

      חברה אמרה לי שאני כמו מראה ויש אנשים שקשה להם לראות זאת

      ואחרת אמרה:
      "לפעמים הגבולות בין לומר בכנות דברים, גם אם אינם מקובלים (אין לך אלוהים) ללומר דברים בצורה פוגעת מטשטשים."

      ועוד אחת:

      "אני מאוד מעריכה את היכולת/צורך/תכונה שלך להגיד דברים שאת באמת מאמינה בהם,

      בלי הפחד מאיך זה ישמע- כי ברור לך שזה נשמע פעמים רבות איום ונורא נכון?

      ובקיצור קוראים לזה: אין לך אלוהים את!"

        8/2/13 12:26:

      צטט: קצ'ינסקי 2013-02-05 10:13:17

      אף יצור לא נמצא כאן במקרה. אין מקריות בחיים, קצ'ינסקי. גם אהבתך לזהבה קריצה
        5/2/13 19:25:

      וואי וואי איזו מהומה חוללת כאן.

      כל הכבוד על הפתיחות והיכולת לשים את הדילמה על השולחן.

      כלב בבית = שמחה ואהבה בבית. 

      למעט מקרים יוצאי דופן. (כלב אידיוט במיוחד). 

      קבלי קישור לתיבלון הדיון . 

      אולי ניתן לו זריקה?

        5/2/13 10:13:
      אף יצור לא נמצא כאן במקרה.
        3/2/13 21:13:

      צטט: אילנה ינובסקי 2013-02-03 20:51:46

      כל מערכת יחסים יוצרת סוג של נחת הנגרמת לך אם המערכת שווה. ביניך לבן זוגך,חברייך וילדיך כי שום דבר לא מובן מאליו. החיות מאפשרות לגלות בך צדדים שרק הן מגלות. אני בטוחה שאם הצד הזה היה חשוב לך את תמצאי את נקודת הזמן לקחת כלב או חיה אחרת שיקיימו אתך דיאלוג עם משמעות  אכן אילנה, זמן לכל ועת לכל חפץ.  תודה על התגובה.

       

        3/2/13 20:51:
      כל מערכת יחסים יוצרת סוג של נחת הנגרמת לך אם המערכת שווה. ביניך לבן זוגך,חברייך וילדיך כי שום דבר לא מובן מאליו. החיות מאפשרות לגלות בך צדדים שרק הן מגלות. אני בטוחה שאם הצד הזה היה חשוב לך את תמצאי את נקודת הזמן לקחת כלב או חיה אחרת שיקיימו אתך דיאלוג עם משמעות
        3/2/13 17:05:

      צטט: fox angel 2013-02-03 16:48:34

      אין לי ואף פעם לא גידלתי בעלי חיים . ואני כמוך, אוהבת מאוד טבע ובעלי חיים. אני חושבת שבמקרה שלך לא בחרת להכניס הביתה כלב, זה לא בא מרצון ובחירה מצידך, אלא מתוך שיתוף פעולה עם אבי ילדייך ואח"כ עם ילדייך. יהיה אשר יהיה הצורך הנפשי של בני אדם, אני מאמינה שלא היה לך צורך כזה ויחד עם זאת, כמו שציינת , גידלת אותה במסירות ואחראיות. למסור אותה למשפחה אוהבת זה גם מעשה של אהבה. לכן, אני חושבת שאת יכולה בהחלט להיות שלמה עם עצמך :)  כתבת ממש אותי, סוזן.  הרבה תודה לך ♥

       

        3/2/13 16:59:

      צטט: *ענת* 2013-02-03 14:41:13

      כשאת כותבת "נראה לי שאדם המאמץ חיה לא עושה זאת
      דוקא מאהבה לחיה אלא מאהבה לעצמו כשהוא אחראי לנחות ממנו.."

      אני חוזרת בי. ומתקנת. במקום "לאו דווקא" אכתוב  "לא רק"

      יש כאן הפחתה מהערך של הדבר .
      אני מכירה אנשים המאמצים ודואגים לחיות מתוך אהבה
      לחיות ומתוך אנושיות מופלאה  ונתינה אמיתית שאינה מבקשת תמורה-

      והם אנשים בעלי נשמה יתרה.
      מכל מקום כל אחד וסיבותיו למעשיו.
      מה שמפריע לי  ברשומה זו ההפחתה בערך על ידי

      המסר כאילו מי שמאמץ חיה עושה את זה מאנוכיותו

      באופן לא ישיר  את קוראת לו פגוע נפש.

      ממש ממש לא.!

      את מקוממת אותי .

      צורך נפשי ממש לא מחייב פגיעה נפשית.
      כאשר אדם אומר,  "אני לא יכול לחיות ללא כלב/חתול/ציפור",
      זהו צורך נפשי ולא צורך קיומי.

      עם ההקשר שאת את כלבתך המתבגרת מסרת לאימוץ למען החופש האישי שלך

      זה מצטייר כהצטדקות

      (מיותרת כמובן, כי הרי לא זרקת אותה לרחוב)

      מקוה שהצלחתי להסביר את עצמי הפעם.


        3/2/13 16:48:
      אין לי ואף פעם לא גידלתי בעלי חיים . ואני כמוך, אוהבת מאוד טבע ובעלי חיים. אני חושבת שבמקרה שלך לא בחרת להכניס הביתה כלב, זה לא בא מרצון ובחירה מצידך, אלא מתוך שיתוף פעולה עם אבי ילדייך ואח"כ עם ילדייך. יהיה אשר יהיה הצורך הנפשי של בני אדם, אני מאמינה שלא היה לך צורך כזה ויחד עם זאת, כמו שציינת , גידלת אותה במסירות ואחראיות. למסור אותה למשפחה אוהבת זה גם מעשה של אהבה. לכן, אני חושבת שאת יכולה בהחלט להיות שלמה עם עצמך :)
        3/2/13 14:41:

      כשאת כותבת "נראה לי שאדם המאמץ חיה לא עושה זאת
      דוקא מאהבה לחיה אלא מאהבה לעצמו כשהוא אחראי לנחות ממנו.."

      יש כאן הפחתה מהערך של הדבר .
      אני מכירה אנשים המאמצים ודואגים לחיות מתוך אהבה
      לחיות ומתוך אנושיות מופלאה  ונתינה אמיתית שאינה מבקשת תמורה-

      והם אנשים בעלי נשמה יתרה.
      מכל מקום כל אחד וסיבותיו למעשיו.
      מה שמפריע לי  ברשומה זו ההפחתה בערך על ידי

      המסר כאילו מי שמאמץ חיה עושה את זה מאנוכיותו

      באופן לא ישיר  את קוראת לו פגוע נפש.

      עם ההקשר שאת את כלבתך המתבגרת מסרת לאימוץ למען החופש האישי שלך

      זה מצטייר כהצטדקות

      (מיותרת כמובן, כי הרי לא זרקת אותה לרחוב)

      מקוה שהצלחתי להסביר את עצמי הפעם.

       

        3/2/13 09:47:

      צטט: מרב 1956 2013-02-03 05:48:50

      צטט: לכלילדמגיע 2013-02-02 15:35:27

      גם אני כמוך אוהבת/ מכבדת/ מעריכה/ מגינה/ משמרת את הטבע הכולל בתוכו אנשים חיות וצמחים... אך לא בהכרח אכניסם לביתי. אולי בגלל שזה פוגע ברצף הטבעי של חיי בעלי חיים שמקומם בטבע... אפשר להתבוננן באמונותיהם של קבוצות שונות ביחס לבעלי חיים ולהבחין בגיוון העצום שביחסו של האדם לדו קיום זה.  פנינה תודה על התגובה. חיות מחמד בוייתו, הן לא יכולות לחיות ללא האדם. מזל שיש אנשים שבהם קיים צורך נפשי באימוצם.

      כן, את צודקת X 2

      את הגבול ה"הגיוני" ימצא כל אחד לעצמו, מתוך שיקול מה הכי טוב לו בכל מובן, ולא פוגע באיכות חייו. מידת ההקרבה, האיכפתיות לסביבה ולאוכלוסיות בעלי החיים אינה אחידה ושווה לכל. שלחתי לך בפרטי סיפור אישי שלא מצאתי לנכון לשתף בו את הכלל. לפעמים טיפוח חיה בתוך הבית אינו אפשרי או אינו רצוי, בלי להמעיט בערכם של אלו שכן מתאים להם.

        3/2/13 05:48:

      צטט: לכלילדמגיע 2013-02-02 15:35:27

      גם אני כמוך אוהבת/ מכבדת/ מעריכה/ מגינה/ משמרת את הטבע הכולל בתוכו אנשים חיות וצמחים... אך לא בהכרח אכניסם לביתי. אולי בגלל שזה פוגע ברצף הטבעי של חיי בעלי חיים שמקומם בטבע... אפשר להתבוננן באמונותיהם של קבוצות שונות ביחס לבעלי חיים ולהבחין בגיוון העצום שביחסו של האדם לדו קיום זה.  פנינה תודה על התגובה. חיות מחמד בוייתו, הן לא יכולות לחיות ללא האדם. מזל שיש אנשים שבהם קיים צורך נפשי באימוצם.

       

        3/2/13 05:46:

      צטט: Neora 2013-02-02 11:21:40

      גבירתי הצעירה
      כל החיות שלי חיות בביתי, הן חלק בלתי נפרד וקובע בחיי, אני חלק בלתי נפרד מחייהן, הבית שלהן הוא הבית שלי, והן האור והאהבה הטהורה ביותר בחיי.
      אני מחוייבת לאושרן ורווחתן ורואה זאת לזכות גדולה
      אי לכך ובהתאם לזאת, וכיוון שכל! חברותי וחברי כך, אבקשך גבירתי שלא תסלחי לי לכתוב שטויות והכללות שיכניסו טמטום במוחם של שונאי חיות
      חן חן  חן חן נאורה

        3/2/13 05:44:

      צטט: קביאר 2013-02-01 16:18:46

      תוך כדי קריאת חלקו הראשון של הפוסט חשבתי על העובדה שמשתקמים רבים כמו אוכוסיות עם צרכים מיוחדים לעיתים קרובות מגדלות חיית מחמד בדיוק מן הסיבות שמנית. אם אני צריכה להחליט בין זכות החיות לאהבה לבין זכותו של האדם עם הצרכים המיוחדים לחוות אהבה ותחושה שמשהו תלוי בך אני בוחרת באופציה השניה (כל עוד החיה לא סובלת כמובן). תמיד אמרתי שלמרות שאני מאד אוהבת כלבים אני לא רוצה כלב בבית כי אין לי צורך שמשהו יקפוץ עלי בבואי הביתה מיום עבודה וגם לא חסר לי את מי לחבק, ללטף או לאהוב. יפה שקלעתי לדעתך מבלי שדנו אי פעם בנושא  תודה לך קביאר, על התגובה.

       

        3/2/13 05:43:

      צטט: . ארז . 2013-02-01 12:43:57

      נראה לי שהדברים שכתבת קצת מוכללים....

      אף אחד לא עשה מחקר סטטיסטי על התובנות שהבאת כאן, בכל אופן אני לא ראיתי מחקר כזה.... (ואולי יש הסנני).

      הדברים שהעלית יכולים להתאים לחלק מסוים מבני האדם שמאמצים בעל חי (או שהוא "מאמץ" אותם... חיוך)

      אם אני מחפש משהו כללי שיתאים לרוב בעלי החיים ובכללם בני האדם זה יהיה משהו בסגנון:

      בסופו של יום... מה כולנו מחפשים בעולם הזה ? מישהו לאהוב ומישהו שיאהב אותנו ....  נכון ארז. אהבה היא צורך  נפשי. הפוסט עוסק בצורך הנפשי של אימוץ, גיגול טיפול טיפול וכד' של חיות המחמד.

       

      3>

        3/2/13 05:41:

      צטט: קלועת צמה 2013-02-01 12:28:06

      ההצהרה שלך משמחת. תודה לך מירה
        3/2/13 05:40:

      צטט: מרב 1956 2013-02-03 05:39:13

      צטט: bonbonyetta 2013-02-01 09:42:43

      לפעמים הגבולות בין לומר בכנות דברים, גם אם אינם מקובלים (אין לך אלוהים) ללומר דברים בצורה פוגעת מטשטשים.

       


      אפשר להיות כנה ואמיתי עם עצמך ועם הסובבים אותך ובכל זאת לומר את אותם דברים בצורה רכה יותר.
      אני חושבת שכאן וגם בפוסט הקודם הגבול אצלך קצת הטשטש, והדברים נאמרו בצורה כל כך לא רגישה שזה מעורר התנגדות ולא פלא.
       

      כולנו יודעים שאינך חלילה אשה רעה או משהו, אך הצורה שבה את אומרת את הדברים אותי אישית מזעזעת ואני בטוחה שרבים אחרים משום כך הגיבו בצורה שהגיבו. אני בטוחה שיש רבים שמעדיפים לא להגיב כלל.
      לטעמי האיך בו את אומרת את הדברים, גם בפעם הזו וגם בפעם קודמת נוראי, ושוב אני מדגישה האיך ולא המה. הדברים גם כך מאד לא נעימים מדוע להקצין אותם ע"י זה שאומרים זאת בצורה כל כך קשה?

      להיות כנה זה לא אומר להיות בוטה.  צודקת מאוד בונבוניטה. מסכימה איתך בדברייך.  לרוב חשוב יותר ה"איך" מה"מה".  עלי להשתפר.

       

        3/2/13 05:37:

      צטט: טלי פרי 2013-02-01 07:53:27

      גם אני הרגשתי הרגשת שחרור כשמסרתי את גור הכלבים, שגידלנו באהבה למשפחה חמה בקיבוץ. הגור הזה הספיק תוך מספר חודשים לעשות שמות בגינה שלנו, שטיפחנו בעמל רב... כן, גורי כלבים הם יצורים מתוקים, שאי אפשר לעמוד בפניהם ואז לוקחים אותם הביתה ומגלים מהו שיעבוד... אצלנו הנושא של מסירת הגור היה מורכב מאד כי בתי שהייתה אז בת עשר נקשרה אליו מאד. אני בטוחה שגידול חיית מחמד מסייע לשיקום נפגעי נפש. טלי* אכן טלי, טיפול וגידול חיות מחמד יכול לעזור לחולי הנפש, בכך שיש מי שהם אחראים לו והם אלה שדואגים לו. כך גם בגידול צמחים.
        3/2/13 05:34:

      צטט: עופר לבבי 2013-02-01 07:33:25

      אני חש שהנושא מאוד מטריד אותך. שאת חייבת להצטדק על מסירת הכלבה.

      זה בסדר, מסרת אותה למשפחה אוהבת... 

      לא כל אחד צריך לגדל בעל חיים, לא כל אחד בנוי לכך.

      אותי מזעזעים האנשים שלוקחים בעל חיים ואז משליכים אותו לרחוב, כי הוא לא מתאים להם או לאורח חייהם,

      או כאלה שקושרים את הכלב, כולאים... או מתנהגים לחייה שברשותם כאל רכושם, שמותר להם לעשות בהם כרצונם.

      את, דאגת לרווחתה, כשהיתה ברשותך, וכשמסרת אותה למשפחה טובה.

      שבת שלום  תודה עופר. על תמיכתך בי. אינני מרגישה כמצטדקת.

        2/2/13 15:35:

      גם אני כמוך אוהבת/ מכבדת/ מעריכה/ מגינה/ משמרת את הטבע הכולל בתוכו אנשים חיות וצמחים... אך לא בהכרח אכניסם לביתי. אולי בגלל שזה פוגע ברצף הטבעי של חיי בעלי חיים שמקומם בטבע... אפשר להתבוננן באמונותיהם של קבוצות שונות ביחס לבעלי חיים ולהבחין בגיוון העצום שביחסו של האדם לדו קיום זה.

        2/2/13 11:21:

      גבירתי הצעירה
      כל החיות שלי חיות בביתי, הן חלק בלתי נפרד וקובע בחיי, אני חלק בלתי נפרד מחייהן, הבית שלהן הוא הבית שלי, והן האור והאהבה הטהורה ביותר בחיי.
      אני מחוייבת לאושרן ורווחתן ורואה זאת לזכות גדולה
      אי לכך ובהתאם לזאת, וכיוון שכל! חברותי וחברי כך, אבקשך גבירתי שלא תסלחי לי לכתוב שטויות והכללות שיכניסו טמטום במוחם של שונאי חיות
      חן חן

        1/2/13 16:18:
      תוך כדי קריאת חלקו הראשון של הפוסט חשבתי על העובדה שמשתקמים רבים כמו אוכוסיות עם צרכים מיוחדים לעיתים קרובות מגדלות חיית מחמד בדיוק מן הסיבות שמנית. אם אני צריכה להחליט בין זכות החיות לאהבה לבין זכותו של האדם עם הצרכים המיוחדים לחוות אהבה ותחושה שמשהו תלוי בך אני בוחרת באופציה השניה (כל עוד החיה לא סובלת כמובן). תמיד אמרתי שלמרות שאני מאד אוהבת כלבים אני לא רוצה כלב בבית כי אין לי צורך שמשהו יקפוץ עלי בבואי הביתה מיום עבודה וגם לא חסר לי את מי לחבק, ללטף או לאהוב. יפה שקלעתי לדעתך מבלי שדנו אי פעם בנושא
        1/2/13 12:43:

      נראה לי שהדברים שכתבת קצת מוכללים....

      אף אחד לא עשה מחקר סטטיסטי על התובנות שהבאת כאן, בכל אופן אני לא ראיתי מחקר כזה.... (ואולי יש הסנני).

      הדברים שהעלית יכולים להתאים לחלק מסוים מבני האדם שמאמצים בעל חי (או שהוא "מאמץ" אותם... חיוך)

      אם אני מחפש משהו כללי שיתאים לרוב בעלי החיים ובכללם בני האדם זה יהיה משהו בסגנון:

      בסופו של יום... מה כולנו מחפשים בעולם הזה ? מישהו לאהוב ומישהו שיאהב אותנו ....

       

      3>

        1/2/13 12:28:
      ההצהרה שלך משמחת.
        1/2/13 09:42:

      לפעמים הגבולות בין לומר בכנות דברים, גם אם אינם מקובלים (אין לך אלוהים) ללומר דברים בצורה פוגעת מטשטשים.

       


      אפשר להיות כנה ואמיתי עם עצמך ועם הסובבים אותך ובכל זאת לומר את אותם דברים בצורה רכה יותר.
      אני חושבת שכאן וגם בפוסט הקודם הגבול אצלך קצת הטשטש, והדברים נאמרו בצורה כל כך לא רגישה שזה מעורר התנגדות ולא פלא.

      כולנו יודעים שאינך חלילה אשה רעה או משהו, אך הצורה שבה את אומרת את הדברים אותי אישית מזעזעת ואני בטוחה שרבים אחרים משום כך הגיבו בצורה שהגיבו. אני בטוחה שיש רבים שמעדיפים לא להגיב כלל.
      לטעמי האיך בו את אומרת את הדברים, גם בפעם הזו וגם בפעם קודמת נוראי, ושוב אני מדגישה האיך ולא המה. הדברים גם כך מאד לא נעימים מדוע להקצין אותם ע"י זה שאומרים זאת בצורה כל כך קשה?

      להיות כנה זה לא אומר להיות בוטה.

        1/2/13 07:53:
      גם אני הרגשתי הרגשת שחרור כשמסרתי את גור הכלבים, שגידלנו באהבה למשפחה חמה בקיבוץ. הגור הזה הספיק תוך מספר חודשים לעשות שמות בגינה שלנו, שטיפחנו בעמל רב... כן, גורי כלבים הם יצורים מתוקים, שאי אפשר לעמוד בפניהם ואז לוקחים אותם הביתה ומגלים מהו שיעבוד... אצלנו הנושא של מסירת הגור היה מורכב מאד כי בתי שהייתה אז בת עשר נקשרה אליו מאד. אני בטוחה שגידול חיית מחמד מסייע לשיקום נפגעי נפש. טלי*
        1/2/13 07:33:

      אני חש שהנושא מאוד מטריד אותך. שאת חייבת להצטדק על מסירת הכלבה.

      זה בסדר, מסרת אותה למשפחה אוהבת... 

      לא כל אחד צריך לגדל בעל חיים, לא כל אחד בנוי לכך.

      אותי מזעזעים האנשים שלוקחים בעל חיים ואז משליכים אותו לרחוב, כי הוא לא מתאים להם או לאורח חייהם,

      או כאלה שקושרים את הכלב, כולאים... או מתנהגים לחייה שברשותם כאל רכושם, שמותר להם לעשות בהם כרצונם.

      את, דאגת לרווחתה, כשהיתה ברשותך, וכשמסרת אותה למשפחה טובה.

      שבת שלום

        31/1/13 21:37:

      צטט: *ענת* 2013-01-31 19:37:49

      אהבה לבעלי החיים. האנשים הקטנים של אלוהים
      זו איכות אחת מהכי אנושיות שיש בעיני
      לא לכולם יש את זה וזה לגמרי בסדר

      לכל אחד איכויות משלו

      אבל הצורך להצטדק על מה שאין לך או להמעיט בערכו של מי שיש לו את זה

      ולקרוא לו בשמות

      נראה לי מיותר.

      וסליחה על הישירות (אבל אמרת שאת אוהבת:) צודקת ענת, אני אוהבת ישירות

        31/1/13 21:36:

      צטט: אלוןארמה 2013-01-31 19:26:18

      כל חיי גידלתי כלבים, תמיד הם היו כאחד הילדים. יש אהבה אמיתית בנפשו של כלב.  בתנאי שאתה מספק לו את צרכיו. בדיוק  כמו האדם שיאהב אותך אהבה אמיתית אם תספק לו את צרכיו (כולל רוחניים) לא לעולם לא מעמיד פנים. האדם הראשון העניק לבעלי החיים שמות, ספר בראשית. כלב. כ.......לב.. אני לא שופט, תמיד אומר בכנות את דעתי האישית. אלון  תודה אלון. אהבת כלב אפשרית גם מבלי לאמצו. כלומר,  הוכחת האהבה, אינה בגידולה של החיה המאומצת.
        31/1/13 19:26:
      כל חיי גידלתי כלבים, תמיד הם היו כאחד הילדים. יש אהבה אמיתית בנפשו של כלב. לא לעולם לא מעמיד פנים. האדם הראשון העניק לבעלי החיים שמות, ספר בראשית. כלב. כ.......לב.. אני לא שופט, תמיד אומר בכנות את דעתי האישית. אלון
        31/1/13 19:06:

      צטט: קטמרן 2013-01-31 19:01:02

      קראתי את הפוסט - ושמח שהעלת אותו . גם ילדים אנחנו מגדלים לצרכינו..... וזה בסדר שמסרת את ציפ אולי היו יכולים להיות בטענות לו היית מזניחה אותה או מרדימה אותה . אבל דאגת לה לבית חם תודה לך קטמרן איש הים.
        31/1/13 19:01:
      קראתי את הפוסט - ושמח שהעלת אותו . גם ילדים אנחנו מגדלים לצרכינו..... וזה בסדר שמסרת את ציפ אולי היו יכולים להיות בטענות לו היית מזניחה אותה או מרדימה אותה . אבל דאגת לה לבית חם
        31/1/13 18:44:

      צטט: qi 2013-01-31 18:36:55

      אני חושבת שאת פשוט שיכורת חופש,

      מסירה מעליך ומסביבתך כל מה שיכול

      לחבל בתחושת החופש הנפלא הזה,

      ו...אני שמחה בשבילך חיוך  תודה אתי. מאוד יתכן שאני שיכורה. פרנקי החתול שוכב ליד מסך המחשב ומהנהן

      ''

       

       

        31/1/13 18:37:

      צטט: מרוה אינדיגו 2013-01-31 11:29:03

      נכון?

      נכון עבורך כמובן, רק עבורך.

      רק !

      צטט: מרב 1956 2013-01-31 07:04:43

      צטט: מרוה אינדיגו 2013-01-31 06:58:21

      אהה, ודבר חשוב נוסף שחשוב לציין
      אני מאוד מעריכה את היכולת/צורך/תכונה שלך להגיד דברים שאת באמת מאמינה בהם,

      בלי הפחד מאיך זה ישמע- כי ברור לך שזה נשמע פעמים רבות איום ונורא נכון?

      ובקיצור קוראים לזה: אין לך אלוהים את!
       

      רוצה לדבר על זה?:)  את כבר מכירה אותי היטב. אכן אין לי אלוהים.ואין לי בעיה לומר מה שלא מקובל, אך נכון.

       

        31/1/13 18:36:

      אני חושבת שאת פשוט שיכורת חופש,

      מסירה מעליך ומסביבתך כל מה שיכול

      לחבל בתחושת החופש הנפלא הזה,

      ו...אני שמחה בשבילך חיוך

        31/1/13 18:33:

      צטט: נעם דימנט 2013-01-31 15:45:24

      שאדם עושה(מאמץ חיה) מתוך אהבה לעצמו (או למקורבים) זה טבעי.  תודה נעם. אהבה היא טבעית.  אימוץ הוא לא טבעי אלא בחירה.
        31/1/13 18:29:

      צטט: * חיוש * 2013-01-31 09:25:37

      צטט: מרב 1956 2013-01-31 06:45:26

      לבונבוניטה, חיוש ומזל וברכה ואולי עוד כמה שאינני זוכרת כעת,

      אני מעתיקה פסקה שכתבה בונבוניטה

      "כשאוהבים – שום דבר לא מפריע (חתול שורט רהיטים, כלב כובל הביתה), כשלא אוהבים הכל מפריע, זה נכון לגבי בעלי חיים, נישואין, עבודה, ועוד המון דברים בחיים."

      לדעתי, זה מסכם הכל.

       

      אני אוהבת בע"ח (צמחים ואנשים) אך שאינם תלויים בחסדיי.

      הפוסט עוסק בצורך הנפשי של האימוץ שהוא צורך של האדם.

       

      בוקר ניפלא מירב יקירתי

      אכן.... ציטטת את משפט המפתח מדיברי בונבוניטה

      (גם בנישואים כשאהבה פורחת מהחלון אפילו נחירות של בן הזוג זוכות לתגובות

      לא אוהדות עד שינה בניפרד..... כשאוהבים מנסים לפתור את העניין ביחד.)

      זכותך לנהל את חייך כראות עינייך וליבך - ומי אני שאחליט עבורך מה שאת חשה

      ואני בוחרת לא להקשיב לדברי פסיכולוגים (שכיום כל ילד מוגדר כבעל הפרעות קשב וריכוז)

      יש מילה פשוטה שניקראת אהבה שהכל כלול בה ולצערי פסיכולוגים נוברים...

      ורק כדי שיוכלו להתפרנס על כאבי הלב של אנשים

      אך לעולם לא אבין את אותם האנשים שנוטשים את חיות המחמד כשהם נוסעים לחו"ל

      או שיש התקפת גראדים ונאלצים להתרחק מהעיר...... גם אני לא יכולה להבין נטישה.

      לכן חיפשתי בית עבורה.

      או במיקרה כמו שלך למסור כלבה שגדלה יחד איתכם שנים רבות.

      כמגדלת כלבים ואוהבת אותם - ידוע לי שאף אדם לא מאמץ כלב מעל גיל 10

      כמגדלת כלבים ואוהבת, הגידי לי, האם אהבתך היא על תנאי?

      התנאי שהכלב יהיה צעיר ויפה?

      כשאוהבים, זה ללא תנאי !

      וכשמוסרים כלבה זקנה לצער בעלי חיים, כמה ימים והיא מורדמת!
        ציפ נמצאת אצל זוג צעיר ונחמד בחיפה. ולא בצער בעלי חיים

      אני במצב הזה הייתי בוחרת ל"סבול" את נוכחותה של הכלבה עד שתמות בשיבה טובה

      בדרכה שלה...... רק בשל רגש החמלה, והאחווה הזו והחיבור הזה בין מספר השנים

      במשולש הזה - הכלבה - ילדייך - ואת

       

       

        31/1/13 18:21:

      צטט: sari10 2013-01-31 08:53:58

      צטט: ואלי ♥ 2013-01-30 20:41:25

      אני אוהבת חיות אבל אוהבת אותם בטבע. חופשיים. אנשים צריכים להיות עם אנשים. וזה הכי טוב שיכול להיות. חום וידידות, שיחה. :)

       אני אוהבת חיות גם בטבע וגם חיית מחמד, זה לא סותר אחד את השני.

      אנשים "צריכים" להיות עם אנשים"? חיוך

      יש לי הרבה חברות ואני בכיף "עם אנשים" ויחד עם זאת אני והכלב שלי החברים הכי טובים.

      יכולה לומר לך דבר אחד ואלי, שאותו חושבת שלא תוכלי להכחיש . . .

      הכלב תמיד יהיה נאמן לי, לעולם לא "יתקע סכין בגב" כמו שלפעמים קורה עם חברות למשל.  שרי, למרות שאת צודקת בנאמנות הכלבים, מילותייך האחרונות, "סכין בגב מידי חברות" נוראות.

        31/1/13 15:45:
      שאדם עושה(מאמץ חיה) מתוך אהבה לעצמו (או למקורבים) זה טבעי.
        31/1/13 11:29:

      נכון?

      נכון עבורך כמובן, רק עבורך.

      צטט: מרב 1956 2013-01-31 07:04:43

      צטט: מרוה אינדיגו 2013-01-31 06:58:21

      אהה, ודבר חשוב נוסף שחשוב לציין
      אני מאוד מעריכה את היכולת/צורך/תכונה שלך להגיד דברים שאת באמת מאמינה בהם,

      בלי הפחד מאיך זה ישמע- כי ברור לך שזה נשמע פעמים רבות איום ונורא נכון?

      ובקיצור קוראים לזה: אין לך אלוהים את!
       

      רוצה לדבר על זה?:)  את כבר מכירה אותי היטב. אכן אין לי אלוהים.ואין לי בעיה לומר מה שלא מקובל, אך נכון.

       

        31/1/13 09:25:

      צטט: מרב 1956 2013-01-31 06:45:26

      לבונבוניטה, חיוש ומזל וברכה ואולי עוד כמה שאינני זוכרת כעת,

      אני מעתיקה פסקה שכתבה בונבוניטה

      "כשאוהבים – שום דבר לא מפריע (חתול שורט רהיטים, כלב כובל הביתה), כשלא אוהבים הכל מפריע, זה נכון לגבי בעלי חיים, נישואין, עבודה, ועוד המון דברים בחיים."

      לדעתי, זה מסכם הכל.

       

      אני אוהבת בע"ח (צמחים ואנשים) אך שאינם תלויים בחסדיי.

      הפוסט עוסק בצורך הנפשי של האימוץ שהוא צורך של האדם.

       

      בוקר ניפלא מירב יקירתי

      אכן.... ציטטת את משפט המפתח מדיברי בונבוניטה

      (גם בנישואים כשאהבה פורחת מהחלון אפילו נחירות של בן הזוג זוכות לתגובות

      לא אוהדות עד שינה בניפרד..... כשאוהבים מנסים לפתור את העניין ביחד.)

      זכותך לנהל את חייך כראות עינייך וליבך - ומי אני שאחליט עבורך מה שאת חשה

      ואני בוחרת לא להקשיב לדברי פסיכולוגים (שכיום כל ילד מוגדר כבעל הפרעות קשב וריכוז)

      יש מילה פשוטה שניקראת אהבה שהכל כלול בה ולצערי פסיכולוגים נוברים...

      ורק כדי שיוכלו להתפרנס על כאבי הלב של אנשים

       

      אך לעולם לא אבין את אותם האנשים שנוטשים את חיות המחמד כשהם נוסעים לחו"ל

      או שיש התקפת גראדים ונאלצים להתרחק מהעיר......

      או במיקרה כמו שלך למסור כלבה שגדלה יחד איתכם שנים רבות.

      כמגדלת כלבים ואוהבת אותם - ידוע לי שאף אדם לא מאמץ כלב מעל גיל 10

      וכשמוסרים כלבה זקנה לצער בעלי חיים, כמה ימים והיא מורדמת!

      אני במצב הזה הייתי בוחרת ל"סבול" את נוכחותה של הכלבה עד שתמות בשיבה טובה

      בדרכה שלה...... רק בשל רגש החמלה, והאחווה הזו והחיבור הזה בין מספר השנים

      במשולש הזה - הכלבה - ילדייך - ואת

       

       

        31/1/13 08:53:

      צטט: ואלי ♥ 2013-01-30 20:41:25

      אני אוהבת חיות אבל אוהבת אותם בטבע. חופשיים. אנשים צריכים להיות עם אנשים. וזה הכי טוב שיכול להיות. חום וידידות, שיחה. :)

       אני אוהבת חיות גם בטבע וגם חיית מחמד, זה לא סותר אחד את השני.

      אנשים "צריכים" להיות עם אנשים"? חיוך

      יש לי הרבה חברות ואני בכיף "עם אנשים" ויחד עם זאת אני והכלב שלי החברים הכי טובים.

      יכולה לומר לך דבר אחד ואלי, שאותו חושבת שלא תוכלי להכחיש . . .

      הכלב תמיד יהיה נאמן לי, לעולם לא "יתקע סכין בגב" כמו שלפעמים קורה עם חברות למשל.

        31/1/13 07:08:

      צטט: אביה אחת 2013-01-31 06:52:08

      מרב - תודה על השיתוף אני אוהבת בעלי חיים ואוהבת את גורה'לה היפה שלי שהיא בת 13 החודש - סופשבוע נפלא

      אוהבת אותך אביה.  גם אני אוהבת. אוהבת את כל מה שנברא, אך דווקא מתוך האהבה קשה עלי התלות בי. ואת זה כאן לא מבינות המגיבות כנגדי.

        31/1/13 07:04:

      צטט: מרוה אינדיגו 2013-01-31 06:58:21

      אהה, ודבר חשוב נוסף שחשוב לציין
      אני מאוד מעריכה את היכולת/צורך/תכונה שלך להגיד דברים שאת באמת מאמינה בהם,

      בלי הפחד מאיך זה ישמע- כי ברור לך שזה נשמע פעמים רבות איום ונורא נכון?

      ובקיצור קוראים לזה: אין לך אלוהים את!

      רוצה לדבר על זה?:)  את כבר מכירה אותי היטב. אכן אין לי אלוהים.ואין לי בעיה לומר מה שלא מקובל, אך נכון.

        31/1/13 07:00:

      צטט: מרוה אינדיגו 2013-01-31 06:51:40

      נו טוב, חייבים להגיב מרב,איכשהו את מצליחה ליצור אצל כולם את הרצון לגרד בפצע.
       

      אז גם אני חייבת להתוודות ולצאת מהארון:

      גם אני שייכת למחלקה של אלה שחושבים שהעשייה האנושית היא אינטרסנטית-

      נגדיר את זה אחרת -היא אינה נטולת אגו,
      ולאגו שלנו יש הרבה מאוד רבדים- קל ביותר לזהות את החיצוניים,

      וקשה יותר לזהות את אלה המחופרים עמוק בפנים והמכסים עצמם במליוני מסכות.

      חלק מהערך המוסף שקיבלנו ביתרון על החיות הוא המודעות,

      וכמו שאני חושבת "שכלב לא עושה את עצמו" כך אני בטוחה שהעשייה של האדם תמיד תהיה תלויה בדבר.
      וזה כמובן לא גורע מהעשייה המבורכת של האנשים מצילי החיות, הכלבים, שעושים לדעתי דבר מופלא,

      ובכלל לא מענינים אותי המניעים שלהם.

       

       

      כמו כן אני גם שייכת למחלקה של "האחראים" גם לי יש כלבה בבית בת 14, שמגבילה את צעדי כל יום- אני מתכננת את היום שלי , את ההעדרות שלי מהבית לפי הכלבה, אני מוותרת על הרבה מאוד דברים בשבילה, ויחד עם זאת ברור לי לחלוטין שזה לא קשור אליה אלא לסולם הערכים שלי הפרטי.

      בקיצור מרב שתינו לא נזכה להדליק משואה גם השנה...  אוהבת אותך חברתי (המתנשפת), הגננית, מדריכת כדור הארץ ♥  "וקשה יותר לזהות את אלה המחופרים עמוק בפנים והמכסים עצמם במליוני מסכות." אכן קשה לחלק מהמגיבות כאן לזהות את הצורך הנפשי שלהן באימוץ חיית המחמד.

        31/1/13 06:58:

      אהה, ודבר חשוב נוסף שחשוב לציין
      אני מאוד מעריכה את היכולת/צורך/תכונה שלך להגיד דברים שאת באמת מאמינה בהם,

      בלי הפחד מאיך זה ישמע- כי ברור לך שזה נשמע פעמים רבות איום ונורא נכון?

      ובקיצור קוראים לזה: אין לך אלוהים את!

      רוצה לדבר על זה?:)

        31/1/13 06:52:

      צטט: טונקס 2013-01-30 21:59:55

      כשהייתי ילדה מאוד קטנה, עוד לפני שעמדתי על דעתי, היה המראה של כלב ברחוב גורם לי לשמחה והתרגשות בלתי רגילות. עד היום אני מרגישה את זה. מי שלא מבין את האהבה הגדולה, המיוחדת במינה, המעוררת השתאות, בין בני אדם לבעלי חיים ממינים אחרים - אהבה שיש לה אינסוף עדויות בספרות, בקרב חוקרי בעלי חיים ובני אדם מן השורה - שיגיד שהוא לא מבין ולא אוהב. אם אצלו המסירות נובעת מצרכים אגואיסטיים שלא יטיל את זה על כולם. לאהבה ולאמפתיה עם סבל של יצור תמים יש כוח ועצמאות משלהן, גם אם הן גורמות לאדם להרגיש טוב עם האגו שלו עדיין זה לא יכול להסביר את עצם האהבה ואת עצם החמלה, הן עומדות בפני עצמן. מי שעיוור עושה לעצמו חיים קלים כשנדמה לו שכולם עיוורים. כל אהבה ומסירות כרוכה גם בקשיים, ברגשי אשמה, בוויתורים - לכן אפשר להבין הקלה כשמישהו שתלוי בך לגמרי נפטר. זה קורה גם עם אנשים קרובים, אבל שוב - זה לא מפחית מעוצמת האהבה אולי להפך. ושוב - מי שלא מבין את זה לוקה בתפישה שטחית מאוד  תודה על התגובה.
        31/1/13 06:52:
      מרב - תודה על השיתוף אני אוהבת בעלי חיים ואוהבת את גורה'לה היפה שלי שהיא בת 13 החודש - סופשבוע נפלא
        31/1/13 06:51:

      נו טוב, חייבים להגיב מרב,איכשהו את מצליחה ליצור אצל כולם את הרצון לגרד בפצע.
       

      אז גם אני חייבת להתוודות ולצאת מהארון:

      גם אני שייכת למחלקה של אלה שחושבים שהעשייה האנושית היא אינטרסנטית-

      נגדיר את זה אחרת -היא אינה נטולת אגו,
      ולאגו שלנו יש הרבה מאוד רבדים- קל ביותר לזהות את החיצוניים,

      וקשה יותר לזהות את אלה המחופרים עמוק בפנים והמכסים עצמם במליוני מסכות.

      חלק מהערך המוסף שקיבלנו ביתרון על החיות הוא המודעות,

      וכמו שאני חושבת "שכלב לא עושה את עצמו" כך אני בטוחה שהעשייה של האדם תמיד תהיה תלויה בדבר.
      וזה כמובן לא גורע מהעשייה המבורכת של האנשים מצילי החיות, הכלבים, שעושים לדעתי דבר מופלא,

      ובכלל לא מענינים אותי המניעים שלהם.

       

      כמו כן אני גם שייכת למחלקה של "האחראים" גם לי יש כלבה בבית בת 14, שמגבילה את צעדי כל יום- אני מתכננת את היום שלי , את ההעדרות שלי מהבית לפי הכלבה, אני מוותרת על הרבה מאוד דברים בשבילה, ויחד עם זאת ברור לי לחלוטין שזה לא קשור אליה אלא לסולם הערכים שלי הפרטי.

      בקיצור מרב שתינו לא נזכה להדליק משואה גם השנה...

        31/1/13 06:45:

      לבונבוניטה, חיוש ומזל וברכה ואולי עוד כמה שאינני זוכרת כעת,

      אני מעתיקה פסקה שכתבה בונבוניטה

      "כשאוהבים – שום דבר לא מפריע (חתול שורט רהיטים, כלב כובל הביתה), כשלא אוהבים הכל מפריע, זה נכון לגבי בעלי חיים, נישואין, עבודה, ועוד המון דברים בחיים."

      לדעתי, זה מסכם הכל.

       

      אני אוהבת בע"ח (צמחים ואנשים) אך שאינם תלויים בחסדיי.

      הפוסט עוסק בצורך הנפשי של האימוץ שהוא צורך של האדם.

        30/1/13 23:27:

      מירב,
      את צודקת ואני מסכימה איתך לחלוטין שאכן אנשים מגדלים בעלי חיים מתוך טעמים אנוכיים. אגלה לך סוד, אין דבר שאת לא עושה מתוך טעמים אגואיסטיים. ואני מגדלת 5 חתולים ו-2 כלבים מהטעם האגואיסטי שאינני מסוגלת לראות חתול סובל זרוק ברחוב, או כלב. למה, לדעתך, אנשים מתחתנים למשל? מולידים ילדים? ולא משנה מה. אין דבר שאנשים לא עושים מתוך אגואיזם.
      למסור כלב שלקחת עליו אחריות זו סתם נבזות.
      במחשבה שניה - אולי זה היה לטובת הכלבה. עם בעלים כמוך, יותר עדיף לה.

        30/1/13 23:01:

      צטט: bonbonyetta 2013-01-30 21:19:18

      צטט: מרב 1956 2013-01-30 17:31:41

      צטט: * חיוש * 2013-01-30 11:30:08

      צטט: * חיוש * 2013-01-30 11:16:10

      יקירה

      מוזר היה לקרוא את התגובות המפרגנות לדברייך

      או, שאותם מגיבים הם חברים שלך כאן באתר ופשוט לא נעים לכתוב מה שהם באמת חשים

      אחרי קריאת מילותייך

      או..... שלפתע הגלגל מתהפך ואולי תהיה איזו הגדרה צער אימוץ אנשים (-:

      נכון..... לעיתים לאדם המאמץ חיית מחמד יש רצון לשמח את ילדיו ה"צמאים" לגדל חיית מחמד

      פעם.... רופאת משפחה של אימי הציעה לה לשוב ולגדל כלב בבית כדי לשפר את מצבה הנפשי

      ולהקל על שעות הבדידות .

       

      הנתינה לבעל החיים גורמת גם למטפל סיפוק רב

      עם הזמן גם מתפתחת אהבה והנה כותבת לך אחת שפריקית על הכלב שאותו היא

      מגדלת ובאמת התובנות שלך - כלל לא ממעיטות ולו לקצת את הרצון שלי

      להפסיק עם הרגל "מגונה" זה - של אהבת כלבים!!!!!

      ודין שלי הוא חבר נאמן שווה עשרות מונים אנשים שהם " כלבים!!!!!!!!!!!

       

      שכחתי לציין .:

       שאותה האהבה לחיות מחמד

      מניעה את האנשים לאמץ, לקנות דגים, להתחייב , לספק לחיית המחמד את כל התנאים האופטימליים

      הגנה, דאגה לבריאותו, טיפול מסור, האכלה נכונה

      ושוב - ללא האהבה כל הדברים הבסייסים האחרים לוקים בחסר

       

      ואם ישנם כאלו שמוכנים להציל חיית מחמד מצער בעלי חיים או לאמץ כלב מהרחוב - שיבורכו !!!!!!!!

       

       חיוש יקרה. מזל שלא כולנו בני האדם אותו  דבר. בונבוניטה ,שאין ספק שהיא אוהבת כלבים טהורה, חברה שלי כאן בקפה. וגם שרי10 חברה שלי. שתיהן

       למרות שלא מקבלות את מעשיי בנושא ציפ כלבתי, יכולות לגלות אמפטיה אלי.

      זה נפלא שיש כאלה  שמאמצים כלבים . לי זה לא נחוץ, ההפך, האימוץ הוא מטרד עבורי.

      --------------------

      ומאין לך חברה שאצלי, בונבונייטה זו "אהבת כלבים טהורה"?

       

      דרך אגב זה לא רק סוג אחד של בעלי חיים – כלבים, כפי שכתבת, זו אהבה חזקה וחמלה ובהחלט להרבה בעלי חיים :חתולים, כלבים, פילים, שפנים, ואפילו צבועים, עורבים, חזירי יבלות, וכהנה וכהנה.

       

      לפי ההשקפה עליה את מדברת עליה, דווקא אני האנוכית ביותר מכולם!

      אוהבת אותם "מרצון לרווח וצורך אנוכי ואגואיסטי שלי", מאכילה שנים רבות חתולים רעבים, טורחת, וקונה על חשבוני–"מצורך אנוכי שלי" לפזר כספי לכל הרוחות, ומרגישה כך עליונה על נחותים, מאמצת כלבים דווקא את הכעורים, המקרים הסוציאליים, הקשים לאימוץ שיש פחות סיכויים שיאמצו אותם" – שוב מסיבות אנוכיות מוזרות משלי....

       

      הופתעתי למצוא השקפה זו אצלך, שמתאימה יותר ל"שכלתניים", שאולי מחפשים תירוצים, הסברים, וסיבות בעצמם איך ומדוע הם לא מרגישים בעוצמה דברים מסוימים כאחרים, או חמלה לחסרי ישע כחתולים וכלבים עזובים, בזמן שרבים אחרים בדיוק ההיפך מהם, איך דברים מסוימים כל כך מצערים אחרים ואותם לא.

       

      הכתבה הזו כאן מסבירה זאת

      הארץ "מה שמפעיל את המוח אוטם את הלב" (1.11.2012) ליטל לוי 

      מחקר אמריקאי מראה כי חשיבה אנליטית וחשיבה אמפתית מוציאות זו את זו. עורך המחקר: "מיקוד בחשיבה אנליטית עלול להוביל לאיבוד המצפן המוסרי"

      http://www.haaretz.co.il/news/science/1.1855271

       

      נכון שלא כולם חושבים וחשים אותו דבר ובאותה עוצמה וזה טבעי ולגטימי. עם זאת מי שכך חש ולקח לעצמו איכשהו בעל חיים ובסופו של דבר בזקנתו מוסר אותו מהבית שגדל בו, למישהו אחר, ואפילו הוא בנו היה נראה לי ראוי ומכובד יותר שיעמוד באחריות זו ולמרות הצורך הדחוף הפתאומי שלו בחופש, ויתן לבעל החיים לסיים את חייו בשלווה במקום בו הוא גדל וחי כל חייו,  ממילא לא יהיו לו עוד הרבה שנים, וידוע שלכלב מבוגר במיוחד זקן לא משנים סדרי חיים בודאי לא בתים.

       

      בעיני אחריות היא אחריות, בין אם היא כלפי בעל חיים מזדקן, קרוב משפחה חולה וזקן, ואפילו ילד.

      זו אחריות שלקחת על עצמך, ובמקרים מסוימים הוטלה עליך. אפילו אז לא מתנערים ממנה כאילו היא גלימה ישנה כי מרגישים מחנק ורוצים חופש.

       

      לגבי ילדים המצב דומה. אני בטוחה שגם לאמהות רבות שאוהבות את ילדיהם לאין קץ, יש להן תקופות שהן חייבות אויר או חופש. לרוב אינני רואה אותן מעבירות את הילדים למישהו אחר, אפילו הם משפחה.

      והרי גם לגבי אהבת ילדים אפשר להעלות את אותה תיאוריה שאשה או גבר אוהבים את הילדים מסיבות אנוכיות משל עצמם, זה בדיוק על אותו משקל.

       

      צר לי אם הדברים אינם נעימים לאוזן, הם לא נכתבו בקלות ראש. הסיבה היחידה שהגבתי היא כי הזכרת אותי בדיון הזה,  אולי מסיבה שרצית שאגיב...?! קריצה

       

      חשוב לי להבהיר את הנקודות עליהן דיברתי.

      פוסט ראשון שלך בנושא העדפתי לא להגיב, אך למעשה חשבתי וחשתי דומה מאד לכעת, כעת, פוסט שני שלך עולה על קודמו כיון שגם מעלה תיאוריות על אוהבי בעלי החיים ומזכירני אישית.

      מקווה שתתני מקום לכן לדברי, במיוחד כיון ששמי ממילא מוזכר בדיון עלידך.

       

      כשאוהבים – שום דבר לא מפריע (חתול שורט רהיטים, כלב כובל הביתה), כשלא אוהבים הכל מפריע, זה נכון לגבי בעלי חיים, נישואין, עבודה, ועוד המון דברים בחיים.

       

      אוהבי בעלי חיים אינם שווים בהרגשתם, דרך חשיבתם, ולא האינטרסים והסיבות שלהם.

      יכול להיות שכמה מהם מציגים עצמם כאוהבי בעלי חיים ולמעשה סוחרים בהם, כולנו מכירים הרי וטרינר ספציפי, שאמור הרי לעזור ולרפא בעלי חיים שמעורב בתעשיית הסחר שיווק וריבוי קופים לניסויים.

      יש מי שמגדלים כלבים וחתולים גזעיים וזו פרנסתם, יש כל מיני - אבל מי שקונה את ההצגה של אוהבי בעלי חיים מכאלה ובאמת מאמין לזה אין לי מה לומר לו הרי, זה גלוי כשמש.

       

      לבעלי חיים באמת אין שטנץ קבוע וסיבות פסיכולוגיות נסתרות, הם פשוט אוהבים, ואני לא מבינה למה קשה כל כך לקבל זאת רק מפני שיש מי שאינו כזה.

       

      בונבוניטה יקרה לליבי 

      ממש במיקרה אני מעריצה אותך ואת יודעת לפי תגובותיי אצלך שאני

      סוגדת לחמלה ולאיכפתיות ולרגישות הרבה שאת מעניקה לכל בעלי החיים

      קראתי את תגובתך ושוב ריגשת אותי מאוד....

      גם אני לא מבינה איך מוסרים כלבה שכבר התרגלה לאנשים אחרי כך וכך שנים

      הרי יש סיפורים שכלבים מתים מצער.....

      גם אני מוגבלת בשהיות מחוץ לבית, תמיד חוזרת בשמחה לדין המחכה לי ......

      אולי פה ושם לכאורה החופש שלי מוגבל...אני פשוט אימצתי כלב מתוך בחירה

      מתוך רצון להעניק לחיית מחמד שאולי ניגזר עליה - מוות בהרדמה.... - א ה ב ה !

      והלוואי ודין שלי יחיה המון שנים - מוכנה עבור זה לבטל עוד כמה שנים את החופש שלי

      למען גידולו.

      במיקרה היום רצתי עם כלבי לוטרינר כי הוא חולה, לא חשבתי לרגע מה עלות של ביקור

      אצל וטרינר ולא על הטירחה - קיוויתי בכל ליבי שיבריא 

      ולעולם לא אמסור אותו! גם אם ילך בקושי! גם אם יהיה חולה! זקן ותשוש!

      אני אשא אותו על הידיים, אני אשב לצידו ואלטף!

      אני אפסיד ימי עבודה!

      ואפילו הבן שלי יודע ( תמיד אני אומרת לו) שאם יקרה לי משהו שימשיך לטפל בכלב

      הבן שלי הסכים ולא בגלל שהוא אגואיסט אלא כי גם הוא אוהב את דין שלנו!

       

       

        30/1/13 22:35:

      צטט: פנתרהורודה 2013-01-30 11:35:04

      בוקר טוב חברה - קראתי את הפוסט מס' פעמים ... ניסיתי להבין בפתח דברייך כתבת : "מאז לכתה של ציפ, כלבתי, מהבית, והרגשת השחרור והרווחה בהעדרה...." הבנתי מכך שתחושת הקלה אחזה בך שה"עול" שהיה מונח על כתפייך הוסר ... בהמשך הסברת את נושא ההדדיות והנתינה .. ובסוף דברייך כתבת :"לא תארתי לעצמי ולא יכולתי להעלות במחשבתי, את ההרגשה הטובה אותה אני חווה עכשיו....." על איזו תחושה את מדברת על זו שהתלוות אלייך לאחר שכתבת את הדברים .. או שמה קיבלת על עצמך " כלב " חדש ... לא הבנתי נקודה זו ... על כל פנים .. אני יכולה לומר לך .. שאני גרה במושב .. יש לי כלב .. שאני מעולפת עליו ... הוא חי איתנו בבית .. והוא בן מש]חה לכל דבר ועיניין ... מאחלת לך שתרגישי תמיד ניפלא .

       

      אני מאוד מסכימה פנתרה ורודה,

      מה גם ההתנסחות הזו של מירב לגבי לכתה של הכלבה....

      אני לא מאמינה שליבי לא קרא איזו נימה של צער, איזה רגש אנושי.......

      ואולי עבור הכלבה - טוב שהלכה ממקום שהיא לא רצויהבוכה

        30/1/13 21:59:
      כשהייתי ילדה מאוד קטנה, עוד לפני שעמדתי על דעתי, היה המראה של כלב ברחוב גורם לי לשמחה והתרגשות בלתי רגילות. עד היום אני מרגישה את זה. מי שלא מבין את האהבה הגדולה, המיוחדת במינה, המעוררת השתאות, בין בני אדם לבעלי חיים ממינים אחרים - אהבה שיש לה אינסוף עדויות בספרות, בקרב חוקרי בעלי חיים ובני אדם מן השורה - שיגיד שהוא לא מבין ולא אוהב. אם אצלו המסירות נובעת מצרכים אגואיסטיים שלא יטיל את זה על כולם. לאהבה ולאמפתיה עם סבל של יצור תמים יש כוח ועצמאות משלהן, גם אם הן גורמות לאדם להרגיש טוב עם האגו שלו עדיין זה לא יכול להסביר את עצם האהבה ואת עצם החמלה, הן עומדות בפני עצמן. מי שעיוור עושה לעצמו חיים קלים כשנדמה לו שכולם עיוורים. כל אהבה ומסירות כרוכה גם בקשיים, ברגשי אשמה, בוויתורים - לכן אפשר להבין הקלה כשמישהו שתלוי בך לגמרי נפטר. זה קורה גם עם אנשים קרובים, אבל שוב - זה לא מפחית מעוצמת האהבה אולי להפך. ושוב - מי שלא מבין את זה לוקה בתפישה שטחית מאוד
        30/1/13 21:19:

      צטט: מרב 1956 2013-01-30 17:31:41

      צטט: * חיוש * 2013-01-30 11:30:08

      צטט: * חיוש * 2013-01-30 11:16:10

      יקירה

      מוזר היה לקרוא את התגובות המפרגנות לדברייך

      או, שאותם מגיבים הם חברים שלך כאן באתר ופשוט לא נעים לכתוב מה שהם באמת חשים

      אחרי קריאת מילותייך

      או..... שלפתע הגלגל מתהפך ואולי תהיה איזו הגדרה צער אימוץ אנשים (-:

      נכון..... לעיתים לאדם המאמץ חיית מחמד יש רצון לשמח את ילדיו ה"צמאים" לגדל חיית מחמד

      פעם.... רופאת משפחה של אימי הציעה לה לשוב ולגדל כלב בבית כדי לשפר את מצבה הנפשי

      ולהקל על שעות הבדידות .

       

      הנתינה לבעל החיים גורמת גם למטפל סיפוק רב

      עם הזמן גם מתפתחת אהבה והנה כותבת לך אחת שפריקית על הכלב שאותו היא

      מגדלת ובאמת התובנות שלך - כלל לא ממעיטות ולו לקצת את הרצון שלי

      להפסיק עם הרגל "מגונה" זה - של אהבת כלבים!!!!!

      ודין שלי הוא חבר נאמן שווה עשרות מונים אנשים שהם " כלבים!!!!!!!!!!!

       

      שכחתי לציין .:

       שאותה האהבה לחיות מחמד

      מניעה את האנשים לאמץ, לקנות דגים, להתחייב , לספק לחיית המחמד את כל התנאים האופטימליים

      הגנה, דאגה לבריאותו, טיפול מסור, האכלה נכונה

      ושוב - ללא האהבה כל הדברים הבסייסים האחרים לוקים בחסר

       

      ואם ישנם כאלו שמוכנים להציל חיית מחמד מצער בעלי חיים או לאמץ כלב מהרחוב - שיבורכו !!!!!!!!

       

       חיוש יקרה. מזל שלא כולנו בני האדם אותו  דבר. בונבוניטה ,שאין ספק שהיא אוהבת כלבים טהורה, חברה שלי כאן בקפה. וגם שרי10 חברה שלי. שתיהן

       למרות שלא מקבלות את מעשיי בנושא ציפ כלבתי, יכולות לגלות אמפטיה אלי.

      זה נפלא שיש כאלה  שמאמצים כלבים . לי זה לא נחוץ, ההפך, האימוץ הוא מטרד עבורי.

      --------------------

      ומאין לך חברה שאצלי, בונבונייטה זו "אהבת כלבים טהורה"?

       

      דרך אגב זה לא רק סוג אחד של בעלי חיים – כלבים, כפי שכתבת, זו אהבה חזקה וחמלה ובהחלט להרבה בעלי חיים :חתולים, כלבים, פילים, שפנים, ואפילו צבועים, עורבים, חזירי יבלות, וכהנה וכהנה.

       

      לפי ההשקפה עליה את מדברת עליה, דווקא אני האנוכית ביותר מכולם!

      אוהבת אותם "מרצון לרווח וצורך אנוכי ואגואיסטי שלי", מאכילה שנים רבות חתולים רעבים, טורחת, וקונה על חשבוני–"מצורך אנוכי שלי" לפזר כספי לכל הרוחות, ומרגישה כך עליונה על נחותים, מאמצת כלבים דווקא את הכעורים, המקרים הסוציאליים, הקשים לאימוץ שיש פחות סיכויים שיאמצו אותם" – שוב מסיבות אנוכיות מוזרות משלי....

       

      הופתעתי למצוא השקפה זו אצלך, שמתאימה יותר ל"שכלתניים", שאולי מחפשים תירוצים, הסברים, וסיבות בעצמם איך ומדוע הם לא מרגישים בעוצמה דברים מסוימים כאחרים, או חמלה לחסרי ישע כחתולים וכלבים עזובים, בזמן שרבים אחרים בדיוק ההיפך מהם, איך דברים מסוימים כל כך מצערים אחרים ואותם לא.

       

      הכתבה הזו כאן מסבירה זאת

      הארץ "מה שמפעיל את המוח אוטם את הלב" (1.11.2012) ליטל לוי 

      מחקר אמריקאי מראה כי חשיבה אנליטית וחשיבה אמפתית מוציאות זו את זו. עורך המחקר: "מיקוד בחשיבה אנליטית עלול להוביל לאיבוד המצפן המוסרי"

      http://www.haaretz.co.il/news/science/1.1855271

       

      נכון שלא כולם חושבים וחשים אותו דבר ובאותה עוצמה וזה טבעי ולגטימי. עם זאת מי שכך חש ולקח לעצמו איכשהו בעל חיים ובסופו של דבר בזקנתו מוסר אותו מהבית שגדל בו, למישהו אחר, ואפילו הוא בנו היה נראה לי ראוי ומכובד יותר שיעמוד באחריות זו ולמרות הצורך הדחוף הפתאומי שלו בחופש, ויתן לבעל החיים לסיים את חייו בשלווה במקום בו הוא גדל וחי כל חייו,  ממילא לא יהיו לו עוד הרבה שנים, וידוע שלכלב מבוגר במיוחד זקן לא משנים סדרי חיים בודאי לא בתים.

       

      בעיני אחריות היא אחריות, בין אם היא כלפי בעל חיים מזדקן, קרוב משפחה חולה וזקן, ואפילו ילד.

      זו אחריות שלקחת על עצמך, ובמקרים מסוימים הוטלה עליך. אפילו אז לא מתנערים ממנה כאילו היא גלימה ישנה כי מרגישים מחנק ורוצים חופש.

       

      לגבי ילדים המצב דומה. אני בטוחה שגם לאמהות רבות שאוהבות את ילדיהם לאין קץ, יש להן תקופות שהן חייבות אויר או חופש. לרוב אינני רואה אותן מעבירות את הילדים למישהו אחר, אפילו הם משפחה.

      והרי גם לגבי אהבת ילדים אפשר להעלות את אותה תיאוריה שאשה או גבר אוהבים את הילדים מסיבות אנוכיות משל עצמם, זה בדיוק על אותו משקל.

       

      צר לי אם הדברים אינם נעימים לאוזן, הם לא נכתבו בקלות ראש. הסיבה היחידה שהגבתי היא כי הזכרת אותי בדיון הזה,  אולי מסיבה שרצית שאגיב...?! קריצה

       

      חשוב לי להבהיר את הנקודות עליהן דיברתי.

      פוסט ראשון שלך בנושא העדפתי לא להגיב, אך למעשה חשבתי וחשתי דומה מאד לכעת, כעת, פוסט שני שלך עולה על קודמו כיון שגם מעלה תיאוריות על אוהבי בעלי החיים ומזכירני אישית.

      מקווה שתתני מקום לכן לדברי, במיוחד כיון ששמי ממילא מוזכר בדיון עלידך.

       

      כשאוהבים – שום דבר לא מפריע (חתול שורט רהיטים, כלב כובל הביתה), כשלא אוהבים הכל מפריע, זה נכון לגבי בעלי חיים, נישואין, עבודה, ועוד המון דברים בחיים.

       

      אוהבי בעלי חיים אינם שווים בהרגשתם, דרך חשיבתם, ולא האינטרסים והסיבות שלהם.

      יכול להיות שכמה מהם מציגים עצמם כאוהבי בעלי חיים ולמעשה סוחרים בהם, כולנו מכירים הרי וטרינר ספציפי, שאמור הרי לעזור ולרפא בעלי חיים שמעורב בתעשיית הסחר שיווק וריבוי קופים לניסויים.

      יש מי שמגדלים כלבים וחתולים גזעיים וזו פרנסתם, יש כל מיני - אבל מי שקונה את ההצגה של אוהבי בעלי חיים מכאלה ובאמת מאמין לזה אין לי מה לומר לו הרי, זה גלוי כשמש.

      לבעלי חיים באמת אין שטנץ קבוע וסיבות פסיכולוגיות נסתרות, הם פשוט אוהבים, ואני לא מבינה למה קשה כל כך לקבל זאת רק מפני שיש מי שאינו כזה.

       

       

       

       

        30/1/13 21:03:

      צטט: נערת ליווי 2013-01-30 19:28:23

      אני מחלקת את התגובה שלי ל-2 או אולי יותר מ-2 חלקים כי קראתי גם את הפסיכולוג שהיה עוכר דין וגם את מה שאהובה כתבה וכמובן מירב את דעתך בעניין. אז ככה. כמו שיש כלבים ותוכים וחתולים ועוד כמה סוגים של בעלי חיים יש גם יותר משני סוגים של אנשים או אולי בני אדם על הפלנטה הזו ולאותם אנשים יש אינטרסים שונים או צרכים שונים ומשונים.

       

      אותו פסיכולוג יכול לחשוב אלף ופסיכולוג אחד יחשוב ב' ושניהם יכתבו בדיוק את ההיפך הגמור אחד מהשני ואז יבוא פסיכיאטר גאון וישלול במחי מאמר בן יותר מ-30 מילים את מה שכתבו שני הראשונים...

       

      לא כל מה שאנשים עושים הוא פועל יוצא של אגואיזם צרוף. לא כל אדם שמאמץ חתול או כלב הוא בודד או צריך לשלוט על הסביבה או על מי שיותר "חלש" ממנו או "נצרך" ממנו. אולי יש גם כאלה. אולי לא. מעניין שאהובה כתבה על חיות בשבי. מעניין שהחתולים שבאים לאכול אצלה "מצלחתה" עושים את זה לגמרי מ"בחירה חופשית" עכשיו יקומו ויצעקו שלבעלי חיים אין בחירה חופשית... 

       

      אני יכולה להעיד עלי שיש לי 2 חתולות שהגיעו לפה לא כי נורא רציתי אותן אבל הן חלק מהבית והן לא מפריעות לי ואני תמיד צוחקת ואומרת שאני בכלל לא אוהבת חתולים, אבל יש לי בגינה עוד כמה חתולים ועוד אחד שבא הבייתה כשבא לו ולא בא כשלא בא לו כי ככה הוא מחליט. וכשאני ארצה ממש גם יחזור לחיות פה כלב עם החתולים. כי ככה זו תשובה מעולה!

       

      ומעניין שחתולי רחוב חיים המון פעמים חיים איומים וזה בטח נורא בסדר כי הם לא חיים ב"שבי" מה שרחוק מהעין רחוק מהלב. לא?

       

      אגב, אני גם לא קונה את ה"מאמר" של אותו אחד אולי כי ההפנייה הייתה למאמר המקוצר ולחיי אושר בסגנון של רוחניקיות מחודשת אבל זו רק אני. אז מה? קריצה תודה לך נערה, על התגובה.      ציינתי את המאמר של יואב ברנזון  רק מפני שאותו מאמר המדבר על תלות, עזר לי להבין את היחס בין בני האדם המאמצים בע"ח, לחיות מחמד שלהם. גם אותי חתולים מצחיקים. וגם אני חושבת שהחתול בוחר את בעליו (לפעמים).

        30/1/13 20:53:

      צטט: ואלי ♥ 2013-01-30 20:41:25

      אני אוהבת חיות אבל אוהבת אותם בטבע. חופשיים. אנשים צריכים להיות עם אנשים. וזה הכי טוב שיכול להיות. חום וידידות, שיחה. :)  תודה לך ואלי יקרה.  חיות המחמד בוייתו בעבר הרחוק, לכן הן לא יכולות לחיות בטבע ללא  התלות באדם. בזה הפוסט שלי  עוסק. לחיות המחמד אין צורך נפשי באדם, . לנו, בני האדם יש צורך בהן.

       

        30/1/13 20:49:

      צטט: רומפיפיה 2013-01-30 20:36:24

      צטט: מרב 1956 2013-01-30 10:56:56

      צטט: sari10 2013-01-30 09:33:19

      מרב,

      אני בהחלט מבינה לליבך,

      יותר קל לחיות בלי צורך לדאוג לחיית מחמד.

      הטיפול היומיומי, להוציא את הכלב, ללכת איתו לוטרינר,

      לנקות את הבית יותר וכו' - אינספק שכל אלו מהווים מטרד.

      משום כך, אני מבינה את תחושת השחרור שלך.

      ~~~

      ברם, יחד עם זאת . . .

      אני לא מסכימה להשקפה שלך כי "אדם שבוחר

      להכניס חיית מחמד לביתו, עושה זאת

      מתוך צורך לאהבה לעצמו כשהוא אחראי לנחות ממנו, לתלוי בו".

      ~~~

      אני יכולה לספר לך מתוך ניסיון אישי,

      כי לא רציתי להכניס כלב הביתה,

      בדיוק מכל הסיבות שאת מנית . . .

      לא הרגשתי צורך לאהבה לעצמי ולהיות אחראית לנחות ממני...

      ממש לא.

      אבל - אחרי שמסיבות כאלו ואחרות בכל זאת

      הגיע כלב לבית,

      אני יכולה לומר לך שאני מטורפת עליו.

      לא מצטערת לרגע שהוא אצלנו.

      למרות שגם אני צריכה לנקות, להאכיל, להוציא וכו'...

      הוא מעניק כל כך הרבה אהבה!

      זה קשר הדדי במלוא מובן המילה.

      הוא תלוי בי, ברור שאני מעניקה לו, אבל גם אני מקבלת ממנו.

      אין כאן שום אינטרס סמוי.

      יש כאן אהבה הדדית ללא תנאי.  

       פשוט מצטרפת לשרי.

      כל מילה מיותרת.

      אוהבת בעלי חיים.

      גם אני אוהבת בע"חאנשים וצמחים, גם. אך שאינם תלויים בחסדיי.

      מאכילה 3 כלבים

      שניים שאינם שלי,

      המון חתולי רחוב,

      עורבים דרורים וכל מיני עופות אחרים.

      יש לי ציפורים על העץ במרפסת.

      אני מתה על הישיבה בה וצפייה בהם. ממש כמוך.

      פשוט נהנית לראות אותם אוכלים ושבעים

      האם יש בזה משהו אגואיסטי

      ממש לא אגואיסטי.

      מעולם לא חשבתי על כך.

      בבית יש לי לפעמים המון חול, סימני כפות הרגלים של הכלב.

      מבחינה אגואיסטית הרי לא הייתי בוחרת לשטוף את הבית חדשות לבקרים

      לטאטא שערות של הכלב, בכמויות ענקיות.

      אבל עושה הכל בהנאה ובשמחה רבה.

      מתוך בחירה.

      כל חיינו אנו בוחרים.

      אהבת חיות המחמד החוזרת אליך מאפילה על כל הטורח בגידולם.

      זו את וזו בחירתך.

      תארי לך שאני גידלתי ועשיתי כל מה שאת עושה, מתוך מסירות ואחריות ולא מתוך בחירה.

      נראה לי שאני משמחת אותו והוא משמח אותי...


        30/1/13 20:41:
      אני אוהבת חיות אבל אוהבת אותם בטבע. חופשיים. אנשים צריכים להיות עם אנשים. וזה הכי טוב שיכול להיות. חום וידידות, שיחה. :)
        30/1/13 20:40:

      צטט: פנתרהורודה 2013-01-30 19:52:21

      צטט: מרב 1956 2013-01-30 17:35:48

      צטט: פנתרהורודה 2013-01-30 11:35:04

      בוקר טוב חברה - קראתי את הפוסט מס' פעמים ... ניסיתי להבין בפתח דברייך כתבת : "מאז לכתה של ציפ, כלבתי, מהבית, והרגשת השחרור והרווחה בהעדרה...." הבנתי מכך שתחושת הקלה אחזה בך שה"עול" שהיה מונח על כתפייך הוסר ... בהמשך הסברת את נושא ההדדיות והנתינה .. ובסוף דברייך כתבת :"לא תארתי לעצמי ולא יכולתי להעלות במחשבתי, את ההרגשה הטובה אותה אני חווה עכשיו....." על איזו תחושה את מדברת על זו שהתלוות אלייך לאחר שכתבת את הדברים .. או שמה קיבלת על עצמך " כלב " חדש ... לא הבנתי נקודה זו ... על כל פנים .. אני יכולה לומר לך .. שאני גרה במושב .. יש לי כלב .. שאני מעולפת עליו ... הוא חי איתנו בבית .. והוא בן מש]חה לכל דבר ועיניין ... מאחלת לך שתרגישי תמיד ניפלא . פנתרה נפלאה.  מצטערת שלא הייתי מובנת מספיק. לו קראת את הפוסטים הקודמים אודות ציפ כלבתי והעול שנוצר עלי מאז שבני התגייס, היית יודעת  על מה מדובר. בקצרה. 13 שנה טיפלתי בה במסירות. עכשיו הגיעה העת שהיא היוותה נטל ולכן מסרתיה. הרגשת ההקלה היא בהסרת הנטל. זה נהדר נפלא ומעודד לדעת שיש כאלה המאמצים כלבים בכייף. לי, זה לא מתאים.

       מרב לאחר שקראתי את הפוסטים הקודמים שלך אכן הבנתי ... שולחת לך חיבוק ענקי  תודה. תבורכי על חריצותך

       

        30/1/13 20:36:

      צטט: מרב 1956 2013-01-30 10:56:56

      צטט: sari10 2013-01-30 09:33:19

      מרב,

      אני בהחלט מבינה לליבך,

      יותר קל לחיות בלי צורך לדאוג לחיית מחמד.

      הטיפול היומיומי, להוציא את הכלב, ללכת איתו לוטרינר,

      לנקות את הבית יותר וכו' - אינספק שכל אלו מהווים מטרד.

      משום כך, אני מבינה את תחושת השחרור שלך.

      ~~~

      ברם, יחד עם זאת . . .

      אני לא מסכימה להשקפה שלך כי "אדם שבוחר

      להכניס חיית מחמד לביתו, עושה זאת

      מתוך צורך לאהבה לעצמו כשהוא אחראי לנחות ממנו, לתלוי בו".

      ~~~

      אני יכולה לספר לך מתוך ניסיון אישי,

      כי לא רציתי להכניס כלב הביתה,

      בדיוק מכל הסיבות שאת מנית . . .

      לא הרגשתי צורך לאהבה לעצמי ולהיות אחראית לנחות ממני...

      ממש לא.

      אבל - אחרי שמסיבות כאלו ואחרות בכל זאת

      הגיע כלב לבית,

      אני יכולה לומר לך שאני מטורפת עליו.

      לא מצטערת לרגע שהוא אצלנו.

      למרות שגם אני צריכה לנקות, להאכיל, להוציא וכו'...

      הוא מעניק כל כך הרבה אהבה!

      זה קשר הדדי במלוא מובן המילה.

      הוא תלוי בי, ברור שאני מעניקה לו, אבל גם אני מקבלת ממנו.

      אין כאן שום אינטרס סמוי.

      יש כאן אהבה הדדית ללא תנאי. 

       פשוט מצטרפת לשרי.

      כל מילה מיותרת.

      אוהבת בעלי חיים.

      מאכילה 3 כלבים

      שניים שאינם שלי,

      המון חתולי רחוב,

      עורבים דרורים וכל מיני עופות אחרים.

      פשוט נהנית לראות אותם אוכלים ושבעים

      האם יש בזה משהו אגואיסטי

      מעולם לא חשבתי על כך.

      בבית יש לי לפעמים המון חול, סימני כפות הרגלים של הכלב.

      מבחינה אגואיסטית הרי לא הייתי בוחרת לשטוף את הבית חדשות לבקרים

      לטאטא שערות של הכלב, בכמויות ענקיות.

      אבל עושה הכל בהנאה ובשמחה רבה.

      נראה לי שאני משמחת אותו והוא משמח אותי...

        30/1/13 20:35:

      צטט: מאיה113 2013-01-30 19:09:21

      *האמת לא יכולה לחשוב על עצמי ללא חיות הם חלק מחיי עולמי ואהבתי כך גדלתי מילדותי וכך אחיה כל חיי. ואיך אומרים איש באמונתו ורווחתו יחיה:))))))

      תודה מאיה.  הוריי גידלו כלב רק מאז שאחי (אודי , הצלם העיוור) ביקש כלב. הם כמוני היו מסורים לכלב רק בגלל אחי.

        30/1/13 20:26:

      צטט: אהובה13 2013-01-30 19:03:27

      צטט: sari10 2013-01-30 18:35:48

      צטט: מרב 1956 2013-01-30 17:41:10

      צטט: sari10 2013-01-30 12:26:37
      צטט: אהובה13 2013-01-30 11:18:27
      מחזקת את דעתך מרב.... את צודקת! החזקת חיות מחמד בבית/כלוב לא באים ממקום של אהבה אלא אגואיזם, יצירת תלות הדדית, או למטרות רווח! לצערי הבנתי זאת מאוחר אך לשמחתי הבנתי... והיום אני לא מוכנה יותר "להחזיק" בעלי חיים בשבי! מה שכן... יש לנו עדיין "חתולים ותיקים" וגם מדי פעם מאמצים אותנו חתולי רחוב הבאים לארוחות חינם אך הדלת נשארת תמיד פתוחה (אנחנו גרים על הקרקע אך זו גם הסיבה שעכשיו אני רוצה למכור) ומאפשרת להם לחיות כרצונם... ולאהוב חיות אפשר גם ללא הצורך להחזיק בהן בשבי....
      ואוו . . . כמה שהתגובה הזו לא נעימה . . .
      אם אימוץ חיה בא מתוך הצורך להיות אחראי למישהו נחות ממך, או מתוך אגואיזם,
      אז אותו שיקול יהיה נכון גם לגבי ילדים.
       
      נכון שאחד הגורמים לאימוץ הוא הצורך שלנו,
      זה הצורך לאהוב ולהעניק הצורך בחברה.
      חברתם של בעלי חיים נפלאה  ונוצרת הדדיות (בעיקר עם כלבים)
       
      וכשאני דואגת להם זה לעולם לא מתוך הרגשת עליונות,
      אלא בשל היותם חמודים ונפלאים
      כשאוהבים מישהו אדם או חיה זה לעולם לא מתוך הרגשת עליונות אלא מתוך היכולת לאהוב.
       
      מובן כי על טעם ועל ריח אין להתווכח ויש אנשים שלא מרגישים חיבור לחיות מחמד.
        שרי.  גם הבאת ילדים לעולם נובע מצורך אגואיסטי.
      גידולם הכולל חינוך וטיפול נובע מתוך מסירות ואחריות  בנוסף לאהבה הורית.
      מסכימה איתך שהאהבה לא באה מתוך עליונות.
      אלא באה כי היא באה, אין הסבר לה. והיא הדדית.
      אך האם יש לך הסבר, מדוע  היא קיימת אצל האחד והאחר לא? 

      שוב מסכימה עם מרב...

      דבר נוסף, אם האנשים היו באמת אוהבים בעלי חיים הם לא היו קונים אותם לפי הזמנה

      או בחניות בגלל גזע, צבע ומין אלא מאמצים חיות עזובות המחכות לבית ובכך היה נמנע

      הציד ההרג והמסחר המיותר בהם ובחלקי גופם!

      ולגבי האהבה? "הצורך לאהוב או לדאוג" כפי שכתבת אינם אהבה בעיניי...

      הדאגה היא רק דאגה והאהבה איננה צורך... היא עומדת בזכות עצמה וללא תנאי....

      אוסיף ואומר , כאשר הולכים לאמץ ילד או בע"ח הולכים מתוך צורך נפשי

      ולא מתוך דאגה למאומץ

      אחרת למה האימוץ הוא רק של פרט אחד ולא של יותר?

       

       

        30/1/13 19:52:

      צטט: מרב 1956 2013-01-30 17:35:48

      צטט: פנתרהורודה 2013-01-30 11:35:04

      בוקר טוב חברה - קראתי את הפוסט מס' פעמים ... ניסיתי להבין בפתח דברייך כתבת : "מאז לכתה של ציפ, כלבתי, מהבית, והרגשת השחרור והרווחה בהעדרה...." הבנתי מכך שתחושת הקלה אחזה בך שה"עול" שהיה מונח על כתפייך הוסר ... בהמשך הסברת את נושא ההדדיות והנתינה .. ובסוף דברייך כתבת :"לא תארתי לעצמי ולא יכולתי להעלות במחשבתי, את ההרגשה הטובה אותה אני חווה עכשיו....." על איזו תחושה את מדברת על זו שהתלוות אלייך לאחר שכתבת את הדברים .. או שמה קיבלת על עצמך " כלב " חדש ... לא הבנתי נקודה זו ... על כל פנים .. אני יכולה לומר לך .. שאני גרה במושב .. יש לי כלב .. שאני מעולפת עליו ... הוא חי איתנו בבית .. והוא בן מש]חה לכל דבר ועיניין ... מאחלת לך שתרגישי תמיד ניפלא . פנתרה נפלאה.  מצטערת שלא הייתי מובנת מספיק. לו קראת את הפוסטים הקודמים אודות ציפ כלבתי והעול שנוצר עלי מאז שבני התגייס, היית יודעת  על מה מדובר. בקצרה. 13 שנה טיפלתי בה במסירות. עכשיו הגיעה העת שהיא היוותה נטל ולכן מסרתיה. הרגשת ההקלה היא בהסרת הנטל. זה נהדר נפלא ומעודד לדעת שיש כאלה המאמצים כלבים בכייף. לי, זה לא מתאים.

       מרב לאחר שקראתי את הפוסטים הקודמים שלך אכן הבנתי ... שולחת לך חיבוק ענקי 

       

        30/1/13 19:28:

      אני מחלקת את התגובה שלי ל-2 או אולי יותר מ-2 חלקים כי קראתי גם את הפסיכולוג שהיה עוכר דין וגם את מה שאהובה כתבה וכמובן מירב את דעתך בעניין. אז ככה. כמו שיש כלבים ותוכים וחתולים ועוד כמה סוגים של בעלי חיים יש גם יותר משני סוגים של אנשים או אולי בני אדם על הפלנטה הזו ולאותם אנשים יש אינטרסים שונים או צרכים שונים ומשונים.

       

      אותו פסיכולוג יכול לחשוב אלף ופסיכולוג אחד יחשוב ב' ושניהם יכתבו בדיוק את ההיפך הגמור אחד מהשני ואז יבוא פסיכיאטר גאון וישלול במחי מאמר בן יותר מ-30 מילים את מה שכתבו שני הראשונים...

       

      לא כל מה שאנשים עושים הוא פועל יוצא של אגואיזם צרוף. לא כל אדם שמאמץ חתול או כלב הוא בודד או צריך לשלוט על הסביבה או על מי שיותר "חלש" ממנו או "נצרך" ממנו. אולי יש גם כאלה. אולי לא. מעניין שאהובה כתבה על חיות בשבי. מעניין שהחתולים שבאים לאכול אצלה "מצלחתה" עושים את זה לגמרי מ"בחירה חופשית" עכשיו יקומו ויצעקו שלבעלי חיים אין בחירה חופשית... 

       

      אני יכולה להעיד עלי שיש לי 2 חתולות שהגיעו לפה לא כי נורא רציתי אותן אבל הן חלק מהבית והן לא מפריעות לי ואני תמיד צוחקת ואומרת שאני בכלל לא אוהבת חתולים, אבל יש לי בגינה עוד כמה חתולים ועוד אחד שבא הבייתה כשבא לו ולא בא כשלא בא לו כי ככה הוא מחליט. וכשאני ארצה ממש גם יחזור לחיות פה כלב עם החתולים. כי ככה זו תשובה מעולה!

       

      ומעניין שחתולי רחוב חיים המון פעמים חיים איומים וזה בטח נורא בסדר כי הם לא חיים ב"שבי" מה שרחוק מהעין רחוק מהלב. לא?

       

      אגב, אני גם לא קונה את ה"מאמר" של אותו אחד אולי כי ההפנייה הייתה למאמר המקוצר ולחיי אושר בסגנון של רוחניקיות מחודשת אבל זו רק אני. אז מה? קריצה

        30/1/13 19:14:

      צטט: אהובה13 2013-01-30 19:03:27

      צטט: sari10 2013-01-30 18:35:48

      צטט: מרב 1956 2013-01-30 17:41:10

      צטט: sari10 2013-01-30 12:26:37
      צטט: אהובה13 2013-01-30 11:18:27
      מחזקת את דעתך מרב.... את צודקת! החזקת חיות מחמד בבית/כלוב לא באים ממקום של אהבה אלא אגואיזם, יצירת תלות הדדית, או למטרות רווח! לצערי הבנתי זאת מאוחר אך לשמחתי הבנתי... והיום אני לא מוכנה יותר "להחזיק" בעלי חיים בשבי! מה שכן... יש לנו עדיין "חתולים ותיקים" וגם מדי פעם מאמצים אותנו חתולי רחוב הבאים לארוחות חינם אך הדלת נשארת תמיד פתוחה (אנחנו גרים על הקרקע אך זו גם הסיבה שעכשיו אני רוצה למכור) ומאפשרת להם לחיות כרצונם... ולאהוב חיות אפשר גם ללא הצורך להחזיק בהן בשבי....
      ואוו . . . כמה שהתגובה הזו לא נעימה . . .
      אם אימוץ חיה בא מתוך הצורך להיות אחראי למישהו נחות ממך, או מתוך אגואיזם,
      אז אותו שיקול יהיה נכון גם לגבי ילדים.
       
      נכון שאחד הגורמים לאימוץ הוא הצורך שלנו,
      זה הצורך לאהוב ולהעניק הצורך בחברה.
      חברתם של בעלי חיים נפלאה  ונוצרת הדדיות (בעיקר עם כלבים)
       
      וכשאני דואגת להם זה לעולם לא מתוך הרגשת עליונות,
      אלא בשל היותם חמודים ונפלאים
      כשאוהבים מישהו אדם או חיה זה לעולם לא מתוך הרגשת עליונות אלא מתוך היכולת לאהוב.
       
      מובן כי על טעם ועל ריח אין להתווכח ויש אנשים שלא מרגישים חיבור לחיות מחמד.
        שרי.  גם הבאת ילדים לעולם נובע מצורך אגואיסטי.
      גידולם הכולל חינוך וטיפול נובע מתוך מסירות ואחריות  בנוסף לאהבה הורית.
      מסכימה איתך שהאהבה לא באה מתוך עליונות.
      אלא באה כי היא באה, אין הסבר לה. והיא הדדית.
      אך האם יש לך הסבר, מדוע  היא קיימת אצל האחד והאחר לא? 

      שוב מסכימה עם מרב...

      דבר נוסף, אם האנשים היו באמת אוהבים בעלי חיים הם לא היו קונים אותם לפי הזמנה

      או בחניות בגלל גזע, צבע ומין אלא מאמצים חיות עזובות המחכות לבית ובכך היה נמנע

      הציד ההרג והמסחר המיותר בהם ובחלקי גופם!

      ולגבי האהבה? "הצורך לאהוב או לדאוג" כפי שכתבת אינם אהבה בעיניי...

      הדאגה היא רק דאגה והאהבה איננה צורך... היא עומדת בזכות עצמה וללא תנאי....

       שוב לא מסכימה איתך . . . חיוך

      יש כל מיני סוגים של אנשים, העולם לא בנוי לפי שטאנץ אחיד.

      יש גם אנשים שמאמצים כלבים מצער בעלי חיים, את יודעת?

      והאהבה כלפי הכלב שלי היא אהבה ללא תנאי לחלוטין.

      אפשר גם לאהוב כלב יותר מילד.

      ילד - לא משנה איזה חינוך תתני לו, עלולות להיות הפתעות לא משמחות

      במובנים שונים. שמעתי על הורים טובים שהשקיעו בחינוך ולא חסכו דבר מילדם,

      ובגיל ההתבגרות וגם לאחר מכן היחסים השתנו לרעה.

      לא שמעת על ילדים שזורקים את הוריהם לעת זקנה, לא מטפלים, לא מתעניינים,

      רק דואגים לירושה שלהם? יש גם כאלו ילדים. ולאו דווקא בגלל שההורים התאכזרו כלפיהם.

      אני לא שמעתי על כלב שלא נאמן ללא תנאי לבעליו . . .

      ומי שאוהב כלבים - יעשה הכל עבור הכלב שלו, כשכל מה שהוא מקבל חזרה זה אהבה ונאמנות

      לא דברים חומריים.

      אם זה נחשב בעינייך "אגואיזם"?

      אז הטרמינולוגיה שלנו שונה.

       

       

        30/1/13 19:09:
      *האמת לא יכולה לחשוב על עצמי ללא חיות הם חלק מחיי עולמי ואהבתי כך גדלתי מילדותי וכך אחיה כל חיי. ואיך אומרים איש באמונתו ורווחתו יחיה:))))))
        30/1/13 19:03:

      צטט: sari10 2013-01-30 18:35:48

      צטט: מרב 1956 2013-01-30 17:41:10

      צטט: sari10 2013-01-30 12:26:37
      צטט: אהובה13 2013-01-30 11:18:27
      מחזקת את דעתך מרב.... את צודקת! החזקת חיות מחמד בבית/כלוב לא באים ממקום של אהבה אלא אגואיזם, יצירת תלות הדדית, או למטרות רווח! לצערי הבנתי זאת מאוחר אך לשמחתי הבנתי... והיום אני לא מוכנה יותר "להחזיק" בעלי חיים בשבי! מה שכן... יש לנו עדיין "חתולים ותיקים" וגם מדי פעם מאמצים אותנו חתולי רחוב הבאים לארוחות חינם אך הדלת נשארת תמיד פתוחה (אנחנו גרים על הקרקע אך זו גם הסיבה שעכשיו אני רוצה למכור) ומאפשרת להם לחיות כרצונם... ולאהוב חיות אפשר גם ללא הצורך להחזיק בהן בשבי....
      ואוו . . . כמה שהתגובה הזו לא נעימה . . .
      אם אימוץ חיה בא מתוך הצורך להיות אחראי למישהו נחות ממך, או מתוך אגואיזם,
      אז אותו שיקול יהיה נכון גם לגבי ילדים.
       
      נכון שאחד הגורמים לאימוץ הוא הצורך שלנו,
      זה הצורך לאהוב ולהעניק הצורך בחברה.
      חברתם של בעלי חיים נפלאה  ונוצרת הדדיות (בעיקר עם כלבים)
       
      וכשאני דואגת להם זה לעולם לא מתוך הרגשת עליונות,
      אלא בשל היותם חמודים ונפלאים
      כשאוהבים מישהו אדם או חיה זה לעולם לא מתוך הרגשת עליונות אלא מתוך היכולת לאהוב.
       
      מובן כי על טעם ועל ריח אין להתווכח ויש אנשים שלא מרגישים חיבור לחיות מחמד.
        שרי.  גם הבאת ילדים לעולם נובע מצורך אגואיסטי.
      גידולם הכולל חינוך וטיפול נובע מתוך מסירות ואחריות  בנוסף לאהבה הורית.
      מסכימה איתך שהאהבה לא באה מתוך עליונות.
      אלא באה כי היא באה, אין הסבר לה. והיא הדדית.
      אך האם יש לך הסבר, מדוע  היא קיימת אצל האחד והאחר לא? 

      שוב מסכימה עם מרב...

      דבר נוסף, אם האנשים היו באמת אוהבים בעלי חיים הם לא היו קונים אותם לפי הזמנה

      או בחניות בגלל גזע, צבע ומין אלא מאמצים חיות עזובות המחכות לבית ובכך היה נמנע

      הציד ההרג והמסחר המיותר בהם ובחלקי גופם!

      ולגבי האהבה? "הצורך לאהוב או לדאוג" כפי שכתבת אינם אהבה בעיניי...

      הדאגה היא רק דאגה והאהבה איננה צורך... היא עומדת בזכות עצמה וללא תנאי....

       

       

        30/1/13 19:00:

      צטט: רחלי45 2013-01-30 16:53:31

      פרידה מכלב היא חוויה קשה מאוד. למרות אהבתי לכלבים אם הילדים שלי לא היו מנדנדים לי לא הייתי מביאה אלינו כלב.
      15 שנה היה איתנו ,הפרידה הייתה קשה, עד היום,8 שנים אחרי, אני עדיין חושבת עליו... תודה לך על התגובה רחלי. לך הפרידה היתה כואבת כמו למרבית בעלי חיות המחמד הנפרדים בעל כורחם מהם. אצלי המצב שונה לגמרי.

       

        30/1/13 18:58:

      צטט: אורנה ע 2013-01-30 14:37:58

      אני מאד מסכימה שהכל צריך לבוא ממני.מתוכי.כמובן שילדיי וחבריי תורמים לאושרי,אבל האושר שלי מצוי בתוכי.אין לי צורך לשלוט באחר למרות שהרבה שנים היתה לי חתולה שמאד אהבתי ולא לקחתי אותה על מנת לשלוט בה,אלא דוקא על מנת לתת לה חיים טובים יותר.אני מאד מעריכה היום את החופש ללא בעל חיים.  תודה לך אורנה.  יש כאן פיספוס מסויים.
      אינני טוענת שאימוץ בע"ח נובע במודע, מצורך לשלוט.  יתכן ובתת מודע ישנו הצורך לגונן, ולהיות מעל יצור חי, התלוי בבעליו.

       

        30/1/13 18:55:

      צטט: האמת שבדרך 2013-01-30 13:48:37

      מרב, הקשיבי בחיים בכל דבר יש בו שני צדדים, יש צד נותן ויש צד מקבל. גם ללדת ילדים, מצד אחד זה תהליך טבעי של מהות החיים וההמשכיות. ומצד שני חשבי על ההנאה הנוצרת לאדם מהולדת ילדיו. גם כשאת עושה מעשה חסד, מצד אחד את מעניקה ומאידך, בעצם את מקבלת ומרצה את צד היצר הטוב שבך. כך זה בגידול חית מחמד, מצד אחד רצית כי היה לך נוח מסיבות שונות, לתעסוקה ולתחביב, אולם מאידך נפלו עליך מטלות של מחויבויות. ודבר זה בעצם הביאך למה שנקרא בשפה הכלכלית "עקומת התמורה". דהיינו, מה התמורה שלי זה לעומת זה. האם הטיפול בכלב והעינוג מכך, יוצר אצלי מעין מחויבות מכבידה המונעת ממני דברים אחרים או דברים שאני חיב לוותר עליהם. לכן אנחנו מגיעים לנקודה הנקראת "נקודת האיזון" שבעקומת התמורה. כמו בכל דבר בחיים, צריך למצוא את נקודת האיזון כך זה בגידול חית מחמת. את צריכה לקבוע לך את הכללים ואת האיזונים כמה את מוכנה להעניק ובכך לוותר על דבר אחר. רק בנקודה אחת אין נקודת איזון, וזה גידול ילדים, שם כהורים אנחנו רק נותנים ונותנים ולא תמיד מצפים לקבל, ולא אחת יודעים שלא נקבל.

      תודה על התגובה המחכימה. זה הפוסט הרביעי בו מופיעה ציפ. ב3 הקודמים סיפרתי  שלא אני בחרתיה. לכן מילותייך "מצד אחד רצית כי היה לך נוח מסיבות שונות, לתעסוקה ולתחביב," אינן רלוונטיות. יתכן ומגיע לי צל"ש בכלל על כך שגידלתי אותה מתוך מסירות ואחריות ולא מתוך אהבה אליה אלא אהבה לילדיי והתחשבות בהם ובאביהם.

        30/1/13 18:35:

      צטט: מרב 1956 2013-01-30 17:41:10

      צטט: sari10 2013-01-30 12:26:37
      צטט: אהובה13 2013-01-30 11:18:27
      מחזקת את דעתך מרב.... את צודקת! החזקת חיות מחמד בבית/כלוב לא באים ממקום של אהבה אלא אגואיזם, יצירת תלות הדדית, או למטרות רווח! לצערי הבנתי זאת מאוחר אך לשמחתי הבנתי... והיום אני לא מוכנה יותר "להחזיק" בעלי חיים בשבי! מה שכן... יש לנו עדיין "חתולים ותיקים" וגם מדי פעם מאמצים אותנו חתולי רחוב הבאים לארוחות חינם אך הדלת נשארת תמיד פתוחה (אנחנו גרים על הקרקע אך זו גם הסיבה שעכשיו אני רוצה למכור) ומאפשרת להם לחיות כרצונם... ולאהוב חיות אפשר גם ללא הצורך להחזיק בהן בשבי....
      ואוו . . . כמה שהתגובה הזו לא נעימה . . .
      אם אימוץ חיה בא מתוך הצורך להיות אחראי למישהו נחות ממך, או מתוך אגואיזם,
      אז אותו שיקול יהיה נכון גם לגבי ילדים.
       
      נכון שאחד הגורמים לאימוץ הוא הצורך שלנו,
      זה הצורך לאהוב ולהעניק הצורך בחברה.
      חברתם של בעלי חיים נפלאה  ונוצרת הדדיות (בעיקר עם כלבים)
       
      וכשאני דואגת להם זה לעולם לא מתוך הרגשת עליונות,
      אלא בשל היותם חמודים ונפלאים
      כשאוהבים מישהו אדם או חיה זה לעולם לא מתוך הרגשת עליונות אלא מתוך היכולת לאהוב.
       
      מובן כי על טעם ועל ריח אין להתווכח ויש אנשים שלא מרגישים חיבור לחיות מחמד.
        שרי.  גם הבאת ילדים לעולם נובע מצורך אגואיסטי.
      גידולם הכולל חינוך וטיפול נובע מתוך מסירות ואחריות  בנוסף לאהבה הורית.
      מסכימה איתך שהאהבה לא באה מתוך עליונות.
      אלא באה כי היא באה, אין הסבר לה. והיא הדדית.
      אך האם יש לך הסבר, מדוע  היא קיימת אצל האחד והאחר לא?
      מרב . . . חיוך שאלה מאוד מורכבת, מדוע האהבה באה אצל אחד ולא אצל האחר . . .
      ברור שזה כי אנחנו אנשים שונים, לכל אחד יש אישיות שונה וצרכים שונים.
      מדוע יש אנשים המסוגלים להעניק ולהביע אהבה בקלות לאנשים אחרים
      כמו לבני זוג, לילדים, לחברים, להורים ויש אנשים חסומים רגשית או מופנמים
      שקשה להם להביע רגשות?
      אני חושבת שחלק (אבל רק חלק) מההסבר נעוץ בילדות, איך התייחסו אליהם
      ההורים שלהם. למשל, למה בהרבה מקרים ילדים מוכים הופכים להיות הורים
      מכים? זה נראה כביכול לא הגיוני בעליל, אחרי שחוו התעללות הם אמורים
      להבין ולהיות רגישים.
      בקיצור... אני יכולה לכתוב לך כאן פוסט שלם...חיוך

       

        30/1/13 17:41:
      צטט: sari10 2013-01-30 12:26:37
      צטט: אהובה13 2013-01-30 11:18:27
      מחזקת את דעתך מרב.... את צודקת! החזקת חיות מחמד בבית/כלוב לא באים ממקום של אהבה אלא אגואיזם, יצירת תלות הדדית, או למטרות רווח! לצערי הבנתי זאת מאוחר אך לשמחתי הבנתי... והיום אני לא מוכנה יותר "להחזיק" בעלי חיים בשבי! מה שכן... יש לנו עדיין "חתולים ותיקים" וגם מדי פעם מאמצים אותנו חתולי רחוב הבאים לארוחות חינם אך הדלת נשארת תמיד פתוחה (אנחנו גרים על הקרקע אך זו גם הסיבה שעכשיו אני רוצה למכור) ומאפשרת להם לחיות כרצונם... ולאהוב חיות אפשר גם ללא הצורך להחזיק בהן בשבי....
      ואוו . . . כמה שהתגובה הזו לא נעימה . . .
      אם אימוץ חיה בא מתוך הצורך להיות אחראי למישהו נחות ממך, או מתוך אגואיזם,
      אז אותו שיקול יהיה נכון גם לגבי ילדים.
       
      נכון שאחד הגורמים לאימוץ הוא הצורך שלנו,
      זה הצורך לאהוב ולהעניק הצורך בחברה.
      חברתם של בעלי חיים נפלאה  ונוצרת הדדיות (בעיקר עם כלבים)
       
      וכשאני דואגת להם זה לעולם לא מתוך הרגשת עליונות,
      אלא בשל היותם חמודים ונפלאים
      כשאוהבים מישהו אדם או חיה זה לעולם לא מתוך הרגשת עליונות אלא מתוך היכולת לאהוב.
       
      מובן כי על טעם ועל ריח אין להתווכח ויש אנשים שלא מרגישים חיבור לחיות מחמד.
        שרי.  גם הבאת ילדים לעולם נובע מצורך אגואיסטי.
      גידולם הכולל חינוך וטיפול נובע מתוך מסירות ואחריות  בנוסף לאהבה הורית.
      מסכימה איתך שהאהבה לא באה מתוך עליונות.
      אלא באה כי היא באה, אין הסבר לה. והיא הדדית.
      אך האם יש לך הסבר, מדוע  היא קיימת אצל האחד והאחר לא?
        30/1/13 17:35:

      צטט: פנתרהורודה 2013-01-30 11:35:04

      בוקר טוב חברה - קראתי את הפוסט מס' פעמים ... ניסיתי להבין בפתח דברייך כתבת : "מאז לכתה של ציפ, כלבתי, מהבית, והרגשת השחרור והרווחה בהעדרה...." הבנתי מכך שתחושת הקלה אחזה בך שה"עול" שהיה מונח על כתפייך הוסר ... בהמשך הסברת את נושא ההדדיות והנתינה .. ובסוף דברייך כתבת :"לא תארתי לעצמי ולא יכולתי להעלות במחשבתי, את ההרגשה הטובה אותה אני חווה עכשיו....." על איזו תחושה את מדברת על זו שהתלוות אלייך לאחר שכתבת את הדברים .. או שמה קיבלת על עצמך " כלב " חדש ... לא הבנתי נקודה זו ... על כל פנים .. אני יכולה לומר לך .. שאני גרה במושב .. יש לי כלב .. שאני מעולפת עליו ... הוא חי איתנו בבית .. והוא בן מש]חה לכל דבר ועיניין ... מאחלת לך שתרגישי תמיד ניפלא . פנתרה נפלאה.  מצטערת שלא הייתי מובנת מספיק. לו קראת את הפוסטים הקודמים אודות ציפ כלבתי והעול שנוצר עלי מאז שבני התגייס, היית יודעת  על מה מדובר. בקצרה. 13 שנה טיפלתי בה במסירות. עכשיו הגיעה העת שהיא היוותה נטל ולכן מסרתיה. הרגשת ההקלה היא בהסרת הנטל. זה נהדר נפלא ומעודד לדעת שיש כאלה המאמצים כלבים בכייף. לי, זה לא מתאים.

       

        30/1/13 17:31:

      צטט: * חיוש * 2013-01-30 11:30:08

      צטט: * חיוש * 2013-01-30 11:16:10

      יקירה

      מוזר היה לקרוא את התגובות המפרגנות לדברייך

      או, שאותם מגיבים הם חברים שלך כאן באתר ופשוט לא נעים לכתוב מה שהם באמת חשים

      אחרי קריאת מילותייך

      או..... שלפתע הגלגל מתהפך ואולי תהיה איזו הגדרה צער אימוץ אנשים (-:

      נכון..... לעיתים לאדם המאמץ חיית מחמד יש רצון לשמח את ילדיו ה"צמאים" לגדל חיית מחמד

      פעם.... רופאת משפחה של אימי הציעה לה לשוב ולגדל כלב בבית כדי לשפר את מצבה הנפשי

      ולהקל על שעות הבדידות .

       

      הנתינה לבעל החיים גורמת גם למטפל סיפוק רב

      עם הזמן גם מתפתחת אהבה והנה כותבת לך אחת שפריקית על הכלב שאותו היא

      מגדלת ובאמת התובנות שלך - כלל לא ממעיטות ולו לקצת את הרצון שלי

      להפסיק עם הרגל "מגונה" זה - של אהבת כלבים!!!!!

      ודין שלי הוא חבר נאמן שווה עשרות מונים אנשים שהם " כלבים!!!!!!!!!!!

       

      שכחתי לציין .:

       שאותה האהבה לחיות מחמד

      מניעה את האנשים לאמץ, לקנות דגים, להתחייב , לספק לחיית המחמד את כל התנאים האופטימליים

      הגנה, דאגה לבריאותו, טיפול מסור, האכלה נכונה

      ושוב - ללא האהבה כל הדברים הבסייסים האחרים לוקים בחסר

       

      ואם ישנם כאלו שמוכנים להציל חיית מחמד מצער בעלי חיים או לאמץ כלב מהרחוב - שיבורכו !!!!!!!!

       

       חיוש יקרה. מזל שלא כולנו בני האדם אותו  דבר. בונבוניטה ,שאין ספק שהיא אוהבת כלבים טהורה, חברה שלי כאן בקפה. וגם שרי10 חברה שלי. שתיהן

       למרות שלא מקבלות את מעשיי בנושא ציפ כלבתי, יכולות לגלות אמפטיה אלי.

      זה נפלא שיש כאלה  שמאמצים כלבים . לי זה לא נחוץ, ההפך, האימוץ הוא מטרד עבורי.

        30/1/13 17:26:

      צטט: אהובה13 2013-01-30 11:18:27

      מחזקת את דעתך מרב.... את צודקת! החזקת חיות מחמד בבית/כלוב לא באים ממקום של אהבה אלא אגואיזם, יצירת תלות הדדית, או למטרות רווח! לצערי הבנתי זאת מאוחר אך לשמחתי הבנתי... והיום אני לא מוכנה יותר "להחזיק" בעלי חיים בשבי! מה שכן... יש לנו עדיין "חתולים ותיקים" וגם מדי פעם מאמצים אותנו חתולי רחוב הבאים לארוחות חינם אך הדלת נשארת תמיד פתוחה (אנחנו גרים על הקרקע אך זו גם הסיבה שעכשיו אני רוצה למכור) ומאפשרת להם לחיות כרצונם... ולאהוב חיות אפשר גם ללא הצורך להחזיק בהן בשבי....

        וואוו אהובה כבר אמרתי לך פעם שאני אוהבת אותך, נכון? אכן החתולים הם אלה המוצאים את בעליהם. ובאמת סוף סוף יש לי אחד כזה, המקיש על  חלוני בכדי להכנס להתלטף ולאכול. אח"כ יוצא.

        30/1/13 16:53:

      פרידה מכלב היא חוויה קשה מאוד. למרות אהבתי לכלבים אם הילדים שלי לא היו מנדנדים לי לא הייתי מביאה אלינו כלב.
      15 שנה היה איתנו ,הפרידה הייתה קשה, עד היום,8 שנים אחרי, אני עדיין חושבת עליו...

        30/1/13 14:37:
      אני מאד מסכימה שהכל צריך לבוא ממני.מתוכי.כמובן שילדיי וחבריי תורמים לאושרי,אבל האושר שלי מצוי בתוכי.אין לי צורך לשלוט באחר למרות שהרבה שנים היתה לי חתולה שמאד אהבתי ולא לקחתי אותה על מנת לשלוט בה,אלא דוקא על מנת לתת לה חיים טובים יותר.אני מאד מעריכה היום את החופש ללא בעל חיים.
        30/1/13 13:48:
      מרב, הקשיבי בחיים בכל דבר יש בו שני צדדים, יש צד נותן ויש צד מקבל. גם ללדת ילדים, מצד אחד זה תהליך טבעי של מהות החיים וההמשכיות. ומצד שני חשבי על ההנאה הנוצרת לאדם מהולדת ילדיו. גם כשאת עושה מעשה חסד, מצד אחד את מעניקה ומאידך, בעצם את מקבלת ומרצה את צד היצר הטוב שבך. כך זה בגידול חית מחמד, מצד אחד רצית כי היה לך נוח מסיבות שונות, לתעסוקה ולתחביב, אולם מאידך נפלו עליך מטלות של מחויבויות. ודבר זה בעצם הביאך למה שנקרא בשפה הכלכלית "עקומת התמורה". דהיינו, מה התמורה שלי זה לעומת זה. האם הטיפול בכלב והעינוג מכך, יוצר אצלי מעין מחויבות מכבידה המונעת ממני דברים אחרים או דברים שאני חיב לוותר עליהם. לכן אנחנו מגיעים לנקודה הנקראת "נקודת האיזון" שבעקומת התמורה. כמו בכל דבר בחיים, צריך למצוא את נקודת האיזון כך זה בגידול חית מחמת. את צריכה לקבוע לך את הכללים ואת האיזונים כמה את מוכנה להעניק ובכך לוותר על דבר אחר. רק בנקודה אחת אין נקודת איזון, וזה גידול ילדים, שם כהורים אנחנו רק נותנים ונותנים ולא תמיד מצפים לקבל, ולא אחת יודעים שלא נקבל.
        30/1/13 12:26:

      צטט: אהובה13 2013-01-30 11:18:27

      מחזקת את דעתך מרב.... את צודקת! החזקת חיות מחמד בבית/כלוב לא באים ממקום של אהבה אלא אגואיזם, יצירת תלות הדדית, או למטרות רווח! לצערי הבנתי זאת מאוחר אך לשמחתי הבנתי... והיום אני לא מוכנה יותר "להחזיק" בעלי חיים בשבי! מה שכן... יש לנו עדיין "חתולים ותיקים" וגם מדי פעם מאמצים אותנו חתולי רחוב הבאים לארוחות חינם אך הדלת נשארת תמיד פתוחה (אנחנו גרים על הקרקע אך זו גם הסיבה שעכשיו אני רוצה למכור) ומאפשרת להם לחיות כרצונם... ולאהוב חיות אפשר גם ללא הצורך להחזיק בהן בשבי....

      ואוו . . . כמה שהתגובה הזו לא נעימה . . .

      אם אימוץ חיה בא מתוך הצורך להיות אחראי למישהו נחות ממך, או מתוך אגואיזם,

      אז אותו שיקול יהיה נכון גם לגבי ילדים.

       

      נכון שאחד הגורמים לאימוץ הוא הצורך שלנו,

      זה הצורך לאהוב ולהעניק הצורך בחברה.

      חברתם של בעלי חיים נפלאה  ונוצרת הדדיות (בעיקר עם כלבים)

       

      וכשאני דואגת להם זה לעולם לא מתוך הרגשת עליונות,

      אלא בשל היותם חמודים ונפלאים

      כשאוהבים מישהו אדם או חיה זה לעולם לא מתוך הרגשת עליונות אלא מתוך היכולת לאהוב.

       

      מובן כי על טעם ועל ריח אין להתווכח ויש אנשים שלא מרגישים חיבור לחיות מחמד.

        30/1/13 11:35:
      בוקר טוב חברה - קראתי את הפוסט מס' פעמים ... ניסיתי להבין בפתח דברייך כתבת : "מאז לכתה של ציפ, כלבתי, מהבית, והרגשת השחרור והרווחה בהעדרה...." הבנתי מכך שתחושת הקלה אחזה בך שה"עול" שהיה מונח על כתפייך הוסר ... בהמשך הסברת את נושא ההדדיות והנתינה .. ובסוף דברייך כתבת :"לא תארתי לעצמי ולא יכולתי להעלות במחשבתי, את ההרגשה הטובה אותה אני חווה עכשיו....." על איזו תחושה את מדברת על זו שהתלוות אלייך לאחר שכתבת את הדברים .. או שמה קיבלת על עצמך " כלב " חדש ... לא הבנתי נקודה זו ... על כל פנים .. אני יכולה לומר לך .. שאני גרה במושב .. יש לי כלב .. שאני מעולפת עליו ... הוא חי איתנו בבית .. והוא בן מש]חה לכל דבר ועיניין ... מאחלת לך שתרגישי תמיד ניפלא .
        30/1/13 11:30:

      צטט: * חיוש * 2013-01-30 11:16:10

      יקירה

      מוזר היה לקרוא את התגובות המפרגנות לדברייך

      או, שאותם מגיבים הם חברים שלך כאן באתר ופשוט לא נעים לכתוב מה שהם באמת חשים

      אחרי קריאת מילותייך

      או..... שלפתע הגלגל מתהפך ואולי תהיה איזו הגדרה צער אימוץ אנשים (-:

      נכון..... לעיתים לאדם המאמץ חיית מחמד יש רצון לשמח את ילדיו ה"צמאים" לגדל חיית מחמד

      פעם.... רופאת משפחה של אימי הציעה לה לשוב ולגדל כלב בבית כדי לשפר את מצבה הנפשי

      ולהקל על שעות הבדידות .

       

      הנתינה לבעל החיים גורמת גם למטפל סיפוק רב

      עם הזמן גם מתפתחת אהבה והנה כותבת לך אחת שפריקית על הכלב שאותו היא

      מגדלת ובאמת התובנות שלך - כלל לא ממעיטות ולו לקצת את הרצון שלי

      להפסיק עם הרגל "מגונה" זה - של אהבת כלבים!!!!!

      ודין שלי הוא חבר נאמן שווה עשרות מונים אנשים שהם " כלבים!!!!!!!!!!!

       

      שכחתי לציין .:

       שאותה האהבה לחיות מחמד

      מניעה את האנשים לאמץ, לקנות דגים, להתחייב , לספק לחיית המחמד את כל התנאים האופטימליים

      הגנה, דאגה לבריאותו, טיפול מסור, האכלה נכונה

      ושוב - ללא האהבה כל הדברים הבסייסים האחרים לוקים בחסר

      ואם ישנם כאלו שמוכנים להציל חיית מחמד מצער בעלי חיים או לאמץ כלב מהרחוב - שיבורכו !!!!!!!!

       

       

        30/1/13 11:18:
      מחזקת את דעתך מרב.... את צודקת! החזקת חיות מחמד בבית/כלוב לא באים ממקום של אהבה אלא אגואיזם, יצירת תלות הדדית, או למטרות רווח! לצערי הבנתי זאת מאוחר אך לשמחתי הבנתי... והיום אני לא מוכנה יותר "להחזיק" בעלי חיים בשבי! מה שכן... יש לנו עדיין "חתולים ותיקים" וגם מדי פעם מאמצים אותנו חתולי רחוב הבאים לארוחות חינם אך הדלת נשארת תמיד פתוחה (אנחנו גרים על הקרקע אך זו גם הסיבה שעכשיו אני רוצה למכור) ומאפשרת להם לחיות כרצונם... ולאהוב חיות אפשר גם ללא הצורך להחזיק בהן בשבי....
        30/1/13 10:56:

      צטט: sari10 2013-01-30 09:33:19

      מרב,

      אני בהחלט מבינה לליבך,

      יותר קל לחיות בלי צורך לדאוג לחיית מחמד.

      הטיפול היומיומי, להוציא את הכלב, ללכת איתו לוטרינר,

      לנקות את הבית יותר וכו' - אינספק שכל אלו מהווים מטרד.

      משום כך, אני מבינה את תחושת השחרור שלך.

      ~~~

      ברם, יחד עם זאת . . .

      אני לא מסכימה להשקפה שלך כי "אדם שבוחר

      להכניס חיית מחמד לביתו, עושה זאת

      מתוך צורך לאהבה לעצמו כשהוא אחראי לנחות ממנו, לתלוי בו".

      ~~~

      אני יכולה לספר לך מתוך ניסיון אישי,

      כי לא רציתי להכניס כלב הביתה,

      בדיוק מכל הסיבות שאת מנית . . .

      לא הרגשתי צורך לאהבה לעצמי ולהיות אחראית לנחות ממני...

      ממש לא.

      אבל - אחרי שמסיבות כאלו ואחרות בכל זאת

      הגיע כלב לבית,

      אני יכולה לומר לך שאני מטורפת עליו.

      לא מצטערת לרגע שהוא אצלנו.

      למרות שגם אני צריכה לנקות, להאכיל, להוציא וכו'...

      הוא מעניק כל כך הרבה אהבה!

      זה קשר הדדי במלוא מובן המילה.

      הוא תלוי בי, ברור שאני מעניקה לו, אבל גם אני מקבלת ממנו.

      אין כאן שום אינטרס סמוי.

      יש כאן אהבה הדדית ללא תנאי. תודה על התגובה הנהדרת שלך שרי. אינני חולקת על כך שבני האדם המאמצים חיית מחמד אוהבים אותן (לאחי יש כלבה שהוא מת אליה), ללא האהבה אל חיית המחמד לא היו מסוגלים לסבול את מה שכרוך בטיפול (הוצאות של זמן וכסף וויתורים שונים). לא כל אחד זקוק לקבלת האהבה הזו המתפתחת בין החיה לבעלייה.

      אני רואה בדיעבד כמה אני לא זקוקה ולא נצרכת.

       

        30/1/13 09:33:

      מרב,

      אני בהחלט מבינה לליבך,

      יותר קל לחיות בלי צורך לדאוג לחיית מחמד.

      הטיפול היומיומי, להוציא את הכלב, ללכת איתו לוטרינר,

      לנקות את הבית יותר וכו' - אינספק שכל אלו מהווים מטרד.

      משום כך, אני מבינה את תחושת השחרור שלך.

      ~~~

      ברם, יחד עם זאת . . .

      אני לא מסכימה להשקפה שלך כי "אדם שבוחר

      להכניס חיית מחמד לביתו, עושה זאת

      מתוך צורך לאהבה לעצמו כשהוא אחראי לנחות ממנו, לתלוי בו".

      ~~~

      אני יכולה לספר לך מתוך ניסיון אישי,

      כי לא רציתי להכניס כלב הביתה,

      בדיוק מכל הסיבות שאת מנית . . .

      לא הרגשתי צורך לאהבה לעצמי ולהיות אחראית לנחות ממני...

      ממש לא.

      אבל - אחרי שמסיבות כאלו ואחרות בכל זאת

      הגיע כלב לבית,

      אני יכולה לומר לך שאני מטורפת עליו.

      לא מצטערת לרגע שהוא אצלנו.

      למרות שגם אני צריכה לנקות, להאכיל, להוציא וכו'...

      הוא מעניק כל כך הרבה אהבה!

      זה קשר הדדי במלוא מובן המילה.

      הוא תלוי בי, ברור שאני מעניקה לו, אבל גם אני מקבלת ממנו.

      אין כאן שום אינטרס סמוי.

      יש כאן אהבה הדדית ללא תנאי.

       

        30/1/13 08:56:

      צטט: האיש והנקודה 2013-01-30 08:39:42

      זו גם דרך להסתכל על זה,אני מאמין בדרך האחרת.....שהיא קיימת.הרי הכלב מעניק חום ואהבה לבעליו,אז גם בעליו נחות ונזקק שהרי ביניהם קיימת תלות הדדית...מי כמוך יודעת לאחר אובדן כלבתך. טעות בידך בקשר לכלבתי. היא לא אבדה. מסרתי אותה מרצוני החופשי. מסכימה איתך בהחלט  על התלות ההדדית

       

        30/1/13 08:39:
      זו גם דרך להסתכל על זה,אני מאמין בדרך האחרת.....שהיא קיימת.הרי הכלב מעניק חום ואהבה לבעליו,אז גם בעליו נחות ונזקק שהרי ביניהם קיימת תלות הדדית...מי כמוך יודעת לאחר אובדן כלבתך.
        30/1/13 08:21:

      צטט: האיש והנקודה 2013-01-30 07:47:44

      יפה כתבת,אך מסתייג אני מעניין השימוש בתיאור נחות,זה נשמע קצת שונה בטח ממה שהתכוונת,אבל גישה של נחיתות גם כלפיי כלב,לטעמי לא מתארת את המצב הנכון להגדיר זאת בו. עם זאת אין ספק שתרומתם של בעלי החיים השונים היא גודלה לכל מיני אוכלוסיות.תודה לך איש נקוד על התגובה. אכן חשבתי שלמילה נחות, קונוטציה שלילית, אך עובדה היא. תלות בגורם, יוצרת נחיתות לתלוי בו.

       

        30/1/13 07:47:
      יפה כתבת,אך מסתייג אני מעניין השימוש בתיאור נחות,זה נשמע קצת שונה בטח ממה שהתכוונת,אבל גישה של נחיתות גם כלפיי כלב,לטעמי לא מתארת את המצב הנכון להגדיר זאת בו. עם זאת אין ספק שתרומתם של בעלי החיים השונים היא גודלה לכל מיני אוכלוסיות.

      תגיות

      ארכיון

      פרופיל

      מרב 1956
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין