ומה אני רואה הולך מולי בשכונת צ'אטאן בעיר אוקינאווה שבאי בעל אותו השם? גבר יפני הדור הצועד במעבר חצייה לקול צפצוף הרמזור ולצידו במרחק ידידותי בלי רצועה מקרטע צב בגודל של צמיג טרקטור בקצב סביר לגילו ולמשקלו. ואכן עם היפסק הצלצול ברמזור הגיע הזוג למדרכה. מטעמי נימוס לא הוכיתי בהלם .מאחר שהייתי ביפן במצב של ויפאסאנה מאונס בגלל בעיות תקשורת נשארתי עם השאלה האם היה זה טמאגוצי או צב אמיתי
התחלתי באמצע. אבל גם האמצע וגם הסוף התרחשו כבר בעבר .אם כך לא אגזים אם אחזור להתחלה כדי לעטות לכאוס מסכה של התגלגלות על ציר הזמן של עצמי. אין לי זמן לבזבז על הבנת הזמן. רבים ניסו לשבור אותו. לחפש אותו .להגדיר אותו.אני אומר שאין בכלל זמן. העבר הרי לא קיים וברגע שאני נוכח שאני בהווה הוא כבר עבר .ואם אין הווה אין עתיד. לפחות לא לי.
הברז של המים הקרים נשבר בליל שלישי. אלוהים טיפל בצנרת בקצה שביל החלב וייקח לו לפחות שנתיים להתפנות לביקור בעולם החלוד שלנו.אין עדיין סניף לא מרכזי אבל יש על כך דיבורים ברשת.הרוח והמים הציפו את הארץ והסבו את קווי הטלפון לטפטפות. מחר אני צריך להיות בשמיים בוקר חדש יכול להיות גרוע מקודמו. צלצול. תהיה למטה ברבע לשש. למטה? מאין לך שאני למעלה. עליתי למטה בחמש וחצי. דקה אחר כך הייתי כעץ שתול במים כולל הצמרת.במצב זה של הברזה כוללת ההסעה שלא באה -באה לי טבעי . בשש ירדתי מהמדרכה לכביש והצעתי את גופי לכל מה שזז עם כיפה צהובה .במכוניות שעברתי על פניהן כי עמדו בפקק חייכו האנשים במשובה ונחת. מה זה בכלל משובה ? קשור כנראה לשובבות ושמחה. הזמן תקתק ברעם והטיפות התכנסו להפיכת בכיכרות. אחרי הייאוש באה ההשלמה ועשיתי אחורה פנה רזה ב-2000 דולר . ואז ,ברגע. אחד התחברו צפצוף ארוך ונהג קטן.הוא נעצר פתח חלון ובפיו סיגריה מעשנת .המונית נראתה המונית אפופת סוד וקטורת כמערתו של עלי בבא. או של אלדין . אחד מהם. יש לך כסף קטן?שאל. לנסיעה הזאת ,אמרתי,צריך כסף גדול .תאמין לי. אז נורה מונולו(נ)ג בצרור אחד מירושלים לנתב"ג תוך כדי מציצת עשן במרווח הזעיר שבין ההגאים.אם לתמצת את הנאום:הוא התחיל ב"אני" ונסגר ב"זה אני". גם כשהייתי בקונקשן באיסטנבול ,אוזני עוד צלצלו ב "חית ועין". המטוס רבץ כאריה עם טלפיי פלדה על המסלול מוכן למופע שיעניק לי באופן אישי ובאורך מלא חוויה של התקף לב או טוקיו - אחרי אחת עשרה שעות באוויר.. הדיילות הסתובבו בביטחון מזויף והקברניט הטורקי אמר דברים נשגבים מהבנתי. שלג ירד בחלון העגול הוא נערם על הכנפיים ונעלם אתם בערפל. ציפור לא צייצה.הקול נדם ושקט ירד לעולם.
את הקונקשן הבא כבר הפסדתי. וגם נענשתי בשלוש שעות של קרקוע .נכנסתי לעורו של הנידון למוות הממתין בתאו לעלות השחר האחרון בחייו.נגמר הפלש-בק ונדלק היום מחדש.רי-סטארט לחיים. קול נעים תיאר אגב התגעשות המנועים את התכנית.אסור להכנס לפאניקה כשהמטוס צולל לאוקיאנוס. ורצוי לא להילחץ לעת איבוד הלחץ ברום קלוש החמצן כשהנוסעים והחפצים יתערבבו בנפילה חופשית בתוך הצינור המתהפך.. שמע ישראל לא היה מטיב את המצב כשהטורקים יחפשו אשמים ויתפשו אותי במילה.
נכווץ שלושה שבועות בארץ ששפתה מצוירת וכל מילה מתנגנת בלחנים שונים המביעים עולמות בסולמות לפי כוונת המדבר ..והשומע. בזמן הזה יידום. הוא יבין את החיוך שהוא הוא עווית חובה ביפן- כתרסיס חיובי המטהר את הלא ולא הילדותי .את המסכות לובשים אלה המסרבים לצו הפיוס .בשהותי הקצרה בחוץ הצלחתי להחמיץ גם את הבחירות וגם את השלג. הסתפקתי בהר פוג'י .השלג בו פחות נסי אבל יותר נצחי.המדריך היפני אמר לנו ."מעולם לא אמרתי לאשתי שאני אוהב אותה.המילה אהבה חזקה מדי בשבילנו.אני מחבב אותך- אמרתי לה ,רגע תנו לי להיזכר ,אה כן -לפני 27 שנים..
ביפן יש רשת ענקית של חנויות למוצרים המזכירים קרוב מאוד רחוק של פיצוציות בתל אביב. יש בהן אגף מובדל לתרופות. בעשר בלילה שעון טוקיו נכנסתי לאחת מאלה שתיארתי ומרחוק הבחנתי בגבר צעיר לבוש חליפה ועליה חלוק רופאים לבן ומגוהץ.הוא ישב ליד מחשב שקוע בהרהורים ועטוף עד צוואר ברצינות חסרת פשרות.בחלק הבריא של המתקן לא צריך אלא אצבע כדי להצביע על המוצר ועין לראות את המחיר.שום דיבור מיותר.אני נגשתי בביישנות יתרה לרוקח ואמרתי לו באנגלית ”עצירות".הוא הנהן וולא זז.הבנתי שאין לו מושג באנגלית.מה שכן יש לו זו תוכנת תרגום המעבירה סטטיסטית והסתברותית מילה משפה אחת לאחרת.הוא הושיט לי עט ונייר ורמז -כתוב! עצירות זו לא המילה הראשונה שלמדתי ב בשיעור אנ(ג)לית אבל האיות היה די מדויק. המחשב ומפעילו נאלמו דום.ניסיתי לשנות טי באס וקו בכו ושוב כלום..מתחיל שלב השאלות האוטומטיות.באיזה חלק מהגוף יש בעיה?הצבעתי לאחור ולמטה אך פני הרוקח הביעו אוטם מוחי.הבנתי .כללי מדי.ציירתי לו את גוף האדם מאחור ושמתי איקס על ענבים המשתלשלים בין פלחי העכוז.הבחור היה מספיק זהיר ולא הציע תרופה.לא ספציפי .ציירתי אסלה.ריקה.המחשב שאל אם יש לי הפרעה של טורדנות כפייתית בענייני תרומת צואה במקומות זרים. הלכנו והתקרבנו לפיצוח הגנום.לפתע אורו פני הרוקח.הוא רשם ביפנית והמחשב תרגם-שלשול?זהו חשבתי.עשיתי בידי תנועת עיגול כלומר ההיפך משלשול ובאנגלית כתבתי the opposite .המחשב הוציא שמות של אלפי מחלות עם שמות קרובים לאופוזיט.הסתכלתי ברוקח.הוא לא יוותר ראשון.ראו סרטים על הקרב באוקינאווה.לקראת חצות שאל המחשב האם הבעייה נובעת מאוכל לא מוכר.צעקתי כן וכתבתי יס.המחשב לא מצא קשר בין רשת כבלים לעצירות.כדי לא לצער את הרוקח ציירתי מדחום. וזה הצליח.
בצג המגע האישי במטוס מתנהל הקשר בין הנוסע לצוות.ברגע שהופיעה המילה -שפה? החליקה אצבעי מעבר לאנגלית אל שפה עתיקה- שפת האל חזור.נדדתי בשממת הידע.לחיצות רנדומליות לא הואילו ובמקרה אחד נפלתי על סרט מדובב אודות מגיפה בקנה מידה שלא משאיר תקווה.הייתי משופע בעלייה למטוס ולא בא לי להיות מושפע דווקא בגובה שאין בו בכלל אוויר .זה שלידי ישן והיה בה בעת יפני. הדיילות הטורקיות הוכיחו התחשבות וכיבו את האורות כל זמן הטיסה (11 שעות ) כדי שלא נפריע להן לישון. זכיתי לשני ביקורי אחיות בכל הטיסה אבל אז אני ישנתי. את הרב זמן - הקדשתי לפחד. באיסטנבול חיכיתי לעוד קונקשן.גם בלי פייסבוק יש לי היום המון קונקשנים. |