לקרוא עם הרבה סבלנות ותשומת לב או בכלל לא !
העם שלי בחר בשבוע שעבר . הבנתי רק דבר אחד :הרב רוצים מרכז, אמצע, תקוה, חיים ללא פחד, לא כולם מחפשים מהפכות. במקביל מהפכות לעיתים קורות בשקט בלי תכנון מוקדם פשוט משקפות רגשות, מחשבות , דעות. זה טוב פעם ב4 שנים לעצור ולהבין מאין באנו ולאן אנו פונים?
מאז יום הולדתי בדצמבר אני מתלבטת עם הבחירות והתובנות האישיות שלי.(אין משמעות לסדר ההופעה)
בעבודה אני בתקופה חדשה, סיום של ישנה. מה המטרה בשותפות החדשה שיצרתי - תהילה. בשנתיים האחרונות שבהם הקצבתי לעצמי לעבוד בתחומי אני רוצה פרוייקטים של תהילה - שבהם אגשים את הפנטזיות שלי, פרוייקטים עם תקציב נח לדברים מהפכנים , לסיים בגדול , שבעה מאושר ונחת לא מהיום יום. אני בטוחה בהחלטתי שאני צריכה לסיים בעוד שנתיים. אני מעוניינת ביום הולדתי ה 50 לארגן מסיבת פרידה ו"לצאת בגדול".
משפחה היא ה"באג הפרטי" שלי. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי מוקפת בבני משפחה. כילדה העברתי את כל השבתות והחגים עם בני ובנות דודותיי הרבות, עם דודותיי ובעליהם בטיולים ארוחות משחקים מאולתרים . ספונטניות היתה שם המשחק. נסיעה לכנרת בבוקר וסיום באילת. אוהלים ,גזיה שעליה מבשלים, אבטיחים ובקבוקי שתיה מתקררים בסל במים, המבוגרים משחקים קלפים ואנחנו רצים בחבורה מאחד לשני מסייעים, אוכלים, משחקים, מבקשים והכי הרבה נהנים. העזרה לבני המשפחה הוא משהו שהושרש אצלי לאו דווקא רק ממעשים של עזרה כלפיי אלא גם מלראות כיצד מתגיסים לעזרת "מי שצריך". לימים גם במשפחתנו חילחל העיקרון שנותנים לפי צורך ולאו דווקא באופן שווה. וכולם הרגישו טוב מאד עם זה. מכל אחיי אני , כנראה גם בשל היותי בכורה, מרגישה יותר מכל את כובד המשקל של הירושה הזאת . אני בטוחה שרבים יאמרו את מתנהגת כך כי הדבר משרת צרכים שלך. מודה אני אוהבת להיות בשליטה נהנית ממתן עזרה, עצה ,זמן. אבל בעיקר כי כך אני מרגישה מאושרת יותר ושלמה. למרות כל הההתנהלות התזזיתית של משפחתי המורחבת בתקופה האחרונה אני בוחרת להמשיך באותה הדרך. ואולי גם אצליח להעביר את הירושה הברוכה הזאת הלאה.אני אוהבת את משפחתי הקטנה, את אחותי אחי גיסותיי גיסי ואת כל המשפחה היותר מורחבת שלי. אני נהנת מהקשר עימם מהארוחות המשפחתיות הגדולות עם ילדיי וילדיהם. משיחות הטלפון, מהידיעה שיש הרבה אנשים שבאמת אכפת להם ממך ולהיפך.עם משפחתי הקטנה שרק נמשיך כך. מערכת יחסים בוגרת פתוחה אוהבת ומפרגנת באופן די דו צדדי. אוהבת וגאה מאד בילדיי.
חברים. מאז ומתמיד מעגל מצומצם. נאמנים ישירים מעניינים שונים מאד אחד מהשני. מעגל של תמיכה, של ידע ,בילוי שיחות מעמיקות אינטימיות ושטותיות בקיצור הנאה צרופה. מקווה שאצליח לשמור עליהם חזק חזק .(אפילו מסיבת הפתעה שהתבטלה הפכה לאירוע משמח). שאדע לשמח ולא להעיק, שאדע להשתתף בצער ושמחה,
בן זוג השבוע הוקרן סרטה של הבמאית נילי טל שעסק בחיפוש אהבה בגיל השלישי. אני מתקרבת ל50. רב ילדיי עזבו את הבית. זוגיות הופכת לחשובה ומרכזית מתמיד. אני די בטוחה שאם אקלע למצב שבו אהיה בודדה אחפש חברה בכל מחיר. אני לא צופה כרגע פעולה יזומה שתוביל לכך אבל למדתי שהחיים מפתיעים ושגם מותר להשתנות. נישאתי בגיל צעיר וכנראה שלמרות שהבחירות לא תמיד מתבצעות על סמך נתונים אובייקטיבים משהו הצליח שם והיה הרבה מזל ואני בזוגיות טובה. באמת. לא מושלמת לא גרועה. טובה. כזאת שמאתגרת וממריצה שמעצבנת ומצחיקה שמכאיבה ובו בזמן יושבת על המשבצת של "לא יכולתי לקוות ליותר טוב" . זוגיות של ביטחון נאמנות פירגון ואינטמיות. רק מילה אחת עולה ומהבהבת: לתמיד? אני לא נרתעת ממנה היא לא מרגישה לי לא טוב, היא רק אבן הבוחן שלי שברב הפעמים דווקא מזכירה לי שכן שווה וכדאי להמשיך. והיא טובה כי היא לא הופכת הכל למובן מאליו. אני רק מקווה שהיום גם בן זוגי לא חושש ממנה.אבל מתייחס אליה ברצינות כזכוכית מגדלת שיכולה לעזור לשפר ולהביא למקום טוב יותר.
בריאות עדיין מרגיש לי קלישאה " העיקר הבריאות" למרות סרטן השד. היא מציקה לי לעיתים אבל אני לומדת להוציא מהכל את הטוב ביותר. בעיקר כשאני משכשכת לי במי הגקוזי שלי...
כסף בא והולך, יותר או פחות, חשוב ולא העיקר, מרפד את חיי היום יום. מטרה חשובה שמדרגת אותנו גם בעיני החברה וגם בעיננו. קשר חזק בינו לבין התקופה שבה לא נהיה כל כך פרודוקטיבים.
אני משתנה מנסה לאמץ קצת יותר את המשפט " מה אכפת לי" מהמקום של להוריד מהראש דברים קטנים ולא חשובים לא מזלזול או חוסר אחריות או איכפתיות. להעביר את הזמן עד ש... בנחת בשמחה באהבה באושר. להעביר את הזמן בהתבוננות . עצמית ועל האחר. על העולם הגדול וללמוד עוד ועוד הכל. לבלות לנסוע לנוח לטייל לעשות יותר ויותר דברים שאני אוהבת.במקביל לשמור על מסגרת מוכרת ונוחה. להתעורר כל יום להרפתקה חדשה !! שיהיו גם לכם ! |