אז זהו שאני לא בדיוק מתה על קור או יותר בסיגנון הבכלל לא מתה על קור לא באמת כאילו מה בדיוק אמור למשוך אותי בו? הקיפאון שחודר אל מתחת לעור? הרעידות הנילוות מכל הסיבות הלא נכונות?:-) השכבות על גבי שכבות שאני נאלצת לשים על עצמי שנותנות לי מראה של דוב קואלה? (למרות שלשנת חורף אני לא אתנגד כלל וכלל :-) או העור הלבן מדי שלי שמתחרה עם הקיר ומנצח אותו גם? בקיצור דיכאון בעליל!!! והשמיים האפורים האלה מלאי העננים שמסתכלים עליי וכאילו אומרים לי "חכי חכי תרצי לצאת החוצה.." ואין סיכוי שאצא ולא יתחיל מבול סיגנון תיבת נוח באותו הרגע אז השאלה היחידה שנותרה להישאל היא: נווווווו כבר מתי קיץ???
|