כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    טיוטות לב

    רישומים ורשימות -חומרים אקספרימנטליים

    פרופיל

    forte nina
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    0

    פורטה נינה וגלית א' הלכו לחפש "אהבה" ומצאו amour

    68 תגובות   יום חמישי, 31/1/13, 01:30

    פנינה: סרט קשה לצפייה. לא להיפוכונדרים או למי שמפחד מהזקנה ומחוסר אונים.

    גלית: נורא ארוך. קצת קשה להחזיק את העיניים פתוחות. סצנות ארוכות- ארוכות של ז'ורז' שוכב במיטה בלילה ומהרהר, למשל, או של הציפור שמשחקת על אדן החלון. הרגשתי איך אני מזדקנת בכיסא.

    פנינה: הבמאי רצה שנרגיש בעצמנו את מה שהוא מראה בסרט. מיכאל האנקה במאי סדיסט

    גלית: מתעלל בצופים שלו.

     

    ''

     

    פנינה: האנקה כבר חשף בסרטים קודמים את השקפתו על אכזריות האדם, וגם בהם לא חסך בפרטים שמטרתם לעורר בנו אימה ("משחקי שעשוע", למשל). "אהבה" הוא סרט איטי עם צילומי תקריב חסר חמלה. בעיניי זה סרט שמגלם את הפורנוגרפיה של הזקנה חסרת האונים. הוא כמעט מתענג על צילומי רזולוציות חדות של גוף האדם המזדקן עד לקריסתו המוחלטת.

    גלית: הזקנה, החולי, ההתדרדרות,  מוצגים בכנות בוטה אבל יש הרבה רוך ועדינות  בחיים של אן וז'ורז' לפני המחלה ובאופן שז'ורז' מתייחס לאן ומטפל בה בימים הקשים. יש ביניהם אהבה. אהבה אמיתית, עמוקה, רבת שנים ומלאת כבוד הדדי.

    פנינה: הסרט הוא אכן סיפור אהבה. האהבה של ז'ורז' ואן, זוג מוזיקאים מבוגרים, שחיו חיים מלאי עניין, תרבות, מופעים, והיו כנראה מוערכים מאוד. גם בקשישותם ניכרת הנאה מהפרטים הקטנים בחיי היום יום ומקשר אהבה סימביוטית. גם כשחצי גופה משותק, אן מלאת שמחת חיים.

    גלית: בהתחלה היא לא נותנת לשיתוק לקלקל את חייה. ממשיכה ליהנות ממוזיקה, מספרים, מארוחה טובה עם בעלה בדירתם הפריזאית היפה. הזוגיות היפה שלהם, הקשר הנינוח והחם שגם השבץ המוחי לא יכול להם, מודגשים על-ידי הניגוד עם חיי הנישואים של בתם (איזבל הופר), עם בעל בוגדני שעוזב וחוזר תדירות (התרגלתי, היא אומרת לאביה).

    פנינה: ז'אן לואי טריטיניאן, שמגלם את ז'ורז', הוא שחקן מדהים ואהוב עליי במיוחד, שהיה פעם גבר נאה במיוחד. קשה לזהות אותו ולא בגלל האיפור, אלא כי האיש הזדקן. אבל אפשר היה לזהות את העיניים והמבט מהסרטים הישנים. גם השחקנית הוותיקה עמנואל ריבה שמגלמת את אן היא יפהפייה לשעבר. אמנם בסרט היא קשישה נאה, אבל מי שזוכר אותה מ"הירושימה אהובתי" או מ"כחול" של קישלובסקי, יתקשה לזהותה.


    ''

    גלית: באמת חשבתי במהלך הסרט על כך שהשחקנים הם בני גילן של הדמויות ומה שקורה לאן ולז'ורז' יכול כל יום לקרות לעמנואל ולז'אן לואי. זו בוודאי התמודדות לא קלה. בגידת הגוף, התדרדרות הזיכרון ואובדן הצלילות. למראה ההליכה הנוקשה והלא יציבה של ז'ורז', האופיינית לזקנים, תהיתי אם טריטיניאן משחק או שזו באמת ההליכה של השחקן.

    פנינה: יש חשיבות לעברם של השחקנים כאנשים יפים, כי צילומי הסרט לא מסתירים דבר מהזקנה המאיימת על כולנו. האנקה חורץ בדמויותיו בחוסר חמלה ובהתרסה ולא ברור אם אמירתו היא כלפי העבודה הבלתי מושלמת של האל או שהוא נהנה לעסוק באכזריות האנושית בדמותן של זקנה ומחלה. הוא אומר לנו במילים הכי מפוכחות: זה מה שמחכה לכם! או שהוא מכין את עצמו נפשית, שהרי גם האנקה בעצמו מזדקן.

    גלית: אני לא חושבת שיש בסרט אכזריות אנושית, בניגוד לסרטים אחרים של האנקה. האכזריות היא של גורל האדם, הטבע האנושי, האל – למי שמאמין בו. הסרט מציג את הכיעור והעליבות של הזקנה ללא כחל וסרק, בענייניות קרה וחפה מסנטימנטליות, אבל גם ממניפולציות רגשיות.  הסרט קשה, תובעני, לא מתחנף ולא עושה הנחות לצופים. גורם מועקה לא נעימה שנשארת זמן רב אחרי שהסרט נגמר.

    פנינה: ז'ורז' הוא בעל אוהב ומסור ואין ספק שמבחן חוליה של אשתו, הקורסת במהירות לתוך המחלה, מוכיח את אהבתו הרבה ואת סבלנותו הכמעט סיזיפית. הוא מטפל בה, מספר לה סיפורים, מצחיק אותה, אך גם רוחץ אותה ונאלץ להתמודד עם אימת קריסת הגוף של האישה שאהב שנים רבות ועכשיו מתקשה לזהות את מי שהייתה.

    גלית: ז'ורז' מגונן על אן ומקפיד בכבודה. מפטר אחות שלא נוהגת באן בכבוד לדעתו ומנסה למנוע אפילו מבתם לראות את אן בקלונה. במהלך הסרט גם ז'ורז' בעצמו מתדרדר, פיזית ונפשית. עול הטיפול באן והתדרדרותה המהירה והמכוערת מכריעים אותו. הוא מתקשה עוד יותר בתנועה ובהליכה והתסכול הגובר ניכר בעיניו ובמעשיו. אבל הוא לא מרפה, לא מוותר. אן אילצה אותו להבטיח לה שלא יעביר אותה למוסד והוא לא יפר את הבטחתו.

     

    ''

    פנינה: אווה, בתם של אן וז'ורז', המומה ממראה אמה אך לא מצליחה בשום דרך לחדור לתוך הזוגיות של הוריה והאב מסרב לשתף אותה ברגשותיו ובמחשבותיו. הוא גם מתקשה להכניס אחיות ומטפלות לביתו. הוא מרגיש חוסר שליטה בגורלו, דבר שמעורר בו כעס ואולי צורך להיות אדון לגורלו. האנקה בסרט זה פורט על החרדות, תחושת הקבס ובוודאי על ההזדהות של הצופים והעלה בו את שאלת הכניעה הדטרמיניסטית למחלה ואפילו את השאלה המוסרית עד כמה מוכרחים להשלים עם הצורך למצות את החיים כשהם כבר לא חיים.

    גלית: זה סרט טוב בכל קריטריון של איכות, הגם שהוא ארוך ומייגע לפרקים. ז'אן לואי טריטיניאן ועמנואל ריבה מפגינים משחק משובח, איזבל הופר המקסימה קצת מתבזבזת בתפקיד משני קטן. הכול עשוי טיפ-טופ אבל מבחינתי הסרט היה חוויה מיותרת בחיי. אני יודעת שהיא שם - הזקנה על שלל תחלואיה ותלאותיה, לא צריכה תזכורת בדמותו של סרט כל-כך קשה ומדכא.
    פנינה: לאנשים שיש להם מקרה כזה במשפחה הסרט יגרום לקתרזיס. אלה שמזדקנים ובריאים יכולים להתנחם שאינם חולים.

     

    ''

     

    גלית א'

    דרג את התוכן:

      רשימה