התעוררות

מן השחור משחור בוקע האור.

הכל נוגה לפתע, מבהיק מלובן.

אט אט דועך הלובן הזוהר,

ההבהק מתרסן, מתגלים צבע וגוון,

הגועשים תחילה, אך במשך הזמן

הם נעשים שקטים ורוגעים.

כאשר הכל שקט ומזדכך מגיע תור האדם.

מן העפר הדומם זורם דבר מה,

מתנועע יצוק אל תחת פני השמים,

כאומר : זה אני, אני הוא זה.

עומד האדם, נועל פניו אל הנוגה, קדמה

והנה גלגל אש, השולח לשונות אש כתומים אל פני השמים.

מתרומם לאיטו כמצחק  אל האדמה

ומגרש את הצללים מעל פניה הקמוטים.

האדם ניעור מקפאונו ומתחיל להלך,

כשצילו מותיר שובל ארוך מאחוריו

ומונע את אור השמש מן האדמה

במקומות בהם הוא נופל.