אין כמו שיר טוב, לבלות עמו את אחר הצהריים, להתענג על הצלילים שלך, על מוזיקליות מלטפת, לטפו לנו את האוזניים הכרותות, אין לנו כבר כוח, לשמוע דברים אחרים.
אין כמו שיר ארור, לבלות עמו את הלילה, המלודיה חייבת להתאים למחלת השכחה, אני נאלץ להיות טרחן כמו סבא מקלל, השכן מנגן בטרומבון שלו ובחוץ מכים ילד.
תסיים מהצלחת, כך מספרת הבדיחה, יש ילדים בקמבודיה שאין להם מה לאכול, והיא בודקת בגדי מעצבים, הקרש רוצה להכות בה בחוץ.
אין כמו טרחן של לילה, אחרי בטן מלאה במרור, שותק מרוב כעס ובוהה בחלל, איך עבר לו כל חשק, כל סיבה להציק לעולם, הנה המוזיקה המחרידה שלי. |