כותרות TheMarker >
    ';

    ארץ חדשה

    חויות רילוקיישן בסינגפור, כפי שהן נשקפות ממוחו המעוות של המחבר.

    פוסטים אחרונים

    0

    כל האמת ורק האמת... סייגון (חלק ראשון).

    1 תגובות   יום שישי , 1/2/13, 08:35

    *** פרולוג *** 

    הפוסט האחרון, עורר הדים ויצר שרשרת גלי צונאמי אימתניים, בשלולית הסינגפורית.

    תגובתן המתלהמת, של ידידותי הבלוגריות (הדוגמנית ו יודסינגפור) לא אחרה לבוא.

    יכולתי להזדהות עם כאבן והמרירות שחשו לאחר שננטשו בברוטליות ובעידודי, על-ידי אלו 'ש(ברגע של חולשה) בחרו בהן מכל הנשים', לטובת סופ"ש גברים במזרח הפרוע.

    למרות שכך אני בוחר לא להזדהות. זכותי!

    בשם מרשי, איש הסימולטורים והכדורגלן, לא נותר לנו אלא להצהיר שהתגובה תגיע בזמן ובמקום המתאים.

    בינתיים יש לנו כמעט 72 שעות, לאבד כל רסן, להתפרק כמו נוער הגבעות בפינוי עצמונה ולהנות... פשוט להנות. המונח 'הנאה', אגב, יוגדר כפעילות שתסב לנו אושר, לא תפרק את התא המשפחתי. אבל עשויה לשמש כבסיס לפוסט נגדי קריצה.

     

    ***

    הרומן הויאטנאמי התחיל לפני, קצת למעלה משנה. שבנו מוקסמים מהטיול בצפון ויאטנם. הבטחנו שנשוב ומי שמבטיח חייב לקיים... אז שבנו.

    הפעם לא לצפון אלא לדרום – 'סייגון' או בשמה הנוכחי הו צ'י מין סיטי על שם "אבי האומה".

    הו צ'י מין נפטר ב-1968, שבע שנים לפני שחלומו הגרנדיוזי, לאחד את הצפון והדרום התגשם. חלום פעוט, שהגשמתו היתה כרוכה בהקרבת חייהם של ארבע מיליון בני אדם...ככה בקטנה. 

    כהוקרה על פועלו, הוחלף שמה של סייגון ל'הו צ'י מין סיטי'. בינינו, חיקוי עלוב להרצל ו"הרצליה" שלנו.

       ''

     

    שעה שלושים וחמש דקות של מעוף הציפור בדראק-סטאר מפרידים בין 'אי האופוריה הנצחית' למעוז הקומוניסטי האחרון במזרח אסיה.

    שדה התעופה הבינלאומי של הו צ'י מין, עושה כל שביכולתו להזכיר לבאים בשעריו, את שיטת הממשל הנוכחית.

    אני לא מחבב את הכניסה לויאטנם. מאיים, קודר, מפחיד. חיילים חמורי סבר, המתנה מיגעת לוויזה, בדיקות מכס קפדניות ביציאה. לא כך יש לקדם פני תיירים.

    מצד שני, אחרי שיצאתם מהשדה, תתקשו להאמין שמדובר במדינה קומוניסטית.

     

    ''

     

    במבט ראשון, סייגון מפתיעה לטובה. הרחובות נקיים ומטופחים. לצד שווקים מקומים, ניצבים מרכזי קניות חדישים ויוקרתים. ההשפעה הצרפתית ניכרת מכל עבר. ארכיטקטורה, בתי קפה ומאפיות. לא ציפיתי...

    בחרתי עבור שותפי לטיול את מלון Caravelle.

    במונחים של המזרח הרחוק, מדובר במלון יקר. אפילו יקר מאוד. במונחים של צימר בצפון או מלון באילת, בכסף הזה לא הייתם מוצאים אפילו חדר ראוי למגורי פליטים סודנים בתחנה המרכזית הישנה של נתיבות.

    כך ש'יקר' הוא מושג מאוד יחסי. האם הוא נותן תמורה לכסף? לעניות דעתי, כן. המיקום שלו מדהים ועל מיקום טוב משלמים. החדרים נוחים, נקיים וארוחת הבוקר מעולה. למרות שהכדורגלן התקשה למצוא בה פנקייקים וזה עוד ישוב, יטריד ויצוץ במהלך הפוסט. 

     

    ''       

    במבט שני, סייגון מזכירה את המשחק האלמותי " Frogger". חציית כביש דורשת מיומנות של צפרדע מקפצת בכדי לא להידרס. בניגוד לפרוגר, בחיים האמיתיים אין פסילות. כמות האופנועים לא נתפסת ועוד פחות נתפס, איך בסיטואציה כאוטית שכזו, אין תאונות וגופות שפזורות לכל עבר? כנראה, שבתוך הבלגאן הבלתי נתפס הזה יש חוקים מאוד ברורים, אבל לא לנו...

     

    ''

      

    היום הראשון מתחיל  בביקור בשוק המפורסם Ben Thanh.

      

    ''

     

     

    Ben Thanh השוק הגדול בסייגון, ססגוני ותוסס. בשוק אפשר לרכוש חיקויים של כל המותגים המובילים. הנעלה, הלבשה, שעונים, פרחים, פירות, אוכל, תבלינים ומזכרות במחירים מצחיקים.

    הוזהרנו  לגלות ערנות ולהיזהר מפני כייסים וגנבים. לנו באופן אישי לא נגנב דבר. מצד שני גם לא הגענו לשוק עם דברים ששווה לגנוב. Better safe than sorry.

    חזרנו מצויידים בשעוני Kartier, קוביות Kego, משקפי Ray blind ונעלי Nice. מי שרדידות מותגים לא בראש מעייניו, יכול להתענג על איזור הפרחים, המזון והתבלינים הססגוני.

         

      ''

    לא LEGO הדנית אלא CEGO הסינית.

      

    משם המשכנו בגו זקוף אך בארנק כפוף 'דונגים' למוזיאון פשעי המלחמה.

    המוזיאון הוא ה-"יד ושם" הוייטנאמי להנצחת מלחמת ויאטנם. המלחמה, שמן הסתם, מוצגת באופן חד צדדי עם הדגשת הסבל של העם הויאטנמי. כנראה שחוץ מהאמריקנים עצמם, אף אחד בכדור הארץ, לא באמת חושב שהם צדקו, אי-פעם. לא בויאטנם, לא בקוריאה, לא באפגניסטן, לא בעיראק, לא בפנמה.... פשוט לא. 

    בלי קשר לשאלה של מי צודק? היות ומלחמות אף פעם לא צודקות, אי אפשר להישאר אדישים לתמונות הקשות.

    לא מעט מחשבות ותהיות עולות, על העולם המטורף שבחוץ ומלחמות החינם שלא מייצרות בסופן מציאות טובה יותר לאנושות.

     

    ''

     

    מעניין לראות, שבתוך כל הלהיטות הויאטנמית כנגד האמריקאים, מותגים המזוהים עם תרבות ה'דוד סם' כמו קוקה-קולה, בורגר קינג, פיצה האט, קופי בין, KFC מתקבלים פה באהדה גדולה. כל ילד ויאטנמי מדקלם מינקות את המשפט "לזכור... ולהמשיך הלאה". לא משנה כמה לוחמי ויאטקונג נהרגו בידי האמריקנים, קולה תמיד תשאר טעם החיים ביום שאחרי.               ''

     

    ...ובתוך כל ה'טרגדיה האנושית' הזאת, מצליח איש הסימולאטורים למצוא זווית צילום יוצאת דופן, שמחברת את העבר להווה וגוררת אחריה לא מעט תגובות אוהדות של החברים בפייסבוק ונזעמות של הנשים בבית. אני, בכל אופן, עשיתי LIKE.

     

    '' 

     

    אחרי שעה של צפיה בזוועות המלחמה, פצחה החבורה במזמור 'עוד לא אכלנו, עוד לא שתינו, יבש לנו בגרון...' סוד גלוי הוא, ששותפי למסע לוקים בתסמונת 'מטבוליזם האמבה' (בעברית: חִלּוּפִית). קרי, מדי שעתיים שלוש הם "מתים מרעב".

    עקב כך ובהתאם לזאת, מונה איש הסימולאטורים, פה אחד (תרתי משמע), כאחראי קולינריה. מעתה ואילך, כל נושא הקולינריה הופקד בידיו הנאמנות. אם נקדים את המאוחר אספר רק שהאיש עשה עבודה נהדרת ופיטם אותנו כאווזים לפטה...

    בהתחשב בעובדות, לא הופתעתי, שחלחלת המלחמה דווקא, עוררה אצל שותפי 'האמבות האנושיות', את יצר בלוטת הרוק ותחושת הרעב הכבד. שנאמר "וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶדו הָחֶבּרֳה סֳייגׁונָה לאֵכֶול שָׁם, כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ"

    אחרי ניווט, מאוד מרשים של הכדורגלן, בסבך הרחובות הסייגוני, מצאנו את עצמנו ב-BBQ garden.

    ה-BBQ garden היא מסעדה וייטנאמית, שממוקמת בלב העיר השוקקת בתוך גן מטופח. הבשר, הדגים, הירקות ומאכלי הים ניצלים על-ידי הסועדים מעל משטח לוהט במרכז השולחן. אוכל פשוט מעולה וחוויה מהנה של "צליה עצמית". הכשרות מוטלת בספק ולמרות שכך... מומלץ בחום. http://www.barbecuegarden.com/?id=home

     

    ''

     

     

    ''    

    שעות הדמדומים מוקדשות לסיור קטנועים רכוב בסייגון. חווית אקסטרים מטורפת.

    צריך להיות תחת השפעת סמים קשים או בנאדם מאוד אמיץ בכדי לשבת במושב האחורי של הקטנוע, תוך כדי תנועת אחה"צ של סייגון. חוקי התנועה גמישים, כיוני הנסיעה לא מוגדרים, זכות קדימה נלקחת ולא ניתנת והתמרורים הם להמחשה בלבד. סיור שמשלב אומץ לב, טרוף והתקפי חרדה בו זמנית. צפייה מזווית לא שגרתית על העיר עם עצירה לארוחת ערב במסעדה מקומית (אבל ממש, ממש מקומית), סיור בשוק מקומי וקינוח מתוק בבית קפה מקומי. אנחנו נהנו בטירוף. http://www.mytigertour.com - חווית MUST.

     

    ''
     

     

    המשך יבוא...

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/2/13 07:14:
      מגניב לגמרי. אם לשפוט לפי צבע השיער, לא מדובר בפצצה חכמה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      סולל הדרך
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין