לפעמים אני מתכננת כיצד לכבוש אותך.

איפה אני אעביר את כף ידי,

מה אני אחפון,

ומה אני אלטף באצבעותיי.

אני מתכננת את הלחיצות הקטנות היודעות,

את הנשיכות הקטנות, המכאיבות קלות,

ואת הנשיקות הארוכות הרכות,

אני חושבת כיצד אעביר עליך את לשוני,

אלטף אותך בה,

אמשש כל פסיק בעורך איתה,

אטעם אותך, ואשבע ממך - כמעט,

כי ברור שכל זה לפני המנה העיקרית.

ואז, כשאני איתך,

אתה משנה לי את כל התוכניות,

לשוני נמשכת למקומות אחרים,

אצבעותיי לומדות דרכים חדשות,

ומסתבר, שהפעלת לי את תוכנית הטייס האוטומטי,

כי כעת אני חסרת שליטה,

זורמת, נשלטת על ידך,

נשלטת על ידי אצבעותיך.

ולשונך היודעת,

מפרפרת אותי כסביבון בחנוכה,

להיות איתך זה כמו חג בשבילי,

יותר נכון לומר, חגיגת חושים...

של רוני בן ציון.