כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    סיפור אגדה

    פרופיל

    עליזהלה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ארכיון

    "שֹדה"

    12 תגובות   יום שישי , 1/2/13, 19:08

    ''

     

    *

    תיראי כמה המילה "שֹדה" יכולה לתעתע, אמרתי בליבי כשהילדה התיישבה מול ההגה והדהירה את המכונית בנחישות האופיינית לה, אני התכווצתי עוד יותר על המושב שלצידה ודחפתי בעוצמה את רצפת הפח האומללה אל האספלט הנעלם תחת החרטום במהירות גוברת.

    "קחי נשימה" ציוויתי על עצמי, זו בהחלט הפעם האחרונה השנה, "נגיע לשֹדה", רק לא להעיר או לעורר, "נגיע בזמן", מלמלתי לעצמי הוראות בימוי הכרחיות, "חשבי על מילים, זה תמיד עוזר לך", שיננתי שוב את ה'שֹדה' בראשי, כשנחזור והשקט יאיים לסגור עלי מהקירות, יהיה לי זמן לבדוק את ה'שֹדה', ומה בינו לבין ציפור הפח הענקית שתבלע עוד רגע את הילדה, ומה בינו לבין משטחי הבטון הרחבים עליהם תרוץ ציפור הפח ותמריא ממנו ל'שֹדה' אחר, ועוד אחד בצד השני של האופק, וכשציפורי הפח ימשיכו לעלות ולרדת ב'שֹדות' שונים ומשונים על פני הכדור את תשבי ותבדקי במילון את ה'שֹדה' עד שלא יהיה מומחה גדול ממך בפרשנויות של המילה המוזרה הזו, או עד שכמעט תפרח נשמתך ולא תשוב אליך אלא כשתשמעי את הילדה מריעה בצהלה: "הגעתי, הכל טוב".

    "אז דמייני שאת משוטטת ב'שֹדה' ירוק, וב'שֹדה' את מחייכת, מחייכת אל הילדה שלך", אני ממשיכה לנהל את עצמי, היא משיבה אלי חיוך מרגיע, "היא מאושרת, הילדה", אני מאשרת לעצמי  כבר עשרים ואחת שנה.   

    *

    תיראי כמה המילה "שֹדה" יכולה לשעשע, אמרתי בליבי כשהשורות הירוקות של ה'שֹדה' הנעלם מחלון המכונית הכאיבו ביופיין, ירוק מבטיח של צמיחה איים לחתוך את הדמעה הזעירה שניסיתי להחביא בזווית העין, "רק שהילדה לא תראה", הזהרתי את עצמי, מבטה העולץ של ילדה מכוון קדימה, אל ה'שֹדה' ההוא, "היא יודעת, היא בחרה", אני שבה ומשננת לעצמי את המילים המרגיעות ומספיגה כבדרך אגב בשרוול את הדמעה שבקצה העין, משוכנעת שהילדה שלי לא ראתה, שלא שמה לב, רק חושבת איך טיפה קטנה אחת יכולה להפליל אותי מולה, אבל הילדה מכירה בי כל תגובה, "אמא, ב'שֹדה' את מפסיקה", היא מחלקת לי הוראות אחרונות, הילדה שלי מנהלת אותי, אני חושבת בפליאה כשאנו נכנסות אל ה'שֹדה' ההוא, באולם הלבן היא מנווטת את התרמיל ואותי בין שורות התור הארוך בנחישות האופיינית לה, אני מדשדשת אחריה בלי לעצור, רק לא לאבד את הדקות שנותרו לנו יחד, הרגליים מתכווצות, הצעדים מתקצרים והולכים, עוד מעט ייעלם התור, יגמר המרחב, נגיע אל הקיר הלבן,  זה הקצה, פאת ה'שֹדה', קו הגמר, סוף העולם, היא תלך לשם ואני אשאר כאן, אביט אל הקיר הלבן, אקושש זכרון של תנועה, לקט מבט, מחשבה תלויה, בדל ריח טוב

     "קחי נשימה, ה'שֹדה' הזה נגמר." ציוויתי על עצמי בפעם האחרונה, "היא מאושרת, הילדה", אני מאשרת לעצמי כבר עשרים ואחת שנה. 

    *

    כבר מתגעגעת. וגאה. מאד. אמא.

    *

    1.2.2013

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/6/13 20:21:
      מיום שנעשינו אימהות אנחנו מלאות באימהוּת :)
        4/2/13 04:10:
      בכל השדות יש גם נתיבי חזור את יודעת. כמה אהבה, מרגש.
        3/2/13 18:38:

      "את תלכי בשדה"  או אט תלכי בשדה.

      שיחררת אותה לחופשי באהבתך אותה

        2/2/13 19:09:
      גם אני עברתי את השדה הזה,ומקווה שהם מאושרים. תיארת כל כך יפה.
        2/2/13 13:11:

      "עוד שדות פורחים יש לפנינו , עוד הרים גבוהים וצונני פסגות"חיוך

      דרך צלחה ומיוחדת. לילדונת ולאימהונת.. :) 

        2/2/13 06:54:
      ברוך שובך עליזהלה וכמובן תמיד קשה להפרד בשדה התעופה והם קוראים לזה שדה כמו פעם בקיבוץ.
        2/2/13 00:29:
      מעשה אימהות - סימן לבנות.
        1/2/13 22:51:

      אין לי מושג איך עומדים בזה,

      הראש הרי לא קשור לשאר חלקי הגוף,

      והראש מבין אבל הבטן מתכווצת.

        1/2/13 22:31:
      עפה לך הגוזלית... כמה יפה כתבת אותך! תחזיקי מעמד :)
        1/2/13 21:48:
      שדה הבטון המכונה "ה-שדה" הוא רק השער אל השדות הרחבים האופקים הפתוחים הצפויים בהמשך הדרך. אחרי "השדה" הקטן יבוא עוד "שדה, בינוני, ועוד "שדה" גדול, ואז יבואו השדות האמיתיים בהם אפשר יהיה לפרוש כנפיים, לפקוח עיניים, להביט מקרוב ולראות למרחקים, לפגוש תרבויות, אנשים, מקומות, לצאת למסע מן הרחוק-רחוק אל הקרוב. וכשתחזור, השדה יהיה עבורה הרבה יותר קטן וריק, ועשרים ושתיים שנותיה יהיו הרבה יותר גדולות ומלאות.
        1/2/13 20:17:

      ה"שדה" הזה מטיל אימה כשמדובר

      בילדים שלנו. טוב שאת מזכירה לעצמך

      שהיא בחרה, ושהיא מאושרת כבר 21 שנים.

      שכחת להזכיר שיש לה אמא שנתנה כלים

      לראות הכל ולהסתדר בכל מקום....

      חיבוק גדול לך, ובטח מחר כבר תשמעי אותה

      צוהלת אחרי שהגיעה...

        1/2/13 20:11:
      באמת משמעות מתעתעת יש ל'שדה'. אף פעם לא חשבתי על כל משמעויותיו השונות, עד שעשית לי לחשוב... שרק תהנה, תחווה, תראה, תעשה חיים ותחזור בשלום. ואת - שיהיה לך ברוגע. הרבה נשימות עמוקות:) זה דבר טוב זה.