סיימנו לאכול את ארוחת הערב, אני שואלת בתמימות, "מתוק, בא לך קפה?" "כן, תודה מותק", אוחח, אתה כזה מנומס... אני הולכת חזרה למטבח להרתיח מים, מכינה כוסות לקפה, את שלי אני מכינה כרגיל, בשלך אני לא שמה חלב... כשהמים רותחים אני מוזגת בהתאמה, מוסיפה לי חלב ומובילה אחר כבוד את הכוסות אל פינת האוכל, שם אתה מחכה לקפה שלך... אני מניחה את הכוסות ומתיישבת, מחזיקה את הכוס בשתי ידיי ומתחילה ללגום. אתה שולח יד אל הכוס מגיש אותה לשפתיך ומחמיץ פנים... "חומד, שכחת את החלב..." "מה, באמת? אוי מצטערת..." ואני חוזרת למטבח, אני מורידה את החולצה והחזיה, אחרי מחשבה שניה אני מורידה גם את המכנסיים, מוזגת חלב לכוס זכוכית וחוזרת לפינת האוכל, שם אתה ממתין לי, כשאתה רואה אותי חוזרת חיוך מתלבש על פניך, כמו שואל "ומה תכננת לי הפעם...?" ואני שלא יכולה להימנע משביעות עצמית, מתיישבת על הכסא לידך, ולוחשת "חלב?" אני שופכת את החלב בזרם דק מעל גבעותיי, החלב משאיר חותם לבן על עורי, נוזל לו בשבילים מפותלים, על ומסביב לנקודותיי. עיניך בחלב הנוזל על גופי, ולשונך עוברת על שפתיך. אצבעי עוברת על נקודתי, מרימה טיפת חלב אחת אל פי, אני מפסקת שפתיי, ועוטפת את האצבע, טיפת החלב נעלמת בתוך פי, והאצבע שנמשכת באיטיות החוצה, יוצאת רטובה ונקיה. "אמממ..." אני נאנחת, "עוד חלב?"
של רוני בן ציון. |