ומה בקשר לעוד בית חולים?

על זה המדינה לא טרחה לחשוב

בעוד כחודש החורף יסתיים, הממשלה החדשה תתחיל את עבודתה וכותרות העיתונים יחזרו להתעסק בעיקר בנושאים הביטחוניים והכלכליים. קצת אחרי זה, תתחיל עונת המלפפונים, הסיקור התקשורתי ותשומת הלב הישראלית יעברו לפסח, טיסות לחו"ל, מה עושים עם הילדים והופ, כבר מגיע יום העצמאות ה-65. 

עד אז כולנו כבר נספיק לגמרי לשכוח את "הזקנה במסדרון", זו שמאושפזת מדי שנה לעיני כל, בין קירות לבנים, בין מבקרים מודאגים, לבין רופאים, אחיות וחובשים רצים עם אלונקות ברעש רב ובחוסר תשומת לב לאותה זקנה. 

הזקנה יכולה להיות גם זקן או גבר צעיר - ובעצם כולנו. עד כדי כך שגם באחד העיתונים הגדולים הרגישו השבוע את הצורך לגוון וקראו לה "הילדה במסדרון" – כי כמה אפשר לדבר על אותה הזקנה בלי שיקרה דבר? אז הזקנה הפכה לילדה, אבל שום דבר אחר לא השתנה. 

כל בתי החולים בארץ קורסים תחת לחץ, גם אלו שבדרום. ההבדל הוא שמדינת ישראל עומלת רבות כדי להרחיב בשנים הקרובות את אוכלוסיית הנגב ב-300 אלף איש. זהו היעד הממשלתי. אך מה עם הרחבת אגפי האשפוז? בינתיים רק מצטמצם המקום במסדרון.