בימים האחרונים אני שומע מיני קולות מסוג "ביבי וברק ימיטו עלינו אסון" או "בגלל ביבי יהיו טילים בתל אביב" וכן הלאה וכן הלאה.
אין ביבי ואין ברק מן החביבים עליי, אך מאידך גם אין זה המשחק הפרטי של ביבי או של ברק או של אף אחד אחר. זו החלטה שמגיעה בראש ובראשונה מצה"ל, לאחר בחינה מדוקדקת ביותר ולאחר מערכת שיקולים מורכבת (שלא תמיד ניתן לחשוף אותה) - ורק אז מקבלת ההחלטה גושפנקא מצד הדרג המדיני.
זה לא שביבי קם בבוקר, מרים צלצול לברק ואומר - "יאללה בוא נפוצץ משהו בדמשק חבריקו...".
גרוע מכך - עצם החשש של אותם הטוענים "בגלל ביבי יהיו טילים" נובע מעצם קיומם של טילים המכוונים לישראל ורק מחכים לשעת כושר לשיגור ובעצם כאן נעוץ גם שורש הבעיה שבכל פעם שמנסים להלחם בה - קמים אותם אלו וטוענים "אבל ישגרו עלינו טילים...".
מרבית האנשים אינם יודעים כמה איומים מסוכלים מדי יום ביומו, מדי דקה ומדי שניה, נגד ישראל.
מדובר במטענים העושים דרכם מדי יום לערי ישראל ונתפסים הודות למסתערבים, האזנות, מעקבים ומשתפי פעולה. מטען כזה שמגיע לתל-אביב, פירושו עשרות פצועים והרוגים. כל מטען כזה עשוי להתפוצץ בידי המפעיל ועצם העיסוק של חיילי צה"ל בדברים אלו הוא סיכון יום-יומי.
מדובר בטילים מתקדמים המשונעים לידי החיזבאללה והחמאס, המושמדים בטרם הגיעם ליעדם, לעתים באתרים המצויים מרחק אלפי קילומטרים - אם באמצעות כלי טיס ואם באמצעות כוחות המשוגרים על ידי צוללות וכלי שיט אחרים. שינוע כזה מתרחש בתדירות גבוהה באדיבות איראן ומדינות אחרות ונדרש מעקב יום-יומי אחר כלי שיט, משאיות ואף צוללות איראניות העשויות לשאת ציוד מרחקים ארוכים. מדובר לא רק בסיכון צבאי אלא אף בסיכון אזרחי וחלק מהחימוש עשוי לסכן מטוסי נוסעים (תסריט אימה לא קטן שבו מופל מטוס עמוס נוסעים במהלך המראה או נחיתה, אם באמצעות טיל כתף ואם באמצעות משגר שלא מוכרח להיות ממוקם בטווח קצר).
מדובר בכורים צבאיים ומתקני נשק בלתי קונבנציונלי, המושמדים באישון לילה על מנת שלא ישמשו להנחתת מכת מוות על ריכוזי אוכלוסיה. כל אלו צצים חדשות לבקרים והמודיעין הישראלי עושה לילות כימים על מנת לאתר את האתרים ועל מנת לסכל את פעולתם. לעיתים מדובר בתכנון של חודשים ושנים, עד אשר ניתן לפעול בבטחה ובמציאות בה אנו חיים, כל יום יכול להיות נקודת אל-חזור. הסיכון בנקודת האל-חזור היא השגת אמצעי דוגמת ראש נפץ גרעיני או ביולוגי מסוכן - אשר ישמש את הצד השני בתגובה לתקיפה שכזו ומרגע שעברה הנקודה - לא ניתן כבר לתקוף את היעד.
מדובר במחבלים העושים את דרכם לעבר מדינות שונות ולישראל, על מנת לפגוע באתרים או באנשים וגילויים בטרם עת מאפשר את חיסולם או לכידתם. אחד כזה שחומק תחת הרדאר, גורם לפיגוע כמו בבולגריה. חשבו כמה מאמץ נדרש על מנת לאתר את כל המחבלים הפוטנציאליים ברחבי העולם!
מדובר בריגול אנושי פעיל ואף בכלי טיס המנסים לחדור לישראל ועשויים לאסוף מידע או אף לשאת ראש נפץ - מה שמדיר שינה מעיני חיל האוויר, שכן למערכות הרדאר יש גובה פעילות מינימאלי וניתן לחדור אותן מתחת לגובה של כ-100 מטרים. מל"ט כזה יכול לפגוע בכור בדימונה ולהסב נזק זה או אחר, עשוי לפגוע בבתי זיקוק ומתקני גז ובמקרה של אסדות הגז בים התיכון - עשוי לגרום אסון אקולוגי ואנושי כבד.
כל האיומים הללו מתרחשים מדי יום ביומו. די באחד או שניים כאלו שיחמקו, בכדי לגרום הרוגים רבים בהווה או בעתיד וצה"ל יחד עם המוסד והשב"כ מתמודדים מדי יום עם עשרות איומים שכאלו (שיש לסנן מתוך מאות או אלפי התרעות שווא ודמה).
החלטה בגין תקיפה, אם אכן בוצעה או לא בוצעה על ידי ישראל (תתפלאו אך ישנם גם כוחות אחרים באזור, בעלי אינטרסים שונים) - הינה ההחלטה הקשה ביותר שמפקד ומדינאי יכול לקבל, ולו משום שהתקיפה יכולה גם להכשל. כשלון בתקיפה יביא במקרה הטוב להברחת הנשק למסתור וסיכול הפעולה, ובמקרה הרע יביא להפלת מטוס ונפילת טייס בשבי - תסריט האימה של ישראל.
לכן, אם אתם או אתן חושבים/ות שהאצבע של הממשלה וצה"ל קלה על ההדק - מוטב שתחשבו שנית.
אלו החלטות מאוד קשות ואם הן נתקבלו - הרי שזו סיבה לדאגה אמיתית שכן פירוש הדבר שהמצב גרוע משאתם חושבים ולא היתה ברירה אלא לסכן ולהסתכן.
אינני אומר שאסור להביע דעה, אך יש לראות את התמונה הרחבה במקום לברוח מהמציאות בניסיון להדחיק ולדחות את הקץ, שכן הוא יהא גרוע לאין שעור מההווה הדפוק גם כך. |