ואם כבר נפלתי עליכם עם קצת פילוסופיה קיומית, אז עוד הגיג שיהיה לכם קשה לבלוע :) (מי שמחפש את האמת ימצא בזה את היופי...)
תרבות כלכלית שבה אין גבול לעד כמה אדם יכול להרוויח, היא תרבות חסרת תוחלת וקצרת חיים.
התרבות שלנו, שהשכילה לרסן את הכוח הגופני ואת שליטת בעלי הזרוע, לא השכילה להתייחס את הכסף כאל כוח ולרסן גם אותו בדיוק באותה מידה - ואף להיפך, אנשים בעלי יכולת כלכלית קיבלו יותר כבוד וקיבלו משאבים ללא הגבלה ככל שהיו עשירים...
החלום על העושר במובן החומרי הוא בעצם חלום שמחסל משאבים ללא רסן וללא מעצורים, רק עם חלום להמשיך הלאה' שבשלב כלשהו יתנפץ אל חוף של דלדול משאבים.
דלדול משאבים מעלה בהתמדה את יוקר המחייה ומשנה את פניה של החברה, משנה את ההתנהגות החברתית של כולנו, מצוקה כלכלית הופכת אותנו ברבריים, פחות בריאים וגורר בעקבותיו עלייה מתמדת במחלות של סטרס כמו מחלות לב, סוכרת ומחלות רבות אחרות - ומצב זה אינו סטטי אלא חלק מתהליך מתמשך שהולך ומחמיר בהתמדה.
מה שאני בעצם מתכוון לומר זה שאם התרבות שלנו חפצה חיים, היא חייבת לשנות לחלוטין את ההשקפה הכלכלית המעוותת והמושחתת שהשתרשה באלפי השנים האחרונות, על בסיס תפיסת עולם אנכרוניסטית ומנותקת לחלוטין מן המציאות, ולהפחית את צריכת המשאבים באמצעות ריסון צמיחת המין האנושי, בהגבלת ילודה ובהגבלת שכר. מכיוון שהכסף משמש כלי לניצול הסביבה, ככל שהאדם מרוויח יותר, החתימה שלו על הסביבה גדולה יותר.
לכן לא הגיוני שאדם ירוויח סכום כנו 100.000 ש"ח ולא משנה כמה הפוטנציאל העסקי שלו ואם יש לו 300 IQ.
אדם כזה חי את המודל של חיידק טורף בעיניי.
איזון זה שם המשחק!
ראיון על כלכלה שהיה לי ברדיו 91FM בשנת 1997 עם גדעון לב-ארי ז"ל
|