:

העיתונות הכתובה מרבה לדוש לאחרונה בהופעת ילדים בתכניות ריאליטי, דוגמת "בית ספר למוסיקה"  "והשפ הצעיר" שסגרו עונת שידורים ראשונה,וכבר אנו מתבשרים על תהילתה של עונה נוספת של בית הספר למוסיקה.

העיתונאים מתחרים ביניהם מי יגנה בקול ענות חלושה את התופעה.כחסרת אחריות,ופוגעת ומסוכנת לנפשם הרכה של הילדים,שאינם מסוגלים תמיד ובנויים לקבל ביקורת שלילית ולעיתים עוקצנית תוך פטפוט חסר פשר וחיוכים נילעגים שהיו לבטח מרובים מספור. אך את הללו חסכו מאיתנו הצופים  מחשש שתקום צעקה גדולה לגינוי סוג זה של תכניות.כמובן תוך מתן חשיפה מירבית לקדימונים של התכניות בכל הרשתות בשם הרייטינג הקדוש ולכל זה נוספה

הביקורת השלילית שניחתה על הילדים הנרגשים שהגיעו בהמוניהם למבחן הקרוי "אודישן"

מה שכן נתנו לצופים המתמוגגים לחזות בו היו רק אותו קומץ ילדים נבחרים .ואיתם דיברו במתק לשון ושפתיים  מודגשים.והתכנית כמובן סטרילית ונקיה ושלום על ישראל.

והכל בשם הרייטינג המקודש המפוקפק ובשל התחרות הפרועה בין חברות ההפקה השונות על תשומת ליבו של הציבור.תחרות זו הובילה לשפל חסר תקדים.

בפוסט קודם שלי מחודש מרץ בפוסט שמספרו מובא כאן למעונינים http://cafe.themarker.com/post/2566568/

ציינתי לשלילה את התכנית  "בית ספר למוסיקה"כמסוכנת ועלולה לפגוע ביחוד בילדים שלא הצליחו ולא זכו לחשיפה כלל.וכל הכאב וסצינות הבכי והדמעות שהצופים לא נחשפו אליהן מסיבה ברורה ומובנת

מוזר כי כשכתבתי על התופעה לפני חודשים מספר .לא היתה היתיחסות כלל ועיקר. כמו גם עתה התגובות שלא היו כלל

נחשול הגינוי  המאוחר בעליל מכל עבר מתאים לתופעה הקרויה "תאורית העדר" איני אוהב לציין כי אמרתי לכם הבעיה היתה שאיש לא הקשיב.עובדה אחת ברורה ונהירה לכל .כי הטעמים והסיגנונות המוסיקליים מישתנים עם הזמן ולא תמיד אומן מהתחום ככל שיהיה מצליח בעברו יכול להכתיב לדור הבא את אהבותיו בתחום המוסיקלי.כלל ועיקר .וניכר כי התחרות היא בראש ובראשונה היא עינין שבין המורים והמדריכים בינם לבין עצמם. כך שלכאורה יותר מאשר טובת התלמיד חשובה .באשר לתחרות. חשובה ממנה הצלחת המדריך "והמנטור"איזה כינוי יפה ומרשים ?