כותרות TheMarker >
    ';

    ענת קם – הצלחה כפולה של החינוך הפוסט-ציוני והתקשורת

    חברה', הגיעו ימות המשיח: יואב לימור "יוצא מהארון" ומצטדק בשידור חי אצל קרן נויבך ב'סדר יום' אתמול שגם הוא שמאלני. וואוו, והוא הסתיר זאת כל כך טוב במסווה הפטריוטי האובייקטיבי, שכמעט חשבנו שהוא הפך לדוברה הרשמי של ממשלת ישראל בנושאי בטחון. כלומר כוחות המימסד ההרסניים הסתננו לתקשורת החופשית, והיא כמובן כבר לא כתמול שילשום. וזה אכן כך, רק בהיבט אחר לחלוטין.





    מעבר לסרקזם, הסצינה ההזוייה הזאת גרמה לי לעצב גדול – לאן הידרדרנו מבחינת סדר עדיפויות והתפיסות שלנו. אנחנו שיחררנו את עצמינו לדעת מהכל – עד כדי כריית בור לעצם קיומינו במו דינו. באופן שיטתי ומודע פימפמנו דוקטרינה רעיונית מסוימת במשך עשרות שנים ועתה היא נושאית פרי – מורעל ומסוכן, ואנו עומדים משתהים ולא מבינים מאיפה זה נפל עלינו. אכן מפתיע מאוד.





    אני לא רואה בענת קם אינדיבידואל שפעל לבדו, מתוך שיכנוע אישי. היא לא תופעה ייחודית. היא תוצאה "מוצלחת" של תהליך חינוכי המתרחש כאן מזה 20 שנה – עירעור לגיטימציה וסמכות המדינה – על כל זרועותיה – והחופש המוחלט של הפרט להיות השופט והמוציא לפועל של ביקורת עליה. אך לא מדובר רק על איזה עירעור מופשט – כבר שנים רבות מתנהל קמפיין קבוע המצייר את השלטון כמפלצת מטומטמת, מושחתת, חמסנית ודורסנית, הדופקת את כולנו, חסרת לגיטימיות, כאשר לאזרח ניתנת הזכות המלאה להסיר גבולות ולהילחם בה כאוות נפשו בכל אמצעי שהוא. הפרט הוא מעל לחוק ויקבע מה טוב ומה רע, לפי "מצפונו". יתרה מזאת, בעידן האינדיבידואליזם המוחלט, אין גם סולידריות וסמכות חברתית אחרת שיכולה להוות אלטרנטיבה לשלטון הלא מוצלח (לצורך הדיון) – כל אחד לנפשו וכטוב בעיניו יעשה. ניהיליזם אידיאולוגי המחובר לחופש בלתי מוגבל של זכות הפרט לפעול ולתפיסה פוסט-ציונית משחירה את ישראל – הנה האקלים הפורה שהוליד את ענת קם.





    השמאל השפוי כבר לא קיים מזמן – הוא מצטייר היום כימין קיצוני. וזה מרתיח את דמי, כי חונכתי בתק"ם – גדלתי בדגניה א' ובית ירח. אני זוכרת היטב את המוסר הקולקטיבי ושיעורי אזרחות והיסטוריה ציונית שלימדו אותנו. ואין מדובר בזיכרונות מתושלח. מעבר לאבות המייסדים של התנועה הקיבוצית, אני זוכרת את מורינו המדברים על הצורך בהסדרי שלום. דברו על ויתורים כואבים – אף פעם לא עירערו על סמכות ובטחון המדינה, אף פעם לא השתלחו בממשלות יריבות, גם כשהעבירו עליהן ביקורת קשה. אלוהים, היום זו משנתו של ליברמן. וזה אך אתמול.....אין תימה שיואב לימור נדרש לבסס את עמדתו ו"לחשוף" שגם הוא בעצם שמאלני. כי הרי כל מי שלא פוסט-ציוני הוא ....נכון, ליברמן.





    ענת קם לא עשתה שום שירות טוב לדמוקרטיה – היא הוציאה עוד לבנה מכותל קיומה. והתירוצים שלה קלושים: כפי שאמרו לימור ובן-דרור ימיני: צילום 2000 מסמכים, הכוללים פקודות מבצעיות של "עופרת יצוקה" זה לא הגנה על הדמוקרטיה. זהו בעצם ריגול קלאסי בסיסי ביותר ומסוכן. אך את זה הם נמנעו מלהגיד. מכל שטף המלל הצדקני והמבחיל להגנתה, רק כ-2-3 עמודים מכל מה שהועתק נגעו להפרה כביכול של הוראות הבג"צ. שגם זה בנתיים טעון הוכחה. מה עם כל השאר? מי שם ילדה בת 20 להיות השופטת והתליין של הצבא ולסכן את חבריה? עליהם היא בכלל חשבה? מה זה, טימטום של הפרט ב'הכשר' תורות החינוך המודרניות? דוגמא ל"דור מזוין"? מי ייצר את הדור הזה? למי להגיש חשבון?





    והתקשורת? כמובן בתגובה פבלובית של הברנז'ה עם אותו צבר מילים ריקות: "דמוקרטיה, זכות הציבור לדעת, מצפון חברתי וכו'". שמישהוא יפנה אותי בבקשה למשנה הגותית בה כתוב שדמוקרטיה=נטילת חוק לידים פרטיות, הגנה על הדמוקרטיה=פגיעה בביטחון המדינה. או בכלל, שדמוקרטיה עומדת בסתירה אינהרנטית למדינה ואינטרסים שלה. בגרון ניחר ניסתה קרן נויבך לסתור את טענתו של יואב לימור בדבר התנהגות לא מאוזנת של התקשורת בפרשה ולהדוף קריאה לבדק בית פנימי של התייחסות מוטית. אורי בלאו כמובן, הוא צדיק ללא רבב – נהג באתיקה מקצועית כאשר העביר את המידע לאישור הצנזורה. תודה לאל על המחוות הקטנות. ובכלל – טוב עושה שוקן שמסתיר אותו בלונדון מפני זרועותיו הארוכות והאכזריות של השב"כ. דמעות זולגות מעיניי כשאני חושבת על זה.





    הויכוח היה עקר: שמאל רדיקאלי נבוב, המחופר עד לצוואר בקלישאותיו לעולם לא יבין פטריוטיות מהי או יפרשה כמפלטו של הימין. הרגשתי היא שהם לא הפנימו מהם יסודות המדינה עליה הם מערערים השקם וערב. עד כדי כך, שתתמלא משאלתם – ולא תהיה פה מדינה – אלא אוסף של אינדיבידואלים שטחיים מדקלמי סיסמאות של בני אור ובני חושך, הרועדים כעלים נידפים מפני המציאות המקומית. ושוב, כולם יגלגלו עיניים ולא יבינו מאיפה זה נחת עלינו.










    ארכיון

    הבלוג שלי

    6 תגובות   יום שלישי, 5/2/13, 11:13

    היי חברים. לפני כמה זמן פתחתי בלוג אישי שלי בוורד פרס. אני כותבת עברית ואנגלית (הרוב, אנגלית) על חברה, כלכלה ואינטרנט. אתם מוזמנים לבקר ולהפיץ (יש כפתור שייר בתחתית כל פוסט).

     

    ניתן להשאיר תגובות בבלוג - אין צורך בהרשמה (רק הלייקים מותני הרשמה לוורד פרס).

     

    http://vickie1.wordpress.com

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/9/13 00:33:

      צטט: אריסטומן 2013-09-14 23:14:32

      עיינתי אך טרם קראתי....יש אלי תקציר ؟

       

      תקציר של מה? של הבלוג? אתה צוחק, נכון? וכבר ציינתי למעלה על מה אני כותבת.....

        14/9/13 23:14:
      עיינתי אך טרם קראתי....יש אלי תקציר ؟
        7/2/13 10:55:
      תודה מושיקו. אשמח. דרך אגב, יש אפשרות להרשם לבלוג על ידי לחיצה על כפתור הפולואו בצד ימין למעלה של כל פוסט. באמצעות המייל. אין צורך להרשם לוורד-פרס.
        7/2/13 09:55:

      תמיד טוב לפרוס כנפיים , " יש כאלו שיודעים לעוף גם בלי כנפיים " מכירה יום טוב מבטיח לבקר

        6/2/13 09:49:

      צטט: mezra 2013-02-05 18:58:12

      יישר כח- אבקר שם

       

      תודה. פשוט חשבתי מודע לתת את התכנים שלי בחינם לזירה הזו? הרי בלאו הכי הם לא מקודמים לשום מקום משיקולי "עריכה", עלאק. גם הקהל שמגיע אליי לוורד-פרס הוא אחר, משהו שיותר מתאים לי. אז פרשתי כנפיים.צוחק

        5/2/13 18:58:
      יישר כח- אבקר שם