כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שווי שוק

    קטעים נבחרים מהטור שווי שוק אותו אני כותב ב\"הארץ\" משנת 94' וב-TheMarker משנת 2000.

    0

    מה קונים היום ב-70 מיליון דולר בלונדון

    13 תגובות   יום שישי , 11/1/08, 09:58
     

    1."לפני שנתיים בא אלי רואה החשבון שלי ואמר לי – אתה יכול לחסוך השנה רבע מיליארד שקלים בתשלום מס אם תעקור לחו"ל לכמה שנים" סיפר השבוע אחד מהטייקונים הבינלאומיים הגדולים ביותר הגרים בישראל. "לקח לי בדיוק 40 שניות כדי לתת לו תשובה שלילית – אני מניח שאצל לב לבייב חשבון המס יכולים להיות גבוהים פי 10 – וכבר הרבה יותר קשה להגיד לא".

    הציבור הישראלי הוכה בשבוע שעבר בהפתעה כאשר המיליארדר לב לבייב החליט לעזוב את ישראל, להשתקע בלונדון, לרכוש בית ב-70 מיליון דולר ובאותה הזדמנות גם מטוס מנהלים ב-50 מיליון דולר. 

    אבל, מי שעוקב אחר המגמות הבינלאומיות לא יופתע כנראה במיוחד מההחלטות שקיבל לב לבייב:

    א.לונדון הפכה לביתם של רבים מהמתעשרים הגדולים בעולם בשנים האחרונות. השילוב של חוקי מס נוחים מאוד לתושבים זרים יחד עם מיקום גיאוגרפי מעולה ואיכות חיים מהגבוהות בעולם הפכו אותה למרכז חייהם של רוב המיליארדרים שנוצרו בעשור האחרון.

    ב.רכישת בית ב-70 מיליון דולר נראית בעינים ישראליות כטירוף מוחלט – אבל בלונדון זה אינו המחיר הגבוה ששולם עבור בית. עשרות מיליארדרים ומאות מולטי-מיליונרים רוסים, סינים ואמריקאים שרוצים לגור בעיר הכי גלובלית ומסבירת פנים בעולם מוכנים לשלם את המחירים האלה בלי הרבה היסוס ודוחפים את המחירים על נכסים במיקומים המבוקשים לרמות שנראו רק לפני כחמש שנים תלושות לחלוטין מהמציאות. 

    ג.שוק מטוסי המנהלים נמצא בשנה האחרונה בעודפי ביקוש כמותם לא ידע מעולם; אצל 

    כל היצרניות הגדולות יש רשימות המתנה של שנתיים ושלוש ומי שרוצה את המטוס שלו כאן ועכשיו נדרש לשלם כמה מיליוני דולרים טובים, במזומן, רק עבור רכישת מקום טוב בתור כדי לזרז את מועד קבלת המטוס.

     

          האם נגזר על ישראל לאבד בהדרגה את  תושבותם של רבים מהמיליארדים והמולטי

          מיליונרים שנוצרו כאן בשנים האחרונות?

          כנראה שכן –הציבור הישראלי לא יוכל לסבול שום יוזמה להעניק למיליארדרים הישראלים

          את הקלות המס שנותנים להם במקומות אחרים. אנחנו מדינה מדי קטנה וצפופה מכדי

          שנוכל לגבש מדיניות מס המתייחסת רק להיבטים הכלכליים והתחרותיים – ולא מתחשבת

          בהיבטים החברתיים.

      


     

     

    2.עד לפני חצי שנה יזם הנדל"ן נתן חץ, הבוס של חברת אלוני חץ הלך על המים. המנכ"ל לשעבר של חברת מוצרי הבניה אקרשטיין שהחליט לפני 15 שנה לעזוב ליזמות עיסקית הצליח לייצר למשקיעים שלו תשואה ריאלי של 43% בעשור – מסוג המספרים שמצליחים לייצר רק טובי המשקיעים בעולם.

    לפני 3 חודשים פגשנו את חץ ושאלנו אותו מה התחזית: "אני לא רואה סיכוי שאצליח לשחזר את התשואות האלה אי פעם" הוא אמר בכנות, "אם מישהו היה מבטיח לי היום השקעה עם תשואה ריאלית שנתית של 12% עד 15% - הייתי מייד חותם ולוקח". חץ ידע בדיוק על מה הוא מדבר: התשואות המדהימות שהוא הצליח לייצר למשקיעים שלו ולעצמו בעשור האחרון לא נבעו רק מכישרונו הנדיר לפיננסים אלא מהגאות המתמשכת בשוקי הנדל"ן וההון בתקופה המדוברת. וסופה של כל גאות להסתיים.

    בחודשים האחרונים גילו המשקיעים במניות אלוני חץ שאף אחד לא יכול באמת ללכת על המים; מניות החברה נפלו ב-40% מהשיא שרשמו לאחר שמניותיהן של כמה חברות נדל"ן שאלוני-חץ השקיעה בהם מאות מיליוני דולרים נפלו בשיעורים חדים.

    אלא שנתן חץ אינו לבד; הסיבה היחידה שהוא מושך תשומת לב היום היא שהוא, בניגוד למרבית יזמי הנדל"ן הישראלים בחר לבצע את ההשקעות הגדולות שלו בשנים האחרונות בחברות בורסאיות. בבורסה בת"א יש עשרות חברות נדל"ן והשקעות שביצעו בשנתיים האחרונות רכישות ענק, במנופים פיננסים של קרקעות, בניינים ופרויקטים בכל רחבי הכדור. השווי של הנכסים האלה נחתך בחצי השנה האחרונה בעשרות אחוזים. אך למזלם בשלב זה הם לא צריכים לתת על כך דיווח לציבור – משום שמדובר בנכסים לא סחירים. 

    הכלכלן הנודע  ג'ון מיינרד קיינס אמר פעם ששוק הנדל"ן אינו יותר בטוח מאשר שוק המניות והסיבה היחידה שיש משקיעים שמאמינים שהוא בטוח היא שמחירי נכסי הנדל"ן לא מתעדכנים מדי שעה בבורסות. "אם מחירי הנדל"ן המעודכנים היו מופיעים כל בוקר בעיתון – אזי שערותיהם של המושקעים בהם היו סומרות במהלך ארוחת הבוקר". יש הרבה משקיעים בבורסה בת"א שעדיין לא הבינו מה קרה לשווי של הקרקעות והפרויקיטם של היזמים שאת מניותיהם רכשו – הרגע בו שערותיהם יסמרו נדחה לפני שעה – אבל הוא יגיע.  

     

     


     

     

    3.חיוך גדול של ניצחון התפשט אתמול בבוקר על פניהם של כמה מהאנשים העשירים ביותר בישראל ואולי גם על פניהם של כמה פוליטיקאים ופקידים בשלטון כאשר קראו ב-TheMarker על החלטתה של דידי לחמן מסר היועץ המשפטי לממשלה לפרוש מתפקידה.

    הם לא אהבו את לחמן מסר, פקידה עקשנית שעמדה בדרכם בעסקאות רבות שהם רצו לעשות עם השלטון; הם לא אהבו את לחמן מסר שהיתה לעיתים הקרובות המכשול היחיד בדרך לקבלת הקלות, מתנות ופטורים מהמדינה; הם לא אהבו את לחמן מסר שאי אפשר היה לגנוב איתה סוסים.

    ללחמן מסר היו גם מיגרעות: היא היתה מאוד עקשנית והפרשנות שלה למה שנכלל בתחום המשפטי היתה רחבה מאוד. היא רצתה להשפיע ולשנות ולא ראתה את עצמה רק כמי שמופקדת על ההיבטים המשפטיים בלבד בתחומי אחריותה. היא היתה משפטנית שהתעסקה בנושאים כלכליים מאוד ולפעמים זה היה ניכר.

    אבל מסר היתה אחד מה-Civil Servants – משרתי הציבור - הטובים ביותר שהיו בישראל בעידן הכסף הגדול. בשנים האחרונות היא בלטה יותר ויותר על רקע ההתקרנפות, רדיפת הבצע וטשטוש הנורמות שפשה בחלקים גדולים של השלטון והחברה בישראל וההיחלשות של הרגולטורים.

    לחמן מסר השאירה מאחוריה בשלטון הרבה מאוד פקידים טובים, חלקם צעירים, מוכשרים, מעורים ומעודכנים יותר בעולם הכלכלה והמשפט. אבל לא אצל רבים מהם בוערת התשוקה לעשות את הדבר הנכון, הערכי, הצודק – כפי שהיה אצלה. השלטון בישראל זקוק בדחיפות לאנשים מסוגה של לחמן מסר – אנשים מוכשרים שלא עסוקים רק בלשלוח את לחמם על פני המים ולחכות שהוא יחזור אליהם שיפרשו "לעשות לביתם".         

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/1/08 18:22:

       

      Quote: yuval>> 2008-01-13 15:55:27

      תודה על ההתיחסות העניינית להערותיי. באופן כללי, נכון שהרבה מאוד הפרטות בוצעו בצורה עקומה, אך זה לא אומר שכולן חייבות להיות כאלה. כמו שאתה מבדיל ואומר שלא כל הפרטה טובה, אני אומרת - לא כל הפרטה רעה. כל דבר לגופו.

       

       

      "הייתי נותנת הנחות מס מפליגות כדי שיותר אנשי עסקים יהודים אמריקאים יעבירו חלק מפעילותם לפה.

      אם יהיו הנחות מס עוד יותר מפליגות (יותר ממה שניתנות כיום, שגם הן לא קטנות) מאיפה לדעתך תממן הממשלה את הפער שיווצר במיסוי? נכון מאוד, מהגדלת נטל המס על השאר. את עדיין בטוחה שאת רוצה הנחות מס מפליגות?  "

       

      אני לא כלכלנית, אך לא חושבת שהטבות המס יבואו על חשבוני. עובדה, שברגע שמורידים מיסים זה מאיץ את הפעילות הכלכלית, לכן חושבת שהדבר יניע את המשק ויחזיר את עצמו. במקרה כזה, אני בהחלט עדיין בעד.

       

       

       

        13/1/08 15:55:

       

      צטט: janedo 2008-01-13 01:29:21

      יובל, תודה על ההערות, אך אל תתמם: 1. כל פעם שיש דיווח על איזה עשיר שקונה בית במיליונים רבים בישראל - וקל בחומר בחו"ל - יש מבול תגובות בסגנון של "עדיף שהיה תורם את הכסף ל-x,y,z"

      אם את מדברת על טוקבקים, אז כן. יש תגובות כאלה. אבל כשבודקים את המדיה באופן כללי, אז יש בהחלט הערצה למצליחנים. 

       

       

      2. ההפרטה היא תכונה טבעית של חברה בתהליך שינוי. וישראל היא אכן כזאת.

      אפרופו, גם מגי טאצ'ר הפריטה הרבה במהלך שנות ה-80 כשרצתה לחולל מפנה במבנה המשק האנגלי.

      אין שום דבר "טבעי" בצעדי הפרטה - זאת מדיניות מכוונת. הרבה משקים לאומיים עברו שינויים ולא פנו להפרטה. בנוגע לבנוגע להפרטה בבריטניה, של תאצ'ר, מייג'ור ובלייר - הרבה ממנה נלמד היום בבתי ספר למנהל עסקים כדוגמאות גרועות להפרטה. 

       

      הנקודה שגיא מנסה להעביר לדעתי היא, שצריך להפוך את המשק בארץ ליותר פתוח ואת הרגולציה לפחות חונקת, כדי שכמה שיותר כסף ישאר פה.

      מי אמר שאם תהיה פחות רגולציה יותר כסף ישאר בישראל? אולי דווקא להיפך: משק יותר פתוח יאפשר להון לעבור בקלות למקום שבו התפוקה תהיה גבוהה יותר. 

       

      ככל שאיש עסקים הוא דמות ציבורית יותר, כך "חוות הדעת" על אורח חייו תדירות וקולניות יותר. לאף אחד אין זכות להעביר עליהם ביקורת.

      נכון מאוד ומי לדעתך הופך את אנשי העסקים לדמיות ציבוריות? נכון מאוד. הם בעצמם. אף עיתונאי לא יכול להכריח אותך לתת ראיון לעיתון או לטלביזיה. אנשי עסקים מסויימים עושים את זה כי הם רואים טובה פוטנציאלית שעשויה לצמוח להם מהעניין וזה בסדר גמור. אבל, מרגע שנושא עולה לסדר היום הציבורי, לכל אדם יכולה להיות דעה על הנושא וגם זה בסדר.  זה חלק מהחיים בחברה חופשית

       

       

      אנו צריכים ליצור מציאות נעימה בכל שאר הפרמטרים, כי אין לנו את הלוקסוס להיות שוויץ או ארה"ב.

      מסכים עם כל מילה.

       

      הייתי נותנת הנחות מס מפליגות כדי שיותר אנשי עסקים יהודים אמריקאים יעבירו חלק מפעילותם לפה.

      אם יהיו הנחות מס עוד יותר מפליגות (יותר ממה שניתנות כיום, שגם הן לא קטנות) מאיפה לדעתך תממן הממשלה את הפער שיווצר במיסוי? נכון מאוד, מהגדלת נטל המס על השאר. את עדיין בטוחה שאת רוצה הנחות מס מפליגות? 

       

       

        13/1/08 01:29:

      יובל, תודה על ההערות, אך אל תתמם: 1. כל פעם שיש דיווח על איזה עשיר שקונה בית במיליונים רבים בישראל - וקל בחומר בחו"ל - יש מבול תגובות בסגנון של "עדיף שהיה תורם את הכסף ל-x,y,z" או "כמה עניים היה ניתן לקיים בסכום הזה" או "בשביל מה הוא צריך בית כל כך גדול" וכו'. אל תגיד שלא בתוך עמך אתה יושב.

       2. ההפרטה היא תכונה טבעית של חברה בתהליך שינוי. וישראל היא אכן כזאת. אתה יכול לראות גם את רוסיה מלפני 15 שנה, כאשר החל בה תהליך מעבר לשיטת כלכלה אחרת. תמיד יהיו אנשים זריזים שיודעים לנצל הזדמנויות. אפרופו, גם מגי טאצ'ר הפריטה הרבה במהלך שנות ה-80 כשרצתה לחולל מפנה במבנה המשק האנגלי. אנ בטוחה שגם שם היו כמה אנשי עסקים שעשו קופה מהעניין. והזריזות העסקית הזאת היא כשרון שלא כולם נחנו בו. פה פוטרים הכל ב"קרבה לצלחת", אך זיהוי וניצול מהיר של הזדמנויות הוא קריטי להצלחה עיסקית.

      הנקודה שגיא מנסה להעביר לדעתי היא, שצריך להפוך את המשק בארץ ליותר פתוח ואת הרגולציה לפחות חונקת, כדי שכמה שיותר כסף ישאר פה. זה אף פעם לא יהיה 100% , אך צריך  להמשיך לקדם את המגמה.  מה שנאמר - ואני מסכימה איתו - הוא שתמיד יהיו אנשים וקבוצות שבאופן פופוליסטי יגידו (ראה תגובה מעלה) שלא צריך לרחם על העשירים וגם כך הם מקורבים, מקבלים מה שרוצים, גרים בבתים מפוארים ושאר הרפרטואר הדמגוגי הידוע.

      3. יש הבדל בין עשיית עסקים חובקי עולם ומגורים פיזיים. ברור שישראל קטנה וגם מיקומה הגיאוגרפי לא תורם. אך לבייב למשל, לא הולך לזנוח את עסקיו בארץ (לצורך העניין) כאשר הוא עובר לאנגליה.  כמו שכשהוא גר פה, הוא המשיך לפעול גם ברוסיה, אנגליה, ארה"ב ושאר העולם. מיקום הבית הוא בעל סמליות  לא מבוטלת, גם כאשר נתח הפעילות העסקית של ישראל הוא קטן ואף זניח. שלא לדבר על עניין הפרשי המס. ועל זה מדובר. ובפרהפראזה - גיל שוויד לא העתיק את מגוריו לארה"ב למרות שצ'ק פוינט היא חברה אמריקאית גלובלית. זוהי דוגמא חיובית. המעבר של לבייב הוא בעל קונוטציה שלילית.

      4. אני חולקת עליך בנקודה עקרונית בסיסית: אני לא חושבת שיש פה מספיק פירגון לאנשים שעשו את זה. תמיד מתחילים לפשפש בכליהם בבחינת איך הגיעו להצלחה, למי מקורבים, למי נשואים, עם מי היו בצבא או אכלו צהריים, מאיזה מס התחמקו. לא רק בתעשייה המסורתית, אלא גם בהיי-טק, למרות שכאן משקל הכישורים האישיים כבד יותר. השלב הבא, זה לבדוק את הוצאותיהם האישיות - בית, אוטו, ופינוקים אחרים, תוך שיפוט ערכי לא מחמיא. ככל שאיש עסקים הוא דמות ציבורית יותר, כך "חוות הדעת" על אורח חייו תדירות וקולניות יותר. אצלי לפעמים נוצרת הרגשה של גזילת מיליונים אישית מכל המבקרים. האיש פשוט לקח את הכסף שהיה יכול להיות שלי, שלך, שלהם.....:( . אני לא נכנסת להבט העקרוני של מתן פומבי להצלחה עסקית ע"י ניקור עיניים וחוסר טעם (כן,כן - גם על זה ניתן להתווכח) - זה לא חשוב. ההצלחה היא שלו ומבחינתי - שיעשה ברזי זהב בצורת רגלי אריות ומלאכים ויפרסם את תמונות הבית ו-7 המזרטים במוסף סופשבוע. אישית, אני מעריכה יותר את אלה הנוהגים בצניעות או  מתרחקים מסיקור תקשורתי, אך זאת לא הנקודה. הכסף שייך להם ומותר להם לעשות בו ככל העולה על רוחם (בתנאי שלא עוברים על החוק), ולאף אחד אין זכות להעביר עליהם ביקורת. אני רואה, שברגע שמפרסמים הצלחה - גם אם בדרך כזאת - התגובה היא קנאה ורצון לדפוק את האיש, כי בטח הכסף הוא "שחור".

      5. לישראל יש חסרונות אובייקטיביים - המיקום הגיאוגרפי והמצב הבטחוני בראשם - ולכן, לדעתי היא צריכה לצאת מכליה כדי לכפר על כך במעלות אחרות: עידוד עסקים וכלכלה, פרגון חברתי וכו'. דווקא בגלל הבטחון, אנו צריכים ליצור מציאות נעימה בכל שאר הפרמטרים, כי אין לנו את הלוקסוס להיות שוויץ או ארה"ב. במקום, לא מספיק שיש לנו את הקסאמים, אנו גם נהנים לשפוט ולתלות את האנשים שעשו את זה. הייתי נותנת הנחות מס מפליגות כדי שיותר אנשי עסקים יהודים אמריקאים  יעבירו חלק מפעילותם לפה - כדי שנהנה אפילו מהפירורים של יוזמתם. או רוסים, צרפתים וכל האחרים. אני לא רוצה להיות יותר צדיקה מבחינת הרגולציה מאירלנד, אנגליה או ארה"ב.

      Quote: yuval>> 2008-01-12 22:56:33

      כמה הערות. ראשית, מה הקשר בין דחיפת אף לעסקים של השכן, חוסר פרגון ולבין ההפרטה הפראית שמתרחשת בארץ? לא ברור.
      שנית, לבייב, כמו הרבה אנשים אחרים, עזב את הארץ בגלל מדיניות מיסוי מועדפת באנגליה, לא בגלל חוסר פרגון או דחיפת אף. גם הפוסט מדבר על זה.
      שלישית, האם החברה הישראלית לא מתגאה ומתהדרת במצליחנים שלה? תסקרי את הכתבות במוספי סוף השבוע ובמוספים הכלכליים בחמש השנים האחרונות ותראי כמה סיפורים מפרגנים יש שם.
      רביעית, המשכילים ובעלי הכישורים יכולים לעזוב ויעזבו (ואני מדבר מנסיון אישי) בגלל שישראל קטנה ומציעה מעט הזדמנויות להתפתח.

       

        12/1/08 22:56:

       

          צטט: janedo 2008-01-12 11:23:50
          כי למרות יומרותיה להיות פריז, לונדון וניו-יורק, ישראל היא עדיין שטעטאל קטן וחצי-סוציאליסטי, בו כל השכנים דוחפים את האפים שלהם לכיס ולבית של השכן האמיד. והם אלה שיחליטו כמה מותר לו להרוויח, מה גודל הבית שמותר לו לקנות ובאיזה אוטו לנסוע. כל חריגה מהתערבות כזאת - או חופש פעולה אמיתי - גוררים זעקות של מכירת המדינה לקומץ אוליגרכים מקומיים.

      כמה הערות. ראשית, מה הקשר בין דחיפת אף לעסקים של השכן, חוסר פרגון ולבין ההפרטה הפראית שמתרחשת בארץ? לא ברור.
      שנית, לבייב, כמו הרבה אנשים אחרים, עזב את הארץ בגלל מדיניות מיסוי מועדפת באנגליה, לא בגלל חוסר פרגון או דחיפת אף. גם הפוסט מדבר על זה.
      שלישית, האם החברה הישראלית לא מתגאה ומתהדרת במצליחנים שלה? תסקרי את הכתבות במוספי סוף השבוע ובמוספים הכלכליים בחמש השנים האחרונות ותראי כמה סיפורים מפרגנים יש שם.
      רביעית, המשכילים ובעלי הכישורים יכולים לעזוב ויעזבו (ואני מדבר מנסיון אישי) בגלל שישראל קטנה ומציעה מעט הזדמנויות להתפתח.

        12/1/08 18:23:

       

      צטט: roncito 2008-01-12 12:37:09

      מאיר שלו כתב פעם שישוב קטן לא יכול לנשוא יפהפיה גדולה.

      עיר גדולה כן. עיר גדולה יכולה לעכל עשרות כאלה, כפר קטן לא.

      כך לישראל הקטנה והקטנונית קשה לעכל את עשיריה/מצליחיה/מצוייניה וכו. וכו.

       

       

      שברת לי את הלב, אתה והמגיבים האחרים בתאורי הסבל של עשירי ישראל.

       

      שבוע טוב

      שולמית

        12/1/08 12:37:

      מאיר שלו כתב פעם שישוב קטן לא יכול לנשוא יפהפיה גדולה.

      עיר גדולה כן. עיר גדולה יכולה לעכל עשרות כאלה, כפר קטן לא.

      כך לישראל הקטנה והקטנונית קשה לעכל את עשיריה/מצליחיה/מצוייניה וכו. וכו.

        12/1/08 11:23:
      כי למרות יומרותיה להיות פריז, לונדון וניו-יורק, ישראל היא עדיין שטעטאל קטן וחצי-סוציאליסטי, בו כל השכנים דוחפים את האפים שלהם לכיס ולבית של השכן האמיד. והם אלה שיחליטו כמה מותר לו להרוויח, מה גודל הבית שמותר לו לקנות ובאיזה אוטו לנסוע. כל חריגה מהתערבות כזאת - או חופש פעולה אמיתי - גוררים זעקות של מכירת המדינה לקומץ אוליגרכים מקומיים.
      ישראל, במיטב המסורת בת אלפי שנים של היהודי הנרדף והנודד, לא יכולה לעשות שינוי תודעתי ולתמוך באלה שטוב להם ולהתגאות בעשיריה. היא תומכת בנחשלים ורודפת את המוצלחים - כי יהודי תמיד צריך להיות מסכן. ההצלחה היא לעולם פרי הקומבינה והקירבה לצלחת ולא הכישרון של היזם. וכל אחד רואה את עצמו לבייב או עופר פוטנציאלי, אם רק היה מכיר את ההוא ממשרד ראש הממשלה.
      עד שלא נשתחרר מתפיסה מעוותת זו, נראה עוד ועוד אנשים מוצלחים עוזבים לחו"ל. ואין הכוונה רק לטייקונים בסדר גודל של לבייב. כל המעמד הבינוני הגבוה שמשלם פה את רוב המיסים ומפשפשים לו בכיסים על הליסינג, את העתודה האקדמית באוניברסיטאות ועוד ועוד קבוצות. הגיע זמן להפסיק להלל את המסכנות ולעודד מצויינות אמיתית - גם על ידי מתן אפשרות התפתחות לכוווווולללללםםםםםם!!!!! כן, גם לעשירים מופלגים.
        12/1/08 05:00:
      לא "שיפרשו לעשות לביתם" אלא "כשיפרשו לעשות לביתם"!
        11/1/08 20:36:

       טוב, רואים שיש לך בטן מלאה על הגברת הזאת ועל רגולציה (או רגולציה מוצעת) של ראיית חשבון. אבל אפשר אולי לקבל דוגמאות? זה קצת לא הוגן לזרוק ככה בוץ באופן כללי בלי להביא אפילו דוגמא קונקרטית אחת (ואני אומר את זה בידידות. אני עמית שלך למקצוע).

      צטט: meirei 2008-01-11 18:33:38

      לחמן מסר היא הדוגמא להתפתחות השלילית של מקצוע ערכית הדין שעברה על עורכי הדין בארץ - מטכנאי דין שתפקידם לתת שירות של טכנאות בנושא משפט הפכו ליודעי כל ומביני כל שידם בכל ללא צניעות וענווה. אנשים שהשתן באמת עלה להם לראש והתחילו להאמין שהם "הסגנים של אלוהים" ורק להם ניתנה חוכמת הבריאה ולכן הם יכולים ללהג ולהחליט על כל נושא שבעולם גם אם אין להם מושג קלוש בו רק בגלל שהם עורכי דין, או כפי שאמר "הכהן הגדול" של הכת - הכל שפיט.
      מסר לחמן היא אחת הגרורות למוטאציה הראשית שנוצרה ממקצוע עורכי-הדין ושמה אהרון ברק והיא הולכת בדרך הקלוקלת שהאורקל הנחיל. למרות שכל התמחותה מצטמצמת במתן שירותי עריכת דין וייעוץ משפטי בלבד הגברת לא מהססת להתערב בנושאים כלכליים שאין לה את הכלים להתמודד עימם, בנושאים חברתיים שהם בתחום הפוליטי המוהבק ולאחרונה אף הפליאה והחלה להתערב בהסדרים, בנוהגים וברגולציות של מקצועות חופשיים אחרים. ואני מתכוון לרצונה של הגברת העו"ד לשנות סידרי עולם במקצוע החשבונאות ולהכפיף את רואי החשבון לעורכי הדין וזאת מבלי שנגברת בילתה ולו דקה על ספסלי הלימוד בפקולטה לחשבונאות. הגברת הלא מכובדת שכל השכלתה מצטמצמת לכדי לימוד משפטים ( שלא מצריך ככל הניראה כישורים אינטלקטואלים גבוהים לאור שיטפון העו"דים לאחרונה) מתיימרת לשנות אתיקה של מקצוע חופשי אחר שאין לה כל ידיעה לכלליו ונהליו.
      יציאתה של הגברת הלא מכובדת מהשירות הציבורי היא ברכה ולא רגע עצוב מפני שהיוהרה והחשיבות העצמית הגיע לרמות גבוהות מאוד אצלה והיא איבדה את הקשר שלה למציאות והחלה להאמין שבאמת יש ביכולתה לשנות סידרי עולם כאילו היתה "הסגן של אלוהים" בעוד שכל כולה טכנאית דין שהושבה בצומת קבלת החלטות בעזרת קשרים ופרוטקציות (אודי מסר החבר של....).
      מסר-לחמן מסמלת את המצב העגום אליו התדרדרה החברה הישראלית עקב השתלטות טכנאי הדין על כל הנעשה במדינה בנהגתו של האורקל מירושלים. די לכפיה המשפטית! .

       

        11/1/08 18:33:
      לחמן מסר היא הדוגמא להתפתחות השלילית של מקצוע ערכית הדין שעברה על עורכי הדין בארץ - מטכנאי דין שתפקידם לתת שירות של טכנאות בנושא משפט הפכו ליודעי כל ומביני כל שידם בכל ללא צניעות וענווה. אנשים שהשתן באמת עלה להם לראש והתחילו להאמין שהם "הסגנים של אלוהים" ורק להם ניתנה חוכמת הבריאה ולכן הם יכולים ללהג ולהחליט על כל נושא שבעולם גם אם אין להם מושג קלוש בו רק בגלל שהם עורכי דין, או כפי שאמר "הכהן הגדול" של הכת - הכל שפיט.
      מסר לחמן היא אחת הגרורות למוטאציה הראשית שנוצרה ממקצוע עורכי-הדין ושמה אהרון ברק והיא הולכת בדרך הקלוקלת שהאורקל הנחיל. למרות שכל התמחותה מצטמצמת במתן שירותי עריכת דין וייעוץ משפטי בלבד הגברת לא מהססת להתערב בנושאים כלכליים שאין לה את הכלים להתמודד עימם, בנושאים חברתיים שהם בתחום הפוליטי המוהבק ולאחרונה אף הפליאה והחלה להתערב בהסדרים, בנוהגים וברגולציות של מקצועות חופשיים אחרים. ואני מתכוון לרצונה של הגברת העו"ד לשנות סידרי עולם במקצוע החשבונאות ולהכפיף את רואי החשבון לעורכי הדין וזאת מבלי שנגברת בילתה ולו דקה על ספסלי הלימוד בפקולטה לחשבונאות. הגברת הלא מכובדת שכל השכלתה מצטמצמת לכדי לימוד משפטים ( שלא מצריך ככל הניראה כישורים אינטלקטואלים גבוהים לאור שיטפון העו"דים לאחרונה) מתיימרת לשנות אתיקה של מקצוע חופשי אחר שאין לה כל ידיעה לכלליו ונהליו.
      יציאתה של הגברת הלא מכובדת מהשירות הציבורי היא ברכה ולא רגע עצוב מפני שהיוהרה והחשיבות העצמית הגיע לרמות גבוהות מאוד אצלה והיא איבדה את הקשר שלה למציאות והחלה להאמין שבאמת יש ביכולתה לשנות סידרי עולם כאילו היתה "הסגן של אלוהים" בעוד שכל כולה טכנאית דין שהושבה בצומת קבלת החלטות בעזרת קשרים ופרוטקציות (אודי מסר החבר של....).
      מסר-לחמן מסמלת את המצב העגום אליו התדרדרה החברה הישראלית עקב השתלטות טכנאי הדין על כל הנעשה במדינה  בנהגתו של האורקל מירושלים. די לכפיה המשפטית! . 
        11/1/08 18:24:

       

      צטט: yuval>> 2008-01-11 10:31:20

             "הציבור הישראלי לא יוכל לסבול שום יוזמה להעניק למיליארדרים הישראלים

            את הקלות המס שנותנים להם במקומות אחרים. אנחנו מדינה מדי קטנה וצפופה מכדי

            שנוכל לגבש מדיניות מס המתייחסת רק להיבטים הכלכליים והתחרותיים – ולא מתחשבת

            בהיבטים החברתיים."

      לא ברורה הכוונה כאן. מה הקשר בין מדינה קטנה וצפופה לבין מדיניות מיסוי?
      שנית, אני לא חושב שהיבטים כלכליים מתקיימים לבדם, בלי השלכות חברתיות.
      בקיצור, לא ברורה כוונת המשורר.

      בעיקר השורה " ולא מתחשבת בהיבטים החברתיים " . 

        11/1/08 10:31:
             "הציבור הישראלי לא יוכל לסבול שום יוזמה להעניק למיליארדרים הישראלים

            את הקלות המס שנותנים להם במקומות אחרים. אנחנו מדינה מדי קטנה וצפופה מכדי

            שנוכל לגבש מדיניות מס המתייחסת רק להיבטים הכלכליים והתחרותיים – ולא מתחשבת

            בהיבטים החברתיים."

      לא ברורה הכוונה כאן. מה הקשר בין מדינה קטנה וצפופה לבין מדיניות מיסוי?
      שנית, אני לא חושב שהיבטים כלכליים מתקיימים לבדם, בלי השלכות חברתיות.
      בקיצור, לא ברורה כוונת המשורר.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      רולניק
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין