לעזאזל. לעזאזל לעזאזל לעזאזל.

אני יושבת פה מול המחשב כבר שעה שלמה, יש לי על מה לכתוב- והרבה,

אבל אני פשוט לא מצליחה להתנסח בצורה נורמלית.

תמיד אמרו לי שיש לי יכולת ביטוי נהדרת.

האמת היא שזה אחד הדברים שיותר התגאיתי בהם, כמובן עד שפגשתי מישהו יותר מוכשר ממני, ומאז הדימוי העצמי שלי לגבי זה ירד משמעותית אבל מילא,

זה רק עוד פאק טיפשי באישיות אצלי.

אני מניחה שאחד השיעורים שלנו זה ללמוד שיש אנשים שיותר מוצלחים מאיתנו בתחומים מסויימים

ולקבל את זה.

אני לשלב הזה עוד לא הגעתי. נו טוב, גם זה יבוא... מתישהו.

אבל בכלל לא על זה רציתי לכתוב, מה אני מקשקשת.

רציתי לכתוב על שיחת הטלפון שקיבלתי היום.

אפשר להגדיר אותה כאחת השיחות היותר משמעותיות שחוויתי.

מדהים איך ש15 דקות של שיחה נתנו לי כזה ביטחון.

ביטחון שאני אוהבת, שאני נאהבת, ושאני אצליח לשמור על זה, לזקק את זה לתוך בקבוקון ולקחת לגימה קטנה כל יום. אפשר לקרוא לזה תמצית האושר שלי.

עברתי מכשולים, קפצתי מעל תלוליות ובסופו של דבר, רק נהייתי בנאדם טוב יותר, חזק יותר

ובוגר יותר.

היה קשה, אבל היי, מה שלא הורג אותך- מחשל אותך.

השתניתי בחצי השנה האחרונה. הכרתי בנאדם שעזר לי, ששינה אותי, שנתן לי כ"כ הרבה.

מסוג האנשים שנשארים לך בראש ובעיקר בלב לנצח.

גם אם הקשרים מתנתקים, אתה לא תוכל לשכוח. 

 אופי חזק, חוכמה לא מתוארת ועיניים שאי אפשר לשכוח. 

אבל זה לא רק הבנאדם- זה גם איך שאתה משתנה בשבילו ובגללו.

אני נהייתה חזקה יותר, בוגרת מאוד. למדתי להתגבר, להבליג, לעבור והכי חשוב- להרגיש.

אני אוהבת באמת ואני נאהבת באמת.

הולכת לישון כל יום בשמחה ומודה לבורא שם למעלה על מה שיש לי.

על מה שהוא נתן לי.

פעם הייתי הולכת לישון בעצב ובתסכול.

היום דמעות של אושר מתנוצצות להן בעיניי בכל דקה שאני חושבת על מה שזכיתי לו.

זכיתי למשהו אמיתי. אני מאושרת.

שיניתי והשתניתי. זוהי מהות החיים לדעתי. ללמוד את השיעורים שלך ולעזור לאחרים עם שלהם.

לשנות ולהשתנות. לתת ולקבל.

לאהוב ולהיות נאהב.

*האמת שבהתחלה לא היה לי שמץ של מושג איך אני הולכת להכניס את כל הרגשות האלה

לתוך פוסט מסכן. אחרי שהתגברתי על הקטע הזה קפצתי פה בין כמה נושאים, מקווה שתשרדו.