כולם מוכרים אוכל כל הזמן. אוכלים ואוכלים. מוכרים הכל, אוכלים הכל. בכל פינה עמדו מוכרים עם עגלות נירוסטה שעלה מהן ריח של מדורה, ומכרו בייגלך מבהיקים עם מלח גס לבן כשלג שנראה כמו כימיקל. קניתי אחד בדולר. היה דוחה. אכלתי חצי. היה לו טעם של בצק שלא נאפה מספיק.
הקפה נוראי. סטארבאקס זה מה שהולך כאן. נוזל שחור בטעם כלום שמתיימר להיות קפה. אבל זה גועל נפש שעולה שניים וחצי דולר. הם באמת לא יודעים מה זה קפה. הקור בלתי נסבל. חודר בגדים, שכבות, עור ועצמות. בגרנד סנטרל ראיתי מצחצחי נעליים כמו פעם. ישבו שם אנשים בחליפות יקרות, קראו את השקרים שמכרו להם בעיתון ובינתיים הנעליים שלהם קיבלו ניקוי והברקה.
הגשם לא הפסיק לרדת ארבעה ימים. הרוח צחקה על המטריות שקנינו ושברה אותן בקלילות. קנינו חדשות. גם כובעי צמר שכתוב עליהם New York. וחליפות פלסטיק נגד גשם בחמישה דולר. אנחנו רטובים, קר לנו והגשם לא פוסק. תחנות הסאב וויי הוצפו, כמה מהן נחסמו בסרטי אדום לבן שכתוב עליהם NYPD.
ריח שתן וביוב עלה מכל תחנה. פועלים שחורים גרפו את המים החוצה, צועקים שהכל חסום, תעברו לתחנה הבאה. אבל איפה? קשה להבין אותם. הם מדברים מהר, אין להם זמן. הגענו לצ'יינה טאון. ניחוח חריף של דגים התערבב בגשם וברוח הקפואה. מוכרים סינים עמדו בחוץ, מביטים ומחייכים חיוך סתום. מחוץ לחנות עמדו פיילות עם סרדינים מיובשים, דגים, סרטנים, חלקם בחומץ, חלקם במלח. אחרים סתם נמכרו כפיצוחים.
כולם ממהרים. עסוקים. חשובים. באמצע משהו, בדרך לאנשהו, עושים משהו. מדברים, אוכלים, מתנשקים, מתקתקים במחשב, הולכים, רצים. העיקר להיות בתנועה. לא לאבד זמן. אי אפשר לשאול כלום, הכל מהר, הכל עכשיו. תל אביב בפאסט פורוורד.
27.3.2010 Harrison, New York
תהלוכה איראנית בניו יורק
© כל הזכויות שמורות לאלעד אקרמן |
