לפני כחודש, כאשר הוכרזו המועמדים לפרסי האוסקר ה-85, נפלה תדהמה רבתי. "ארגו", "כוננות עם שחר" ו"עלובי החיים", שלושתם מועמדים מובילים לזכיה בתאוריה, לא נכללו ברשימת המועמדים לפרס הבימוי. "אהבה", "חיי פיי" ו"חיות הדרום הפראי", שנחשבו עד לאותו רגע למתחרים פחות חזקים, תפסו את מקומם בחמישיה. כתוצאה מכך, התגבשה התחושה שמבין תשעת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר, רק "לינקולן" של סטיבן ספילברג ו"אופטימיות היא שם המשחק" של דיוויד או. ראסל נמצאים בעמדה לזכות, מכיוון שהם מועמדים גם על בימוי וגם לפרס הסרט. הדבר עורר לא מעט תהיות כיצד שלושה מתחרים מובילים נותרים מחוץ למרוץ, בעוד אופטימיות הצנוע יחסית הופך לסרט היחיד שמסוגל לגבור על האפוס המיוחצן היטב של ספילברג. הנה, בשבועיים האחרונים, טוויסט מפתיע בסיפור. "ארגו" זכה בפרס הגדול של גילדת המפיקים ואז בפרס האנסמבל של גילדת השחקנים וממש בסוף השבוע האחרון, גם הביא לבן אפלק את הפרס החשוב של גילדת הבמאים. כל זה כאשר הסרט כבר נחשב מחוץ לתמונת הזכיה באוסקר. לא כל כך ברור מה קרה כאן. הרי התרגלנו בשנים האחרונות שהגילדות מכתיבות מי עומד לזכות באוסקר ואם סרט קוטף את התואר החשוב של שלוש הגילדות הנ"ל, שום דבר לא יעמוד בדרכו לאוסקר. מצד שני, התרגלנו גם שהזוכה באוסקר כמעט תמיד מועמד על בימוי. מה זה כמעט תמיד? "הנהג של מיס דייזי", שזכה באוסקר ב-1990, הוא הסרט השלישי בתולדות האוסקר והיחיד ב-80 השנים האחרונות, שעושה זאת מבלי מועמדות לבמאי. השניים הקודמים, "כנפיים" ו"גרנד הוטל", היו חריגים בנוף האוסקר. האחד כי היה לסרט הראשון אי פעם שזוכה באוסקר והשני כי הוא היחיד שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר מבלי להיות מועמד באף קטגוריה אחרת. מאז שפרסי האקדמיה התגבשו לצורה מוגדרת יותר, הנהג של מיס דייזי הוא היחיד שהגיע להשג המוזר. הרחשים מכיוון הוליווד מבשרים כעת על האפשרות שארגו יהיה הבא ברשימת החריגים.
זה מעלה תהיה אחרת לגמרי. למה בעצם מתייחסים למועמדות על בימוי כתנאי חובה לזכיה בפרס הסרט? האקדמיה מחולקת לענפים מקצועיים שכל אחד מהם בוחר את המועמדים לתחום שלו. אף מפיק, צלם, תסריטאי או מעצב שיער, לא מצביע למועמדים לפרס הבימוי ואף במאי לא יצביע לפרסים האחרים. הקטגוריה הנוספת היחידה בה חברי כל ענף בוחרים את המועמדים, היא הסרט הטוב ביותר. נכון להיום, חברים באקדמיה 5,784 בעלי זכות בחירה. מתוכם, 1,172 שחקנים, 893 מפיקים ומפיקים בפועל, 401 אנשי סאונד, 376 תסריטאים ורק 369 במאים. רק משהו כמו 6.4% מחברי האקדמיה רשאים בכלל לבחור את המועמדים על הבימוי, אבל משום מה, מייחסים להם את היכולת לייצג את דעת הרוב. האבסורד הוא שבאותה מידה, היו יכולים להתייחס למפלגת התנועה כמייצגת את דעת הכנסת כולה. דמו מצב בו אפילו שהם מרכיבים פחות מעשירית מכלל חברי הכנסת, ההצבעה שלהם על נישואין אזרחיים תחשב לזו שתכריע את התוצאה הסופית. אם יכריעו בעד, סימן שהחוק יעבור. אם יצביעו נגד, סימן שהכנסת לא מוכנה עדיין לשבור את המונופול האורתודוקסי. זה נשמע מטופש, אבל ככה בדיוק מסתכלים על ענף הבמאים באקדמיה. הם בוחרים חמישה מועמדים לתחום שלהם ומצטרפים לשאר 93.6 האחוזים בבחירת הסרט הטוב ביותר. מכל בחינה אפשרית, קטגוריות הסאונד אמורות לשקף בצורה נאמנה יותר למי הסיכוי הכי טוב לזכות בפרס הסרט.
אלא שמח האדם בנוי לחשוב בצורה סטטיסטית. המח רואה שכמעט תמיד, הסרט הטוב ביותר מועמד גם על הבימוי ורואה בכך שיקוף של כלל תוצאות ההצבעה. רגילים שיש מועמד או שניים שמצליחים יותר אצל הבמאים מאשר ברוב הענפים, אבל הם תמיד יתמכו גם במוביל. לראיה, ב-1996, "אפולו 13" זכה אצל בדיוק אותן גילדות כמו "ארגו", אבל רון האוורד לא היה מועמד לאוסקר על בימויו. הוא הסתפק בשני אוסקרים טכניים ופרס הסרט הטוב ביותר הוענק ל"לב אמיץ" של מל גיבסון שכן היה מועמד על הבימוי. עושה רושם שכאשר חברי אקדמיה מביטים על טופס ההצבעה, הם נוטים להסתמך יותר על הדעה הרווחת המיוצגת מרשימת המועמדים, מאשר בשלבים מוקדמים יותר. כשמצביעים על המועמדים, מסמנים מספר שמות לפי סדר יורד. יש זמן לחשוב ולהחליט מי באמת הכי ראוי ואין שום ראיה חד משמעית לבחירות של אחרים. כשבוחרים לאחר מכן את הזוכים (בשלב הזה, מחויבים להצביע בכל הקטגוריות), יש מול העיניים רשימה של מי שהגיע לשלב הסופי ובאופן אסוציאטיבי, מי שלא הגיע. חבר אקדמיה שרואה את שמו ארגו בין המועמדים לפרס הסרט, אבל לא לפרס הבימוי, יחוש שמדובר במתחרה פחות אהוד מאשר לינקולן, או אופטימיות היא שם המשחק. אם הוא אדם נורמטיבי (אפילו שמדובר בהוליווד), המח שלו עשוי להשליך מכך שמדובר בסרט פחות טוב. זה פגם שקיים אצל כל האנשים והוא משפיע לרוב מבלי שנהיה מודעים לכך. רק תשאלו את האנשים שמנמקים את ההצבעה שלהם לכנסת בכך שרצו להצביע למפלגה אחרת, אבל תוצאות הסקרים הראו שאינה עוברת את אחוז החסימה.
אני לא טוען שארגו עומד להפסיד את האוסקר, אבל אני גם לא ממהר להצטרף לאלה שמנבאים לו נצחון סטייל מיס דייזי. יש סיבה לכך שסרטים אינם נוטים לזכות ללא מועמדות על בימוי והיא עמוקה יותר מהאפשרות שהבמאים הם פשוט חתך נאמן של דעת הרוב. אני בהחלט מאמין שרשימת המועמדים מביאה חברי אקדמיה לשנות את הצבעתם ברגע האחרון ולו מתוך הרצון להצביע לסרט שנראה בעל סיכוי טוב יותר לנצח. הגילדות נוטות לנבא את תוצאות האוסקר, אולם באחוזי הצלחה שונים בכל שנה. לפני שנתיים, "נאום המלך" סחף את פרסי הגילדות וזכה גם באוסקר לסרט הטוב ביותר. בשנה שעברה, "הארטיסט" זכה אצל המפיקים והבמאים, אבל "העזרה" לקח את פרס האנסמבל של גילדת השחקנים. "הארטיסט" זכה באוסקר כצפוי. ב-2007, "מיס סאנשיין הקטנה" נבחר לזוכה הגדול של המפיקים והשחקנים, אבל "השתולים" לקח את פרס גילדת הבמאים וגם את האוסקר. שנה לפני כן, "הר ברוקבק" זכה בכל פרס אפשרי כמעט, פרט לפרס האנסמבל ולאוסקר לסרט הטוב ביותר, את שניהם הפסיד ל"התרסקות". ארגו יגיע לטקס האוסקר במצב זהה לזה שהיה בו בזמנו אפולו 13. יש לו תמיכה מלאה מהגילדות, אבל ענף הבמאים של האקדמיה לא העניק לו מועמדות. בין אם התוצאה תהיה שונה וארגו יזכה ללא מועמדות לאפלק על הבימוי (הוא מועמד כמפיק, כך שעדיין יצא לו מזה פסלון), או שיחזור אותו מקרה והאקדמיה תגיד "ארגו פאק יורסלף" לגילדות הסוררות, צפוי מתח עד הרגע האחרון וזה דבר שתמיד מתקבל בברכה. |