| את ראית אותה מתכווצת בכאב, מנסה להתנגד ומחניקה צעקותיה בכף ידו הנלחצת בחוזקה כנגד פיה, מתמוטטת בחוסר אונים ומחכה לקץ. את ישבת מולה והסרת את מבטך. לא היית מסוגלת להיות שם. את התנתקת. וברגע הזה אתן יצאתן למסע המשותף שלכן כשמאורעות הלילה ההוא והבאים אחריו סוגרים עליכן בקשר של בושה, שתיקה ואשמה... בתחילת הדרך, את מכחישה את קיומה כליל, יעברו השנים ואת פוגשת אותה בנקודות זמן משמעותיות בחייך. לאט לאט, אתן לומדות להכיר ומאשימות אחת את השניה. דרכיכן משתלבות שוב ושוב במרוצת הזמן. בדו-שיח שנוצר בינכן את מנסה להדחיק אותה והיא צועקת את כאבה בדרכה שלה. לימים, תספר לך המטפלת שלך שהתנתקות שלך זאת התנהגות נורמלית ושכיחה אצל ילדים שחוו טראומה והיא תנסה לגרום לכן להבין אחת את השניה ולפייס בינכן. |