אני חושב שפעם ראשונה שממש שמעתי את המונח "מאניה דיפרסיה" היה לפני כמה שנים כששתיתי קפה עם חבר שעבד בסטארט אפ שהיה אז בתחילת דרכו. כששאלתי אותו איך הולך , התגובה הייתה "זה כמו מאניה דיפרסיה". אני מניח שמלמלתי משהו כמו "כן טוב אתה יודע ככה זה"... או משהו דומה והמשכנו לנהל שיחת חולין חסרת תוחלת. אני ישבת אז על הכיסא הנוח (יחסית) של מנכ"ל הד ארצי (לא כי התפלחתי אליו למשרד ...זה הייתי אני ,המנכ"ל) והידע שלי ,כמו גם רמת העניין שלי בעולם מחלות הנפש היו איך לומר , מאד נמוכים.... אבל החיים כמו החיים , מערבולת ענק של מהלכים בלתי צפויים בעליל, שממחישים אולי יותר מכל את מרכזיותה של תיאוריית הכאוס בחיינו , מגלגלים אותך המורד הגבעה ללא שליטה של ממש ואופס.... אני בסטארט אפ. אז הלכתי לבדוק . בויקיפידיה, מה זו "מאניה דפרסיה". למען הגלוי הנאות , עשיתי את זה באחד מרגעי השפל שנחתו עליי כשהסתבר שהמודל העסקי המופלא שבנינו...לא ממש מחזיק מים (או כל נוזל סביר אחר לצורך העניין). אז ככה – "מאניה דיפרסיה היא הפרעה דו-קוטבית , הפרעה נפשית שהחולה בה סובל מתנודות קיצוניות ומחזוריות במצבי הרוח, ללא תלות הכרחית בנסיבות הסביבתיות. זו הפרעה אפקטיבית, כלומר קשורה למצב רוח. בזמן ההתקף נע מצב הרוח של החולה בין מאניה - מצב רוח מרומם באופן קיצוני - לבין דפרסיה, כלומר דיכאון. ההפרעה מאופיינת בתנודה בין שני הקטבים באופן התקפי ומחזורי. אנשי שם רבים – מוזיקאים, סופרים ומנהיגים - סבלו מהפרעה דו-קוטבית, ורבים מהם ומרופאיהם הוטרדו מהאפשרות כי טיפול תרופתי הכובש את מצב הרוח עלול להפחית את יכולת היצירה שלהם. השלבים המוקדמים של המאניה תורמים ליצירתיות אך כשהיא במלוא עוזה היא משבשת את היצירתיות ואת מהלך החיים כולו." לאלה שלא ממש מתעמקים בהגדרות פסיכיאטריות עמוקות (כמוני) אני אתמצת את זה לשורה אחת והיא - "רכבת הרים רגשית". זהו , קל פשוט , מהנה , ומדכא בטירוף ... תכלס , באותו יום אתה יכול להיות בהיי מטורף כי סגרת חוזה , פיצחת בעיה , זכית בפרס המיזם של השנה. הרגשת היי אדירה. שעה אח"כ מסתבר שיש תקלה , משקיע ברח , או כל מיני צרות אחרות , ומגדל הקלפים מתמוטט....ובום , דכאון , שחור , זוועה. בקיצור. סטרטאפיסט בהגדרה , הוא חולה נפש! טוב , אולי נסחפנו קצת. אבל העובדה שמדובר בגוף שאין בו כמעט אנשים , אין תשתית ומעטפת תומכת , בד"כ גם אין כסף ובעיקר – זכות קיומו טרם הוכחה.... יש בה כדי לחבוט בנפשן העדינה של כל אחד , קשוח ככל שיהיה. כל דבר טוב (אפילו קטן) מייצר אופטימיות פסיכית , וכל דבר פחות טוב , מטלטל טלטלה עזה. ככה זה כשהכל בעצם מתמקד ...בך (בי בנו...) זה הזמן אגב למצוא שותף טוב שאפשר להיתלות עליו. עדיף אחד שמדבר שפה אחרת. כי אז , כשאתה בדיכאון מהחדשות שקבלת , הוא עוד לא מבין על מה מדובר. וכשהו סוף סוף מבין על מה מדובר, יש סיכוי שביר שאתה כבר בהיי מהדבר הטוב הבא שקרה שעה אחרי. רכבת הרים כבר אמרנו ? מצד שני יש בה הרבה פאן. יצירתיות מופרעת , שנדרשת כמעט בכל שעה משעות היממה. ועדיף כשהצוות במאניה ולא בדפרסיה , למרות , שדווקא רגעי השפל הקשים מייצרים באופן מוזר אולי, את הפתרונות הכי מבטיחים. אז אם החלטתם להיכנס לחוויה הזו חשוב שתעשו כמה דברים. ראשית – בואו מוכנים. וכאשר תמצאו את עצמכם שוכבים (פיסית) על רצפת חלל העבודה (או משרד אם אתם כבר מיזם עשיר) כשכל מה שמרחף מעליכם זו תקרה (בד"כ מתקלפת)והדיכאון חוגג, דעו! שקיים סיכוי מאד גדול ששעה מעכשיו תתרוצצו במשרד מאושרים עד הגג בניסיון פתטי לייצר צהלולים.... שנית – קחו שותף לדרך. אם לא יהיה לכם על מי להישען , ולמי לתת משענת , מצבכם עלול להיות פחות נעים . פחות מאניה , יותר דפרסיה.... שלישית – קחו את הזמן ואמצו אופטימיות מופרזת. כמו חופשה בתאילנד (לא הייתם ? – סעו!) אתה יוצא מהמלון בבוקר ליום שמש מקסים , מסיים ארוחת בוקר ויורד לחוף ופתאום , שמיים שחורים וגשם זלעפות. ואתה מסתכל לשמיים ולאן שאתה לא מביט – שחור. אין זכר לא לשמש ולא לשמיים כחולים. ואתה מתחיל לעשות חשבון כמה כסף עלתה החופשה המחורבנת הזו , וזה שהיה לך רק שבוע לבלות באיים , והנה עכשיו כל היום התחרבן ומה כבר נשאר לך. ובא לך להיכנס למיטה מתחת לשמיכה ולהתחבא (רק שבדיוק החדרנית מסדרת את החדר ואתה תקוע בלובי כשמסביב מבול). ואופס , רבע שעה אחרי , באופן לא ברור לחלוטין , פתאום משב רוח קליל ואתה צופה בפליאה מטורפת איך השחור המגעיל בשמים משנה צבע לכחול עמוק. ורבע שעה אח"כ החוף נראה כמו סיני בקיץ. שמש כחול וחם. אז חכו כמה שעות לפני שאתם מוציאים את החבל (לתלייה , לא לכביסה) כי יש סכוי לא רע שהאושר ההזוי תיכף מגיע שוב , במחזוריות הכל כך מוזרה הזו... ובעיקר , שימרו על אופטימיות. כי בסוף יהיה טוב. חמסה. ככה זה. סטארט אפ טוב דורש טיפול פסיכיאטרי, יסודי , גם כשאתה מצהלל צהלולים....
ורק שנצליח לפני האשפוז הכפוי..... |