כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תגובות (8)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      15/11/15 20:33:
    פוסט להתפעל. בדיוק עברנו את המסלול הזה. יישר כח לצועדים בשביל.
      7/2/13 11:06:
    הוספת תגובה כרגיל כתבת מקסים,והתמונות משגעות.
      7/2/13 10:07:
    מי שקורא את הפוסט ויש לו חשק להצטרף שישאיר פה פרטים או ייצור קשר איתי. דניאל וקנין 0522602548 dvaknin@gmail.com
      7/2/13 08:28:
    אכן טיול מדהים עם אנשים מדהימים בנוף מדהים, עדיין מלווה אותי בעוצמת החוויה. שיהיה יום נפלא
      7/2/13 08:24:

    צטט: יאיר גרוסמן 2013-02-06 22:52:13

    יופי של פוסט! אגב, אלה יעלים ולא איילים.

     

    והיעלים גם לא משפחה אלא שני זכרים צעירים. מה שלא מפריע לפוסט להיות פוסט נהדר של חווית טיול שעושה חשק לעוד.

      6/2/13 23:27:
    אין, אין דברים כאלה! טיול חד פעמי.
      6/2/13 22:52:
    יופי של פוסט! אגב, אלה יעלים ולא איילים.
      6/2/13 18:36:
    גן יאשיה ? אתם שכנים שלי :-)
    0

    שביל ישראל 5, מצומת ציחור לנחל עשוש, קניוני ורדית וברק

    8 תגובות   יום רביעי, 6/2/13, 13:48

    גן יאשיה, יום שישי, 04:15, יוצאת אל החושך הרטוב והקר חמושה בתרמיל הטיולים, ונכנסת אל הרכב הקר לא פחות, אל משימת האיסוף מכפר יונה. 04:30 אהד ומיצי (לא חתול, כי אם שם חיבה לחבר ממש טוב מעין- גב) קופצים עם התרמילים אל הרכב, ובשל היותם רעננים וחיוניים ממני, משימת הנהיגה אל צומת דבירה עוברת מיידית לאהד.

    05:45, צומת דבירה. מרוצים מזמן ההגעה שלנו, פינקנו עצמנו בקפה ומאפה והתמלאנו במידע אודות עובד המקום, החל מכישרון קליטת השפות שלו, דרך היותו סטודנט לרפואה בחו"ל וכלה בנטייתו לדברת בלתי נשלטת. מזל שהגיעה השעה ללכת אל תחנת האיסוף, אחרת ודאי ממשיך היה לדבר עד עצם היום הזה...

    06:10, התקבלנו בנישוקים וחיבוקים מה"איש הירוק" שלא ישן אף פעם (כי לישון זה לעייפים), וחברנו אל חברי הקבוצה הותיקים והחדשים. עצירה קבוצתית בדימונה ועוד עצירות קלות לאיסוף חברים נוספים, והגענו.

    כמוני גם רוב חברי הקבוצה, שמחו על ירידה לדרום בסופ"ש חורפי כל כך, אך כשירדנו מהאוטובוס בפתחו של נחל ברק, הופתענו מהקרירות ומהשמים האפרוריים. השמש כוסתה בעננים ומשב רוח קרה הסיר מעלינו את העפיצות במהירות שיא. ה"איש הירוק" הסביר שהיום מצפה לנו מסלול ארוך (19 ק"מ) אך נעים וקל ונטול אתגרים, לעומת המסלול שמצפה לנו מחר, השווה באורכו אך מאתגר ומרתק.

    התחלנו ללכת. קבוצה גדולה הפעם, הכי גדולה שהייתה עד כה, וכיוון שהצטרפו חברים חדשים, "הכרחנו" את ה"איש הירוק" לעשות מעגל היכרות, וכך היה.

     

     

    ''

      התחלנו ללכת   צילום:  הדר פוקס

     

    הצעידה נוחה ונעימה. הנוף מוכר מהטיול שעבר והלב שמח לקבל ממנו עוד. גוון החום היה שונה מעט למול השמים האפרוריים, ונגב כזה לא יצא לי עדיין לראות. חשבתי לעצמי שמוקדם עדיין וסביר שיתחמם, אך האפרוריות הלכה איתנו, והשמש סירבה לצאת משמיכת העננים. משב הרוח הקרה אילץ אותנו להיות יצירתיים במיוחד בחיפוש הגנה לאוזניים, ואפילו ה"איש הירוק" שלף מתיקו הירוק כובע צמר עם פונפון עצום, וחברי הקבוצה ההמומים חדלו לנשום למראה צבעו ה... כחול!

     

    ''

    הכובע הכחול של ה"איש הירוק"    צילום:  הדר פוקס

     

    משפך נחל ברק המשכנו לצעוד לכיוון רמת צופר, נחל צופר ונחל עשוש. רגע לפני ירידה קשה בנחל צופר , התגלה לעיננו נוף אדיר מרחבים מרוח באין ספור גוונים של חום. אותו מעלה אהוב במיוחד על ג'יפאים, שבמודע או לא צבעו את סלעי המעלה בצבע גומי שחור. מודה שהרגשתי פחות נח אל מול המראה הלא טבעי הזה, אך ייתכן והיה פחות צורם, לולא היו זרוקים בשולי המעלה שאריות חלקי פלסטיק שהתפרקו, קופסאות של סיגריות ועוד כל מיני חתיכות גומי של מה שהיה פעם צמיג או רצועה כלשהי. מתקשה להבין איך אדם שמטייל בטבע יכול להשליך בטבע פסולת. צורם.

     

    ''

    רגע לפני הירידה במעלה עשוש, התגלה לעיננו נוף אדיר מרחבים  צילום: הדר פוקס

     

    המשכנו לצעוד לסיום המסלול, אל נקודת ההתחלה של טיול מספר 5, והירוק של אותה שיטה על הרקע החום של הסלעים והאדמה, נראה שונה תחת אפרוריות השמיים. ומה אז? אז התחיל לרדת גשם. בהתחלה טפטופים קלים שעוררו צחקוקים, ואחר כך גשם של ממש. אומרים שמנת הגשם השנתית בדרום הנגב מסתכמת ביומיים של גשם. זכינו! עלינו אל האוטובוס רטובים עם סוליות נעליים מעוטרות בבוץ חום עם נגיעות של אבנים קטנטנות, הרגשנו צורך להתנצל בפני הנהג, שלהפתעתי קיבל את המצב הנתון בשתיקה וחצי חיוך. תודה ליוסי הנהג האדיב!

     

     

    ''

    הירוק של אותה שיטה על הרקע החום של הסלעים והאדמה, נראה שונה!      צילום:  הדר פוקס

     

    בדרך לקטורה הגשם התחזק. מבעד לחלון האוטובוס נצפתה קשת ברורה ויפה ונחלים של מים החלו לבצבץ בצידי הדרך. אז עצרנו לראות. הנגב רטוב. וכפי שכבר כתבתי, נגב כזה לא יצא לי עדיין לראות.

     

    ''
     

    אז עצרנו לראות   צילום: הדר פוקס

     

    הגענו אל קטורה, הלינה השלישית והאחרונה בקיבוץ יוצא הדופן והמיוחד (טוב גם קצת מוזר). יובל, אחראי האכסניה, כבר מכיר אותנו ועל כן קיצר בהסברים. התפזרנו לחדרים, איש איש עם נעליו הכבדות והבוציות.

    קצת לפני שקיעה, ענבל צועקת לכולנו לצאת, אז התגלה לעיננו מראה אדיר ביופיו. הרי אדום בהקו מקרני השמש והבריקו מרטיבות, מהירי תגובה הספיקו לצלם, כי תוך דקות כבה האור על הרי אדום. 

     

    ''
     

    תוך דקות כבה האור על הרי אדום    צילום: ירון רוזנבוים

     

    19:30 כולנו ישובים בחדר האוכל, מריחים ניקיון ועטופים עדיין באדי המים החמים. ותיקי הקבוצה כבר יודעים למה לצפות, ומביטים בפניהם של החברים החדשים, ששומעים לראשונה את סיכום השבוע בחרוזים, ורואים לראשונה את החלות והטחינה, את המרק והעוף, את תפוחי האדמה והאפונה, שיש רק בקיבוץ קטורה. וכיוון שזכיתי לשבת בשולחן של עודד, אותו ערב שישי נשבר בקטורה שיא שנתי של משקעי יין שחוסל בשולחן אחד תוך שעה.

    בשל מחדל קל, הפעם לא ארגנו סרט להקרנה קבוצתית, אז ארגנתי לעצמי סרט פרטי שהתחיל בשכיבה בעיניים עצומות לצידה של איריס ומתחת לאלינור (הבהרה: מדובר במיטת קומתיים), והסתיים בפתיחתן בשעה 05:00 למחרת.

    שבת 05:00, דפיקה בדלת לוודא שהתעוררו, ו"הווילה" שלנו כבר מריחה קפה וביצים קשות. התארגנות מהירה, פרידה מקטורה ואוטובוס לוקח אותנו אל פתחו של המסלול בצומת ציחור.

    ירדנו מהאוטובוס אל אוויר נקי וצלול. בשמיים שייטו מעט עננים והאדמה, האדמה רטובה. אדמת הנגב רטובה. ה"איש הירוק" החל מהסבר על המסלול, תוך שימת דגש על המסלול האתגרי בקניון ורדית וברק, והכריז, שיש מים בגבים. התחלנו ללכת על אדמת הנגב הרטובה, ואז, אז התגלה לעיננו מראה, שעבורי היה מפתיע ומרגש ועצמתי, כמות אדירה של מים זרמה בנחל פארן. לא יובל קטן שעוברים בקפיצה או באמצעות אבנים גדולות. נחל. רחב. מלא במים. היסטריה והתרגשות אחזה בקבוצה שלא מכירה את הצורה הזאת של הנגב. מודעים למחזה הנדיר התארגנו  טובי המוחות במציאת פתרון למעבר מבלי להירטב, אך לא יצא עשן. "האיש הירוק" קפץ בשמחה אל המים, שהגיעו לו קצת מעל הברכיים, וכיוון שגובהו קרוב לשני מטרים, הבנו לאן המים באמת מגיעים לאדם הממוצע. חלקנו עברו עם נעליים, והאופטימיים במיוחד חלצו אותם. הקור בלתי נסבל. תוך שנייה לא הרגשתי את האצבעות בכלל, אבל הייתי בטוחה שהן שם. החצייה עברה ללא נפילות, למרות שלפחות אחד מחברי הקבוצה היו מאוד שמחים לתפוס בעדשת המצלמה אירוע שכזה (נכון עמית?). ניגוב קל של הרגליים, נעילת הנעליים, ואז הבנו שזו הייתה שטות גמורה, שכן מחכות לנו עוד כמה חציות כאלה ואין מנוס. מרטיבים את הנעליים. ה"איש הירוק" הכריז, שהחל מרגע זה לא מורידים יותר נעליים, אז הקשבנו. והרטבנו.

    הרגשה מיוחדת להתהלך בנגב רטוב, כשהכול מסביב מנצנץ מניקיון. מדי פעם חלפו אותנו ג'יפים עמוסי ציוד, שהשתעשעו באדמה הרטובה, ולמרות רגליהם היבשות, אני מעדיפה ללכת.

     

    ''

    הג'יפים ואנחנו  צילום: הדר פוקס

     

    המשכנו בהליכה יבשה יותר בנחל פארן מתחת לצוקי חדוד, הישר לפתחו של קניון ורדית. התארגנו קלה להסברים ונכנסו אל הקניון. מדהים. קירות ענק מעוטרים בבליטות שנדמה שנעשו בשבלונה. ברגעים כאלה אני מרגישה כמה אנחנו קטנים ("האיש הירוק" קצת פחות...). ואז, אז הגענו אל הגב הראשון. והיו מים. הרבה מים. "האיש ירוק" פשט את חולצתו הירוקה וקיפץ אל הגב, ומיד החלה התארגנות בהעברת התיקים. חלק מחברי הקבוצה עברו את הגב ללא היסוס, כשאז התברר שאפשר גם אחרת. צמוד לקיר, קצת תלול, בסיוע שורש של צלף קוצני, אבל אפשר לעבור את הגב מבלי להירטב.

     

     

    ''

    אפשר לעבור את הגב מבלי להירטב    צילום: יוסי ג'זואה

     

    רק לאחר מכן התברר לנו שגם זו הייתה שטות גמורה, שכן את הגבים שבהמשך אין שום אפשרות לעבור מבלי להירטב. המשכנו לטפס בקניון בנקיקים צרים, לאט לאט ובזהירות, מתרגשים לקראת הגב הבא. והוא בא. ובגדול. כמי שנמצאת בסוף בדרך כלל, מצעקות הראשונים הבנתי שאיש לא ציפה לכזו כמות של מים. גם לא ה"איש הירוק". גם לא הגב עצמו. החזקים יותר נקראו למעלה לסייע בהקמת אומגה לתיקים, שאחר כך יתברר שעברה מספר שכלולים עד שהחלה לעבור ביעילות מרבית. כשהגעתי לפתחו של הגב התגלתה לעיני בריכה, רוחבה כשלושה מטרים רק שהם מחייבים שחיה. ואם במעבר רגלי לא הרגשתי את האצבעות, כנראה שאני עומדת לחוות תחושה של היעלמות לכמה דקות.

     

    ''

    איש לא ציפה לכזו כמות של מים, גם לא האיש הירוק     צילום: דורון ברין

     

    לאחר היציאה מהמים לא חוויתי מימי קור כזה. והזכרתי לעצמי שיש אנשים שנכנסים במכוון למי שלגים, ועוד עירומים, אז ייתכן והגוף שלי עוד יודה לי על כך. ההליכה עוררה את הגוף והעלייה מהקניון חיממה את השרירים. כך לפחות חשבתי עד שהבנתי שצבע עורי הפך לסגול ושאני לא ממש מסוגלת לדבר. הדבר היחיד שיכול לעזור כרגע, הוא להחליף לבגדים יבשים.  ונקודה זו החלטתי שאוותר על ההליכה בקניון ברק ואבחר במסלול העוקף. אני אוהבת גבים אבל ברכות קפואות פחות. בתיק חיכו לי מכנסיים, תחתונים וגרביים יבשים, משה הושיט לי חולצה עבה ויבשה, שלומי תרם פליז החלפתי בגדים וחזרתי לחיים.

    ארוחת הצהריים נפרסה מעל קניון ורדית. לחם, טונה, חומוס, זיתים, גבינה צהובה, נקניק, עגבניות, מלפפונים, ושוקולד השחר. צ'ופר היום: מאפה בצורת דגיגונים וגרנולה.

     

     

    ''

    יציאה מקניון ורדית    צילום: שגית לוי

     

    בהגיענו אל קניון ברק, קיבלנו מידע ממטיילים אחרים שאין מים בגבים (ומספר חברים (שלומי, עמית, אהד) נראו מאוכזים) ועל כן איש לא בחר ללכת במסלול העוקף. ירדו אל קניון ברק. המראה יפיפה. נבלענו אל תוך הקניון, שהפתיע אותנו בתלילותו. הגבים היו יבשים, ובמקום אתגר המעבר במים בייבוא אישי מסיביר, אותגרנו בירידה בסולמות על שיפוע שלילי וחבלים. לאט ובזהירות עשינו זאת.

     

    ''

    אותגרנו בירידה בסולמות על שיפוע שלילי וחבלים    צילום: שגית לוי

     

    צעדנו אל האוטובוס בנחל ברק, וחלפנו ליד משפחת יעלים שממש לא התרגשה מהנוכחות שלנו, ונדמה היה שהופתעו שאנחנו מופתעים שהם לא מופתעים! 

     

    ''

    חלק ממשפחת מהיעלים שממש לא התרגשה מהנוכחות שלנו     צילום: יוסי ג'זואה

     

    נהג האוטובוס עשה מאמץ להתקרב כמה שיותר בדרך המובילה לקניון ברק דרך נחל ברק. הגענו ב 17:00, קפה וקלמנטינות וחוזרים הביתה.

    רק כשהתיישבתי על כיסא האוטובוס הרגשתי את שרירי הרגליים ואת העייפות. וחייכתי.

    ה"איש הירוק" סיכם את הטיול: "היה אדיר", והחל מהסברים על טיול מספר 7. "לינת שטח רבותי. תרשמו מהר כי ההרשמה עומדת להיסגר". נרשמתי. 

     

     

     לילה טוב,

    הדר.

     

     

    .

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      דניאלוקנין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין