אנחנו דופקים את השיטה
"יש!" צעקה אשתי זהבה המחטטת מידי בוקר במסך המחשב שלנו כדי לגלות מציאות. אנחנו משוגעים על חיפוש של הזדמנות חיינו כדי לדפוק את השיטה, לנצח את פער התיווך, ולהחזיר לנו מה שחברות שונות והממשלה שודדים מאתנו מידי יום. בקצרה, אנו מתים על קופונים. "הפעם זה קורה", כך זהבה. "תמורת תשלום זעיר של 15 שקלים נקבל כל אחד קופון ונקבל בבית קפה/מסעדה מרינה בגני תקווה (איפה זה?) וואפל בלגי ועליו כדורי גלידה ועוד כוס קפה". "אכן מציאה", אמרתי. "דופקים את הקופה". ובפרץ של נדיבות: "נקנה 4 קופונים ונזמין את החברים שרה ואברם לצהרים כאלה אתנו. הם בטח יחשבו שזוהי מתנה של 100 שקלים לפחות לכל אחד מהם". כך עברו להם חודשיים כאשר אנו צוברים קופונים מכל הסוגים כולל מסאז' יפני בסאונה פינית בכפר סבא. ואז נזכרה זהבה ושוב צעקה "הי, הזמן יעבור ולא ננצל את הוואפל הבלגי!" מיד הבטתי במגירת הקופונים וראיתי כי אמנם לגבי מסעדת מרינה עלול לאזול הזמן. קבענו עם אברם ושרה התלבשנו כיאות ומצאנו את גני תקווה לאחר נסיעה של כחצי שעה ליד קניון קרית אונו. "ברוך בואכם לדיל הצהרים שלנו", אמרה המלצרית חסיה כשהיא נוטה בעדינות לעברי. תרצו משהו? הצגנו את הקופונים . הרגשתי באמת רצון להניח את ראשי על החזה השופע שלה לנמנום קל אבל שלושה אנשים רעבים הביטו עלי. "אתה יודע מה", אמר לי אברם, אם כבר נסענו עד מרינה בצהרים למה שלא אזמין לי ולשרה מנת ברבוניות טריות". "למה לא"? אמרתי. "אני מקווה שזה כשר עם וואפל הקופון שלנו. אבל הוא לא הבין את הרמז וסימן לסוניה בתפריט בלי להביט כלל על המחיר. "נו וצריך גם שתייה קרה". לאחר שהם גמרו לחטט במעי הדגים בידיהם ולחטט לאחר מכן בשיניהם הזמנו את מנות הקופון. היה טעים למדי עד כמה שגלידה פרווה יכולה להיות. "עבור הקופונים אתם לא צריכים לשלם", אמרה סוניה. "עבור היתר המחיר הוא 180 שקל בלבד". מובן ששילמתי בנימוק שאני הוא שגיליתי את המסעדה דלת הצורה אך אנינת הטעם והחשבון הזו.
לא נשברתי. אנו ממשיכים לאכול כמעט בחצי חינם עם הקופונים. החלטתנו נחושה: אנחנו נשבור את השיטה היקרנית במשק אפילו אם זה יעלה לנו במחיר נסיעה לכל חלקי הארץ ואפילו לחו"ל. לעולם שוב לא נשלם "מחיר מלא". |