
הלילה, בדיוק בשעה שהשעון השמיע צלצול של חצות, נשם דרור שלנו את נשימותיו האחרונות.
שבע ימים אך רב עלילות, הלך לעולמו בסבל רב, כשדליה ואני יושבים לידו חסרי אונים ומוכי עצב.
דרור הובא לביתנו לפני שנים אחדות על ידי בתנו שנאלצה למסרו עקב שינוי מקום מגוריה.
בן המשפחה החדש התגלה תחילה כחתול קשוח ובעל עקרונות. לא ידע פחד, ולא מיהר להתמסר לאהבה חדשה. הוא סרב לשכוח את בתנו, וישב ימים תמימים, במשך חודשים רבים - ביום ובלילה ליד שער החצר, בהמתנה דרוכה לביקוריה. במשך השנים הוא הסתגל למצב, ואימץ את דליה לאם, על כל הכרוך בכך, אך היה שב להמתין ל"אמו" המקורית לאחר כל ביקור שלה אצלנו.
לפני כשנתיים, בלילה אפל אחד, ישבו שתיים מבנותיי על מרפסת הבית עם ילדיהן, כאשר לפתע שמעו מכיוון עץ המנגו הסמוך קול עז של חבטה. הן מיהרו למקום כדי לברר מה קרה, והוברר שדרור טיפס על העץ. הוא כנראה ביקש לצוד חולדה - מאלו שמטפסות על העצים, אך הופתע על ידי צפע גדול, שאף הוא טיפס על העץ, כפי הנראה לאותה מטרה עצמה.
דרור והצפע נפלו חבוקים מן העץ, לא לפני שהצפע הספיק להכיש את דרור בחזהו. לוכד נחשים שהוזעק למקום לכד את הצפע ולקח אותו מן המקום, אך דרור נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. לנו לא היה באותה עת כל מושג על כך שהוא הוכש על ידי הצפע.
לאחר יומיים של חיפושים נמצא דרור בתוך צינור ביוב של השכנים המתגוררים במשק הסמוך. הוא היה חי, אך נראה לא טוב. הבנו שהוא הוכש על ידי הצפע. הנסיונות להוציאו ממקום מחבואו לא צלחו, וככל שניסינו, הוא רק העמיק להכנס לתוך הצינור. כך זה נמשך, עד שבסופו של דבר נאלצנו להניח לו, ורק דאגנו להניח בפתח הצינור כלי עם מים, למקרה שיחליט לצאת. כעבור שלושה ימים נוספים, שבהם דאגנו לבקרו מספר פעמים ביום, הוא הגיע לפתע לביתנו בהליכה כושלת, כמו לוחם החוזר פצוע משדה הקרב. הוא התקשה ללכת ואפילו לעמוד על רגליו. לאחר מספר ימים של פינוקים, הוא התאושש והחלים, אך על חזהו נותרה כאות הצטיינות קרחת עגולה בגודל ובצורה של מטבע של שני שקלים – זכר להכשת הצפע. את המדליה הזו הוא נשא על חזהו בגאון כל שארית חייו, וגם זכה בהחלטה משפחתית שבאופן נדיר התקבלה פה אחד, לתואר האצולה "דרור הגיבור", עם הזכות להוריש את התואר לצאצאיו. לרוע המזל הוא היה מעוקר, כך שמימוש הזכות הזו לא היה בגדר של אפשרות מעשית.
לפני כחודשיים התגלתה אצל דרור מחלה קשה בכבד, שלא היתה ניתנת לריפוי. לאחר התייעצות משפחתית הוחלט לדחות את המלצת הוטרינר להרדימו, ולאפשר לו לסיים את חייו בתנאי הוספיס של חמישה כוכבים, כפי שראוי לגיבור מלחמה כמוהו.
תקופת מחלתו היתה קשה מאד לכל בני המשפחה, והישיבה לידו בעת שנשם את נשימותיו האחרונות היתה כמעט קשה מנשוא.
כמי שנושא את התואר "גיבור", לא שמענו מפיו במשך כל תקופת מחלתו כל תלונה, כך שלא יכולנו לדעת עד כמה הוא סובל כאבים.
היום בבוקר הוא הובא למנוחתו האחרונה בחלקת גדולי האומה שבירכתי חצרנו, לצדו של פופאי, שהיה פינצ'ר גיבור, ונפל על משמרתו לפני כחמש שנים בעת שזינק על משאית שחלפה ברחוב, כי חשש שהיא עומדת לדרוס את הבית שלנו.
שתהיה בריא חתול אהוב שלנו. אנו מקווים שתנעם לך שהותך בשדות הציד הנצחיים של החתולים. החב"דניק שמסתובב אצלנו בכפר אומר שהמשיח כבר בדרך, אז מן הסתם ניפגש בקרוב, בין אם זה יהיה אצלנו ובין אם אצלך...
|
אריאל, חיפה
בתגובה על היכונו לתחיית המתים
אריאל, חיפה
בתגובה על משפחת נהנתניהו
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כתבת כל כך יפה גם בשבילנו
והנה תמונה של דרור לאחר שהתאושש מההכשה ההיא...
נדמה לי שאני חש בדייקנות מה את מרגישה, ואני שמח שאת כזו.
*
כתבת כל כך יפה עומדות לי דמעות בעיניים.
מי שכותב וחושב שחתולים אינם נאמנים אינו מבין שום דבר בגרוש, לא בחתולים, לא בבעלי חיים ולא באהבה. החתול אוהב אותך על פי דרכו שלו, ודרכו שונה לגמרי מדרכך או מדרכו של כלב.
חתול הוא חתול, ומי שאינו אוהב אותם בעיני לפחות זה אומר משהו.
תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.
אתך, אתכם בשעות הקשות, בחיבוק, בהבנה.
...ועוד אומרים שחתולים אינם נאמנים.
ואין לי מה לומר מעבר לזה. לא אוהבת בנאליה, אבל אתה יודע מה אני מרגישה.