כולי זעם וחלחלה ואסביר מדוע.

מלי אוחיון, נכה רתוקה, תושבת העיר ראשון לציון, טיילה ברח' רוטשילד בעיר מגוריה  וכמו כל אזרח במדינת ישראל נכנסה ובאה ויצאה בין חנויות אופנה, עזרי אופנה וגם מרכול.... עד כאן סיפור שגרתי.

ראתה מרכול נוצץ "שפע דיל"  "כנראה חדש ומעניין", חשבה לעצמה ומיהרה פנימה, נהנת מהנגישות המלאה והנוחות. עד כאן - סיפור שגרתי....

ביצאה מהמרכול, פנה אליה אדם  מ ב ו ג ר, כנראה הבעלים או אבי הבעלים ודרש ממנה "להבא  אל תיכנסי למרכול - כי את מפריעה !"...

מלי אוחיון, אדם עם כבוד עצמי. אך, ללא יכולת אסרטיבית, רצתה "לקבור את עצמה"  מרוב בושה, ובתחושת קיפוח אדירה כתבה בדף שלה על המקרה בפייסבוק, התגובות מגוונות ואמפטיות. 

לו אני הייתי שם והיו מונעים ממני כניסה כאחד האדם,  הייתי נכנס למשרד עורכי דין  ובגיל, בשמחה ובצהלה גדולה תובע את המרכול ואת בעליו ואבי בעליו על אפלייה ופגיעה אישית.  56.000 ש"ח לכל אחד מהם ועל פי חוק השוויון. 

במדינת ישראל חוקקו חוקים ותקנות האוסרות אפליה על רקע דת, גזע, צבע עור, לאום ונכות וחלות גם תקנות נגישות לשרות.

אני תוהה עד היכן מגיעה הבורות, הסטיגמה ואי קבלת האחר והשונה.