0

0 תגובות   יום שישי , 8/2/13, 11:44

נלי ואני.


נלי  סיימה תואר ראשון בעריכת דין וכיום היא מתמחה במשרד גדול בתל-אביב.משרד שלא פתוח לבני אדם מהציבור אלא רק לנציגי חברות גדולות - כאלו שמתארות בני אדם כגרפים ודוחות הכנסה.


נלי יפה ומטופחת ,לפעמים שהיא שמה אודם ורוד כל צוות המשרד יוצא מגדרו. כאשר גברים זרים נתקלים בה בשעות הבוקר הם תמיד מחפשים קשר עין ושהיא מתרחקת מהם בהליכתה השקטה,חלקם הגדול מביט בשעון כדי לסמן את זמן המפגש בתקווה שאם ביום מן הימים יאזרו אומץ  - ידעו מתי לחזור.


נלי כבר בת 31 , אוהבת לשמוע מוסיקה ,לקרוא ספרים , להקשיב לשיחות של אנשים ברכבת. היא יצאה עם מספר גברים בשנים האחרונות , מוצלחים ככל שיהיו , משהו היה חסר שם.


ל-נלי יש הורים אוהבים , אוהבים מידי.

לעיתים אמא של נלי מספרת לה על הרומן הגדול בינה לבין אבא.

אמא מספרת בעיקר על הקשיים בתחילת הדרך ועל המאבק נגד רצון המשפחה לגבר מלומד ואמיד. בכל פעם שאמא של נלי מספרת - נלי מזילה דמעה . אחר כך מתארת שעות בראש

את סיפור אהבה של הוריה ואיך כמעט החיים שלה היו נראים אחרת.

 

לנלי יש ידיד דימיוני שכותב לה מכתבים. הידיד ככה נלי חושבת גר מעבר לים הגדול.

מידי כמה ימים , נלי יורדת לשפת הים ומושה מהים בקבוק שבתוכו מכתב דימיוני.

את המכתב נלי לא תקרא עד חזרתה הביתה .

נלי מתרגשת בכל פעם מחדש לקרוא את המכתב - ידיה הקטנות רועדות ובטנה מתהפכת.

 

אף אחד לא מכיר ויודע על הידיד - רק אני.

דרג את התוכן: