כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הרהורים מתוקים עטופים בתום

    המחשבות שממלאות את פסקי הזמן השותקים

    ארכיון

    איך להיות לבד?

    2 תגובות   יום שישי , 8/2/13, 16:09

     

     

    פינת הפורקן...

     

    אני אנצל את האנונימיות שלי כדי להתפרק לרגע...

    כמו לפסיכולוגית, רק שאני לא קונה את כל השיט הזה של לשבת על ספה מול אישה בגיל העמידה שההנהונים שלה עולים לי 300 שקל ל-45 דקות...

     

    אז מאיפה אני אתחיל...?

    ציטוט?... יאללה:

    Life in pain you highness, anyone who says differently is selling something..

     

    אני לא בן אדם רע, בכלל..!!

    אני לא משקרת....

    אני תמיד משתדלת שלא לגרום לאנשים להרגיש רע לגבי עצמם..

    אני שונאת לרכל...

     

    אבל משום מה, פתאום נפל לי האסימון, שכל חברה שהייתה לי, החליטה לעזוב.

    ואין לי מושג למה...

    15 שנים אחרונה.. כל חברה.... פוף.. נעלמה.

    הקטע המוזר שאני בסדר עם זה..

    אני לא כועסת...

    אין לי מושג מה זה טינה...

    אין לי שום בעיה עם לבד... לגמרי לבד..

    אני פשוט לא מבינה איך ולמה..

     

    אז נכון, היו קצת יותר מכמה כאלה שהוצאתי באופן יזום, אבל השיקולים היו כל כך מוצדקים.

    אלו פשוט האנשים האלה שסביבך, שקוראים לעצמם חברים שלך, אבל בפועל הם סתם עושים לך רע.

    לא במכוון בכלל.. אבל פשוט עושים רע.

     

    אז מה המבחן שלי להוצאת אנשים מהחיים?

    די פשוט, אני קולטת מגמה מסוימת, למשל חברה שכל פעם שהיא רואה אותי, היא מעבירה ביקורת על משהו שעשיתי / לבשתי / החלטתי וכו'...

    מה עושים עם אותה מגמה?

    אני לוקחת צעד אחורה כדי להסתכל על כל תמונת היחסים לאורך השנים...

    ואם נגלית לי תמונה אחידה של ביקורת שיטתית (חסרת כוונה ככל שתהיה)... זהו... הבנאדם בחוץ.

     

    הרעיון מאחורי המבחן הוא די פשוט..

    שני תנאים מצטברים למבחן:

    פשוט צריך לשלב את העובדה שהבנאדם עושה רע. ובאופן שיטתי לאורך זמן.

    לדוגמא:

    נניח שאתם מכירים אדם וכל פעם שאתם רואים אותו אתם מעבירים עליו ביקורת. לצורך העניין נגיד לדוגמא שהביקורת היא איזה הערה קטנה ומבקרת על אופן הלבוש.

    אז כשלוקחים צעד אחורה והאדם רואה שבמשך שנים נאמרו הדברים הקטנים האלה באופן שיטתי, הוא לאט לאט מתחיל להאמין בזה בעצמו..

    אז פעם ראשונה הוא לא מגיב...לא מגיב... לא מגיב... לא מגיב.... לא מגיב.. לא מגיב....מנסה לשכנע את עצמו שלא אכפת לו... לא מגיב... לא מגיב.. מתישהו (אחרי שנים של ביקורת) זה מחלחל פנימה..

     

    אז הוצאתי את אלו שעשו רע...

    אני לא צריכה את זה..  עוד דמות מבקרת בחיים שלי...

    אף אחד לא צריך את זה..

    עוד חרא/ית שבונה את עצמו על חשבון הרגשות של אלו שסביבו.

     

    אבל באמת שאני לא מבינה למה זה קורה לי?

     

    מילא אם הייתי תחת של בנאדם, והייתי יורדת על כולם סביבי.... והייתי צוחקת על אחרים...

    אבל אני לא...

    נו... אז מה קורה פה?

     

    ספק אם זה טוב, אבל החלטתי שאני מקבלת את המצב-תחת הזה.

    אני לבד...

    אין לי שום בנאדם שאני יכולה לקרוא לו חבר/ה...

    ברור שחסר לי..

    אבל החלטתי שאני מפסיקה להשתדל כל כך... פשוט זה המצב, ולא משנה מה אני אעשה..

    הפסקתי להילחם..

    זה לא הדבר הכי משמח, אבל אני כבר לא עצובה מזה.

    אחרי כל כך הרבה שנים, וכל כך הרבה נוטשים (או ננטשים), אין לי שום כוונה לעבור את זה שוב.

    אין לי שום רצון להתחבר עם עוד פרצוף שיתנחמד אליי, עד שהוא יבין שהוא יכול לבנות את עצמו על חשבוני..

     

    אז מבחינה חברתית הבעיה פתורה.

     

    הבעיה הגדולה שלי... היא מה לעשות כשמדובר במשפחה שעושה רע..

    רק רע..

    וקל להם יותר להעביר ביקורת..

    רק ביקורת..

    ואני לא מגיבה...ולא מגיבה... ולא מגיבה..ולא מגיבה... ולא מגיבה...

    זה כבר ממש בלתי נסבל..

    אי אפשר לברוח מזה..

    או שכן?...

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/2/13 18:59:
      ולשאלתך, כן! או שמה את מצפה ל-לא...

      פרופיל

      being.me
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין