יש עתיד
הבית נקי, מצב הרוח תקין, הכל בסדר. זה זר לי, חדש, מרענן. ייתכן ואני מיישר קו עם הנורמליות? החרדות לעיתים חוזרות אבל ללא ספק אני מנהל אורח חיים שקרוב לתקין. אולי זה האביב שקרב ובא ואולי זו תקופה שהגיעה כחלק ממעגל חיים הפכפך. צריך להתרגל, כל חיי מכרתי לסביבה רחמים עצמיים, התמסכנות בלתי פוסקת. זו הייתה דרכי הבלעדית למערכת היחסים הסבוכה עם העולם שבחוץ, כך גדלתי וכך המשכתי בחיי הבוגרים, מן זונה פובליציסטית המוכרת את נשמתה לשטן בכל פעם מחדש. מה אמכור אחרי זה לעולם? איך אשמור על עניין? אין לי מושג.
כל שעומד לנגד עיניי כרגע זה להיפטר מן הרחמים העצמיים, לבנות אדם אחר, אני קרוב מתמיד. תמיד ידעתי ובו בזמן פיקפקתי ביכולת האדם לעזור לעצמו ללא כל התערבות חיצונית, תמיד חשבתי שבמקרה שלי זה הכרחי. המציאות שנקלעתי אליה, בתי החולים שסירבו לאשפז אותי משלל סיבות, הפסיכיאטרים האטומים בחלקם שגרמו לי להרים ידיים ולחפש תרופה במקום אחר. כל זה שיחק לטובתי בדיעבד, הבנתי שראוי שאנהל את המערכה לבד, כמובן שאני מתייעץ עם מביני עניין לבדוק שמהלכיי האחרונים לא הזויים ותלושי מציאות. אני מקבל חיזוקים ומופתע מעצמי, אני לומד להכיר את עצמי מחדש. השכל הישר שלי, אותו השכל שמעולם לא הקשבתי לו, אותו אחד שתמיד חשבתי שהוא לא מבין כלום, שחשבתי שראוי שיבוטל לאלתר. למדתי לסמוך עליו, לסמוך על עצמי, להקשיב לקולי הפנימי שחשבתי שאינו קיים כבר. כוחה של שליטה.
איש חכם דימה את אשר אני עובר לחבלי לידה, קשים ומייסרים אך כשרואים את התוצאות מתמלאים בסיפוק, הכל מתגמד נוכח מציאות חדשה, עולם חדש ונפלא שהגיח אחרי עבודה קשה ומשנה כליל את המציאות שקדמה לה. מציאות של דיכוי, שנאה עצמית ומחשבות טורדניות. לא עוד. אני כותב תוך כדי תנועה, לא סיימתי את כל מהלכיי ושאיפותיי. לעיתים הפחד חוזר לביקור פתע ומאותת, אני לא נכנע לו. אני עוצר, נושם עמוק וחושב מהי האלטרנטיבה העדיפה כרגע. אני קרוב לסוף הלחימה, המשטר הקודם, האפל והחשוך קרוב לסיום תפקידו, עניין של חודשים ספורים. אני מוצא את עצמי בוחר, בוחר בחיים אחרים. התוצאות לא מאחרות לבוא. אני לוקח בחשבון הכל, איחורים במועד השינוי המיוחל, חרדות שיחזרו, פסימיות שתלווה אותי ימים. שום דבר לא ישבור אותי, לא לתמיד בכל אופן. גיליתי את הסבלנות ואת הסובלנות. הבנתי שכך מתנהלים אנשים בוגרים ולא ילדים הרודפים אחרי תשומת לב משל הייתה כל עולמם.
הבעיות בחלקן נותרו בעינם, אם תשאלו אותי מה הלאה? ודאי שתשובות עדיין אין ברשותי, הדבר החדש שרכשתי זוהי היכולת לבחור אחרת, אני בוחר לא להתעסק רק בעבר ובעתיד, להירתע ולהשתתק מפחד, אני בוחר בהווה, אני בוחר בעשייה עכשווית. פיתחתי היגיון אל מול מציאות שלא איפשרה לי זאת. נכון להיום זה נראה לי מאוד הגיוני, אין טעם להתעסק בעתיד שההווה אינו קיים. עבר - הווה - עתיד, ככה זה עובד. אין טעם לעתיד ללא בסיס, ללא אחיזה במציאות.
תמיד נברתי בעבר, פיתחתי תיאוריות, בניתי חומות בצורות, אין נכנס ואין יוצא. כמובן שהבנת העבר עוזרת לבניית עתיד טוב יותר, שלם יותר, אמיתי יותר, עתיד בר קיימא. היום זהו אריק אחר, איש עם פרופורציות ראויות, אני מתעסק גם בעבר, גם בהווה וכמובן שבעתיד. מכין את עצמי לרע ומכין את עצמי לטוב העתיד לבוא. מכין את עצמי לחיים אחרים. שלכם, אריק רוזנבלום.
|
