לפעמים אתה להוט לאתגר את חושיי,

ומשתוקק לחצות את הגבולות הגמישים שלי,

הפעם נתת לי להחזיק בידיי 2 נרות רחבים דולקים,

אם אזיז את ידיי טיפות השעווה ייזלו אל כף ידי,

ויזכירו לי את טעותי, אסור לי לזוז תחת מגע ידיך ולשונך,

וכמעט תמיד זו חוויה חושית משכרת,

אתה מביא מהמטבח שוקולד מריר,

ומחמם קובית שוקולד בין אצבעותיך מעל הנר,

עד שהקוביה נמסה אתה מנשק אותי בצווארי,

בסנטרי ועל שפתיי,

כשהקוביה נמסה אתה מניח את הגוש הדביק על נקודתי השמאלית,

ומדי פעם חוזר לשם ומעביר אצבע על הנקודה,

לאסוף עוד צבע שוקולד למשחק שלך,

אתה מצייר קו ישר מעצמות הבריח שלי ועד נקודתי הימנית,

שם אתה מצייר עיגול סביב הנקודה,

ואני, כבר משתוקקת ללשונך,

מרימה את ראשי מהכר לבחון את פאר יצירתך...

"מתוק", אני מקניטה, "מה דעתך על ציור מופשט?"

אתה מחייך ומלכלך שתי אצבעות בשוקולד,

תוך שאתה צובט את נקודתי השמאלית,

אני גונחת בהפתעה,

ואתה מחייך, "את לא אוהבת את הציור שלי?"

"אתה קורא לזה ציור?"

שתי האצבעות שלך,

צובטות את נקודתי הימנית ומטיילות למטה,

אל עצמות הצלעות שלי,

אתה מנקד בשוקולד את בטני וסולל שביל אל גן העדן שלי.

שם אתה עוצר,

ומרים אליי מבט מפתה,

אני מחייכת ומחכה,

ואתה לוחש בחיוך,

"כאן את תמיד מתוקה לי",

אומר ומלקק,

ואני חסרת יכולת להזיז את ידיי האוחזות בנרות,

מקמרת את גבי בהשתוקקות וגונחת...

של רוני בן ציון.