0

זיכרון כפרפר

0 תגובות   יום שבת, 9/2/13, 13:15
כולנו זוכרים. חלקנו. מי מאיתנו לשלום ומי מאיתנו למלחמה. הזיכרון מניע אותנו העיבוד שלו מתרחש יום יום ואפילו בלי שנחוש בכך הופך הגולם לפרפר ומנכיח את עצמו ברגע הרצוי. שמתי לב,שהזיכרון שלי חייב מגע וריח. אני זוכרת צבעים וקל לי יותר להיזכר בתחושה מאשר במה שאמרו לי. בכלל, אני לא זוכרת מה מדברים איתי, תלוי מי כמובן. אבל מילים של יומיום לא מצליחות להגיע ואפילו לא לחצר הממלכה שלי. אני זוכרת רגש. רק זה. לא גיל,לא שמות, לא רשימת יעדים. אנשים שהפכו לחברים ידעו לתת לי רגש, ידעו לגעת בליבי. נשמע ברור מאליו עד כדי גיחוך.. לא ברור עבורי. הזיכרון שלי מסתנכרן תמידית עם גיל 9 וגיל 12 וגיל 16 השנים הכי משמעותיות בחיי. בעיקר בין ה12 ל 16. הזיכרון שלי גרם לי לרצות להיעלם מהעולם והוא זה שאחכ קרקע אותי לחיים והרגיע אותי. הזיכרון שלי חבר טוב, הוא לא בוגד בי. וגם אם לעיתים לא מדייק הרי שבאורח רוח דאג לצייד אותי. ואז אני מחייכת על הטעות שגיליתי בו. אפילו אז מעניין אותי לדעת איךנוצרההטעות. אז אני בודקת את החיבורים שהזיכרון הטיזרי שלי יצר ומנסה להבין איך שיטה בי. הוא כמובן לא יעזור לי, יחייך ויצחק עליי, אבל אני עקשנית ועל כן הוא יודע שזה רק עניין של זמן. אם כבר זמן, הוא הרי יודע שאין דבר כזה, מנסה להסביר לי, אבל אני מתקשה להבין. אני מסבירה לו שאני צריכה תחימה, מיום ליום. שאחרת הייתי משתגעת. שאני משוגעת על התחלות עם ניחוח חדש ושבכלל העניין המרכזי הוא להעביר אותו איפוס תמידי בכל יום. אבל הוא צוחק ברשעות, ואני מבינה ששום דבר לא מתאפס אצלו. וכמה מגוחכת אני בניסיוני זה. ואז נזכרת בגבר שלי שטרם הגיע. במילים שאתן לו: ״לא משנה כמה זמן ייקח לך, כמה יעבור בזיכרוני עד שתגיע, כמה צבע ומגע ומילים אקבל עד בואך. אני יודעת שהנצח יגיע. איתך יהיה נצח. ואם תהיה הגבר שלי ל9 חודשים בסופם תיהיה לנצח. וכך אזכור את חיי, מרגע היוולדי ועד רגע בואך״. או שאולי זה אותו רגע.. זיכרון ארור..
דרג את התוכן: