כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    אז איפה את מסתובבת בימים אלה?

    33 תגובות   יום ראשון, 10/2/13, 03:18

     

     

    איפה אני מסתובבת בימים אלה?


    נניח שאתם שואלים אותי ככה
    טוב, אז איפה את מסתובבת בימים אלה?

    ואני ישר מבינה למה אתם מתכוונים.

    אתם רוצים אולי לשאול איפה העבודות שלי מסתובבות בימים אלה? 


    כי אני לא מסתובבת. הן, העבודות שלי (סוג של נציגות) הן כן. הן מסתובבות. בעולם הווירטואלי כמו גם בעולם הריאלי.


    אז הנה איפה.


    במרחב הווירטואלי – שהוא עולם רחב, ללא גבולות, ללא זמן, ללא חומר ואולי אולי גם ללא רוח, אפשר להיות בו זמנית בהרבה מאד מקומות.


    ואם כבר שאלות, אז עוד שאלה. מה פתאום? למה אני צריכה לערוך כאן את הפירוט הזה ולספר לכל העולם 'איפה אני מסתובבת'?


    לפיכך, עוד לפני שאספק את "סקרנותכם"' אסביר למה אני בכלל חושבת שיש מקום לרשימה הזאת, ובאיזו זכות המצאתי ואמרתי שאתם סקרנים.


    ובכן, באמנות אנחנו עוסקים. אמנות מתחילה את חייה בראשו- נפשו- לבו של האמן, משם היא פורצת ומתהווה בחדרי חדרים, שזה בדרך כלל "המעבדה" – הסטודיו של האמן. אחר כך נידונים חייה לחסד או לשבט. יש ונגזר עליה להישאר תמונה – טמונה בין מאגר "חברותיה" בארבע קירות הסטודיו, כשהיא צוברת עליה שנים, אבק, ושכחה, ויש שהיא ממשיכה את חייה. כן. זה מה שיצירה צריכה. יצירה צריכה להיפרד מיוצרה ולהפוך להיות ישות שממשיכה לחיות.


    שונות, תיחשף, ידברו עליה (לטוב ואו לרע), ילמדו ממנה, ישאלו עליה, יבקרו אותה, ינתחו אותה, יציגו


    איך תחיה?תוצג בסביבות שונות, תיחשף, ידברו עליה (לטוב ואו לרע) ילמדו ממנה, ישאלו עליה, יבקרו אותה, ינתחו אותה, יציגו אותה – היא צריכה לצאת ולהיות. חייה רק התחילו. אלה הם חייה האמיתיים של יצירה ואני עוד לא מדברת על הממד המסחרי, כאשר במקרים רבים ודי טובים היא גם נרכשת. אמנות, אינה אמנות אם היא לא נמצאת בשיח, אם אין ליצירה חיי המשך.

     


    אחת הסיבות שבגללם בחרתי לפתוח כאן יומן (בלוג) ולפרסם רשומות(פוסטים) הייתה בדיוק בגלל זה. הבנתי שזה עוד מרחב לחשוף את האמנות, אמנות בכלל ואמנותי שלי בפרט, הבנתי שזו עוד דרך להרחיב את השיח, עוד דרך ועוד מסלול להצעיד בו את היצירה שלי אל מעבר לשיח הפרטי שאני מקיימת עמה. קיוויתי, רציתי, וגם האמנתי שאני עושה דברים מעניינים וחשובים, ומצאתי שזו דרך להעניק מזה גם לאחרים, לאלה שאולי סקרנים מטבעם, ולאלה שאולי אצליח לעורר בהם לאט לאט את סקרנותם.


    כל זאת, משום שאני חושבת שאין חיים לאמנות כאמנות אם היא לא באה ומהלכת בעולם, בין בני אדם (וכל זה לא מבטל את העובדה שאני חושבת שבראש ובראשונה האמנות טובה ליוצר, אני רואה בה כלי חשוב מאד ליצירת חיים בעלי משמעות תוכן ואפילו תרפיה – אבל זה נושא אחר לגמרי ולא בו אני דנה בזו הרשומה). ולא רק שזה חשוב לאמנות עצמה, זה חשוב לאדם, לתרבות, לעולם. זה, בעיני, החמצן החשוב לבני אדם, להרחיב דעת, להתפתח בחוויות לייצר זהות ולהכיר זהות.


    ומתוך כל אלה חשבתי שיש מקום לספר 'איפה אני מסתובבת'. כי שוב, אני זה רק התירוץ. איפה אני מסתובבת, כאן ברשומה הזאת זה תירוץ, כותרת, וסיבה לספר על האמנות שלי בימים אלה. להגיד איפה היא, להציג אותה, לספר על ההקשרים שלה ובקיצור – לחשוף אותה פיזית, וגם לחשוף קצת את הסיפור מאחוריה.


    הקדמה ארוכה, אני יודעת. אבל מעולם לא הבטחתי רשומות קצרות.


    ועוד דבר אחד קטן. אמרתי למעלה 'לעורר את סקרנותכם'. מאיפה בכלל החלטתי שאתם סקרנים? ובאיזו זכות הכתרתי אתכם בתואר זה?


    ובכן, אני מאד מקווה שאכן כן. מקווה שקהל הקוראים שלי כאן סקרן. סקרן לאמנות, וסקרן גם לסיפור שמאחורי היצירה, הסיפור של היוצר (וזה לא שאני מספרת הכול). קיוויתי שהקורא יפתח סקרנות כאשר אמן פותח צוהר לעולמו – עולם היצירה שבדרך כלל זה עולמו שלו – בבחינת אמנות החיים, החיים הם אמנות – אמנות זה חיים.


    אז באמת מה קורה? איפה אני (הן) מסתובבת. במילים אחרות, אם תרצו אפשר לקרוא לרשומה הזאת גם סוג של ספירת מלאי, או יומן עבודה תיעודי.


    ואני מושיטה לכם את ידי, ומזמינה אתכם כאן בבלוג שאם שכחתם אני קוראת 'לאן הדרך הולכת' – כדי לטייל יחד אתי בכל המחוזות שבהם אני נמצאת בו זמנית.


    כי זה הקסם של העולם הווירטואלי. צריך לדעת שהוא על זמני ורב מקומי. אפשר להיות בהמון מקומות באותו זמן, לצפות בזה במרחב אחד, ומרגע שזה כאן, זה גם נשאר לנצח.

     

    ובקיצור, אני רוצה לספר לכם איפה עבודותיי, יצירות האמנות שלי נמצאות למשל עכשיו בזמן אמת, בחודש הזה. חודש פורה למדיי. כל תיעוד מילולי ילווה גם בהדגמה אחת של צילום.


    התערוכה 'לראות את הצלילים'


     

    ''
    קיר של העבודות שלי מתוך הפרוייקט 'לראות את הקולות' - העבודות מוצגות ב'מכללת תלתן' בחיפה


    אני מציגה בתערוכה הקבוצתית שנקראת 'לראות את הצלילים' – (תמונות מהפתיחה שבה גם נתבקשתי לשאת מספר דברים על התערוכה).


    התערוכה מוצגת בימים אלה בחלל התצוגה של מכללת 'תלתן' בחיפה. קודם לכן, היא הוצגה בבניין רשות השידור בירושלים, בניין מק"א (מרכז קשר ארצי). העבודות בתערוכה זו הן מתוך גוף עבודות שעשיתי במסגרת פרויקט משותף עם הרדיו והערוץ הראשון. ציירתי בזמן מופעי המוסיקה ולאחר מכן יצרתי קולאז'ים שמשלבים את הרישומים שלי עם צילומים שלי.


    להלן סרטון שמתאר את תהליך עיצוב התערוכה שבה גם כן פעלתי כאוצרת יחד עם הצייר/פסל/מפיק הרדיו משה פרלמן.


    ניתן לקרוא את הרשומה שלי שמספרת על האירוע 'ראיתי את הקולות'.

    בעקבות פרוייקט זה כתבתי את השיר 'הצליל שנמלא אל דפיו'


    תערוכה זו אמורה להמשיך ולנדוד ואף להתרחב.


    התערוכה 'שתי וערב'


     

    http://cafe.themarker.com/image/2446219/
    העבודה 'הפסלים של תרח והפסלים שלי בסעודה האחרונה' - משתתפת בתערוכה 'שתי וערב'


    בתערוכה זו שמתקיימת בגלריה 'נירלה' בבית לחם הגלילית אני מצטרפת לקבוצת אמנים/יות שעוסקים באמנות הסיב. ובשילובים שונים ומעניינים שמהדהדים לאמנות זו. עבודותי אינם בסיבים במובן של בדים וחוטי אריגה. אלה הן עבודות ציור וקולאג' שעשויות על נייר תעשייתי עבה, שאותם אני כולאת וקולעת זו בתוך זו. עבודת הקליעה שמאפיינת את עבודת הסיב, מופיעה כמוטיב וכטכניקה מרכזית בעבודות אלה. בעבורי, זו צורה של שימור – שחזור – עיבוד וזכרון.

    ומי שמתעניין לדעת על יצירה זו עצמה קצת יותר, מוזמן להכנס לרשימה 'איך הפכו הפסלים של תרח והפסלים שלי ל"כל שנותר'

     

    ורשימה נוספת שמסבירה את נוכחותה של עבודה זו בתערוכה 'נאמן למקור' - מתארת צדדים נוספים של היצירה  'נאמנה למקור - וגם מתווכחת אתו'

    סרטון שמציג את אוסף העבודות במחזור העבודות 'כליאה וקליעות'

     

    ''
      סרטון שמציג את אוסף העבודות מתוך הנושא 'כליאה וקליעות'

     


    התערוכה – מבט נשי

     

    http://cafe.themarker.com/image/2729020/

    העבודה 'נוף הפנים הוא נוף פנים' - מתוך סדרת 'דיוקן עצמי'


    תערוכה קבוצתית. מוצגת בימים אלה בבית גבריאל. בתערוכה זו אני מציגה שתי עבודות שמתבססות על הפרויקט הרב שנתי שלי שבו אני עוסקת מרבית הזמן ( ואותו גם חקרתי בעבודת הדוקטור שלי) – 'דיוקן עצמי'. נקודת המוצא שלי בסוג זה של ציורים היא ציור דיוקן עצמי מול מראה – שזה ג'אנר מוכר באמנות, משם אני יוצאת למקומות רבים, בדרכים שונות, בהיבטים שונים ולפעמים אף בסגנון או בטכניקה שונה. בתערוכה זו אני מציגה את העבודה שלה אני קוראת 'אימא גדולה עתיקה' – סוג של מטאפורה שיש לה מבחינתי הרבה משמעויות, ואת העבודה 'נוף הפנים הוא נוף פנים'.


    הנה שיר שנכתב בהדהוד לעבודה נוספת שמוצגת בתערוכה ונקראת 'אמא גדולה עתיקה - שוברת שתיקה'

    וזה הציור שאליו מתייחס השיר

     

    ''
    'אמא גדולה עתיקה' - מבוסס על דיוקן עצמי. נורית צדרבוים 2006

     

    בימים אלה, עבודה זו נבחרה על ידי חברתי המשוררת המצויינת 'נעמה ארז', כדימוי למצגת שאותה היא תציג בהשקה של ספרה החדש ' ליד שירה 'פנים'. מה שאומר שהיצירה מתכתבת לא רק עם שירי שלי אלא גם עם שירה של אחרים.


     

    התערוכה 'יריד חובק עולם'


     

    http://cafe.themarker.com/image/2366392/

    'אשישות כבדות מיין' - נורית צדרובים 1994


    'יריד חובק עולם' הינה תערוכה קבוצתית נוספת שעלתה לאוויר העולם הריאלי. תערוכה זו, מוצגת בהיכל התרבות לאמנויות ב'שוהם'. שם אני מציגה את אחת העבודות היותר גדולות שלי 200X200. עבודה שיצרתי בשנת 1994, במיוחד לתערוכה שהתקיימה בפסטיבל היין ביקבי ראשון לציון. התערוכה אז נקראה 'יין בגון ספרדי' והיא מבוססת על שירו של רבי יהודה הלווי (ריה"ל) שנקרא 'אשישות כבדות מיין'.


    ניתן לקרוא כאן' תוסס בסגנון ספרדי' – שם ניתן לקרוא הסברים רחבים יותר על היצירה. יצירה זו שכנה במרתפי הסטודיו שלי שנים רבות, קודם לכן הוצגה בחלל מאד גדול בבית חולים בנהרייה כסוג של מחווה שנקרא 'השאלת אמן' ועתה היא מיועדת לעבור, מיד עם תום התערוכה, לחלל תצוגה גדול בת"א.


    על כך אמרתי לא פעם, ש 'עבודות ישָנות הן לא עבודות ישֵנות' .

     


    אלה הן תערוכות שמתקיימות בעולם הריאלי.

     

    יש רבים שטוענים שעידן התערוכות בחלל תצוגה פיזי ממשי, הולך ונעלם. טוענים שגלריות, אולמות תצוגה ואפילו מוזיאונים נמצאים בשלב הדעיכה שלהם, נאבקים להישרד מול עוצמות של העולם הדיגיטלי הווירטואלי. יש טוענים שלהציג בהחלל תצוגה פיזי, מה שנקרא בעגה המקצועית 'הקוביה הלבנה' – הוא מיושן, טרחני, אינטרסנטי ועוד ועוד – ומנבאים לו היעלמות הדרגתית.


    אינני יודעת עד כמה זה נכון. יש בזה משהו. כוחו חשיבותו ומשמעותו של העולם הווירטואלי, רב בעיני. ועוד אכתוב על כך בנפרד רבות. יחד עם זאת, עדיין יש חשיבות כל שהיא למראה עיניים, לפיזיות של היצירה, דבר שמעורר את החושים, ומקנה לה את מקומה הייחודי. יש מלחמה שקטה, סמוייה, מעניינת בין העולמות (הווירטואלי והריאלי) ובינתיים כמו כמעט חזון אחרית הימים, שדווקא נמצא בימים האלה בזמן הזה, כמו זאב וכבש דרים הם יחדיו. עובדה. אני מציגה בתערוכות בחללי תצוגה ( כפי שתיארתי למעלה) ובו בזמן, משוטטת גם במרחבים האינסופיים של העולם הוירטואלי. כי כמו שאמרתי והצהרתי בראשית דבריי כאן, אמנות צריכה את מרחביה, ומשם להגיע אל לב רואיה ושומעיה.

     

     

    אז איפה אני מסתובבת בעולם הווירטואלי?


    וצריך לומר שבעולם הווירטואלי ,הזמן הוא לא זמן מוגבל. אמנם יוצאת תערוכה בזמן מסוים, אבל גם כשהיא נסגרת לכאורה, היא שם לעולם נשארת. די אם תקלידו כמה מילים בגוגול מיד תצוץ התערוכה גם אם לכאורה עבר זמנה ושעריה נסגרו. זה העולם הווירטואלי, הוא מבטיח ליצירות סוג של חיי נצח וחשיפה רחבת מנעד בכל מקום בעולם, רוצה לומר, בכפר הגלובלי.


    התערוכה 'מקום ומיקום'


     

    ''

    'חלי ישנה על מיטה' - מתוך העבודות שהוצגו ב'תערוכה על הגדר' בספסטיבל שלומי 2011.  מוצגת עכשיו בתערוכה 'מקום ומקום.


    אני משתתפת בתערוכה 'מקום ומיקום' – תערוכה וירטואלית קבוצתית של 'בגלל' – חבורה ספרותית וכתב עת. בתערוכה זו אני גם האוצרת.

    בתערוכה אני מציגה חמש עבודות שנלקחו מתוך ה 'תערוכה על הגדר'.

    עבודות נוספות מתוך תערוכה זו אפשר לראות  בסרטון זה .

    ויש גם רשימה שמספרת על תערוכה זו 'סביבתי כבר לא בסביבתי'

    כאוצרת התערוכה כתבתי מאמר שמלווה את התערוכה, מופיע באתר ליד התערוכה ומופיע גם כמאמר בכתב העת עצמו. המאמר 'כבודו במקומו מונח' : מקום ליצירה, מקום ביצירה.

     

     

    התערוכה 'מבט אורבני'


     

    ''
    מבטים לואדי סאליב - מתוך סדרת עבודות 'ואדי סאליב' - 1987 - מופיע בתערוכה 'אורבניות' בגלריית גלרינה.


    אני משתתפת בתערוכה הווירטואלית של 'גלרינה' – בנושא 'מבט אורבני' .

    שם אני מציגה שלוש עבודות מתוך סדרה ישנה שלי שעסקה בנושא 'ואדי סאליב'.

    עבודות נוספות של ואדי סאליב אפשר לראות באלבום הזה.


    גלרינה מקיימת מדי חודש תערוכה ווירטואלית חדשה. וכאשר יורדת תערוכה אחת, היא למעשה נשארת במאגר התערוכות של הגלריה. רוצה לומר שבעולם הוירטואלי הזמן הוא לא זמן אורכי, הזמן שם הוא זמן רוחבי. אין דבר כזה "זה קודם, זה אחר כך, זה היה וזה כבר לא" אין. שם יש מה שמוצג בפרונט, במרכז יותר נכון, ועוד המון שלוחות רוחב שיכולות להציג באותו מרחב ובאותו זמן עוד דברים.


    לפיכך אני יכולה לומר שבמאגר התערוכות של גלרינה אפשר למצוא עבודות שלי גם במסגרת התערוכה 'עירום', 'טבע דומם' 'שחור ולבן' ועוד. הוא אשר אמרתי. כאשר תערוכה יורדת מהקירות היא באמת יורדת. משם היא נטמנת במעבה חדרי השכחה. כאשר תערוכה "יורדת" בעולם הוירטואלי היא בעצם לא יורדת, היא רק קצת זזה. גוגל אחת קטן וקצר, והיא מיד כבר שם.

    יש מקום לשאול אם זו מציאות? אם זו אמת? ויש גם תשובות. לא כאן המקום.


    העבודות -  'נקודות מבט'

     

    ''

    מתוך התערוכה 'נקודות מבט' - נורית צדרבוים  - 2012 - מופיע במגדין 'דיגריז' בנושא 'נקודת מבט'   


    אמנית המדיה תמי מייק לאופר החלה לערוך את העיתון המקוון לאמנות שנקרא 42degrees .כל חודש לערך יוצא גיליון איכותי בנושא מסוים. הנושא בגיליון הראשון היה 'נקודות מבט'. בו אני מציגה שלוש עבודות.


    גם אלה הן עבודות שמבוססות על דיוקן. בעבודות אלה אני מתייחסת לריבוי המשמעות של המונח 'נקודות מבט'. אני בוחנת אותו הן מבחינה צורנית והן מבחינה תוכנית. אני מתייחסת למבט, המבט האישי שלי הבוחן. המתבונן אל הצופה, מרחיבה את אפשרויות המבט, ויחד עם זאת מוסיפה אלמנט ויזואלי – נקודות.

    בגיליון עצמו מופיע הסבר, מה שנקרא 'הצהרת אמן' – הגיליון הוא באנגלית. כאן אני מצטטת מתוכו בעברית.

     

    "

    בעבודות אלה אני מציגה את נקודת המבט שלי לנושא הרחב שעוסק ב'נקודת מבט'.

    המיקוד בעבודה הוא על המבט. מבט העיניים.

    אני בוחרת במושגים שלקוחים מתוך השפה הוויזואלית ומשתמשת בהם כסוג של מטאפורה.

    הנקודות שמופיעות  בעבודות אלה כחלק מהאמירה הוויזואלית. הם נוצרו כסוג של סימנים גראפים על ציור שאופן הביטוי שלו הוא אקספריסיבי. המדיום הוא המסר.

    בעבודות אלה אני מציעה נקודות מבט נוספות וחדשות לקריאת הטקסט הציורי ומרמזת על כך כבר באמצעות המופע הוויזואלי שלו. אני משחקת בצורות כשם שאני משחקת במילים ולפיכך מבחינתי המונח 'נקודות מבט' היא לא רק השקפת עולם. היא צורות שונות של הסתכלות על העולם, ועל עצמי ( שהרי נושא הציור הוא דיוקן עצמי).

    נקודות מבט הן גם נקודות פיזיות שמשם צומח המבט, או שלשם הוא הולך.

    ונקודות נוספות הם נקודות על המבט ( point of (the) view."

     


    עבודות – 'מעגלים' בגליון - degrees42


     

    ''

    'בעצב תלדי בנים ואל אשך...." מתוך תערוכת היחיד 'כן, לא, שחור, לבן' - מופיע במגזין אמנות מקוון בתערוכת 'מעגלים'

     


    הגיליון השני של 42degrees עוסק בנושא 'מעגלים'.

    מוצגות שם שתי עבודות שלי, וכך אני כותבת שם

    "

    גוף עבודות אלה מתערוכת היחיד שלי שהוצגה בשנת 1990 בשם :כן, לא, שחור, לבן. שם התערוכה מתכתב עם משחק ילדים ידוע אך יחד עם זאת הוא מתאר גבולות ומצבים קיצוניים. התמונות שמוצגות כאן עוסקות בשאלות אישיות, נשיות מהותיות. מחזוריות בחיים, מצבים פסיכולוגיים של 'חיים, מות, חיים', מעגליות, רחם, לידה, ונקודות מרכז. בכל העבודות מופיעה בדרך זו או אחרת צורת העיגול ו/או המעגל. המעגלים הם חלק ממבנה הציור, חלק ממרכיבי הציור, הם מרכיב בשפת האמנות אך בו בזמן הם משמשים כמטאפורה ומהדהדים לנושא שבו העבודות עוסקות.

    נושא המחזוריות והמעגליות בעבודות אלה, בא לידי ביטוי לא רק בצורת המעגל שמופיעה כמוטיב חוזר בכל אחת העבודות, ולא רק בתוכן ובנושא שבו הן עוסקות, אלא גם בתהליכי המחזוריות והמיחזור שעבודות אלה עברו במהלך השנים מאז הצגת התערוכה לראשונה".

     

    עבודות אלה, מוכיחות הכי טוב שאפשר את הקיום הבלתי מעורער של המדיה הדיגיטלית, ושל העולם הווירטואלי. עבודות אלה שמוצגות שם, הם חלק מתערוכת יחיד קודמת שלי ( משנת 1990 ) עבודות אלה עברו גלגולים רבים, חלקן השתנו, חלקן עבור טרספורמציה ושינו מצב צבירה, הרבה נאמר על זה.


    אבל הן קיימות. התיעוד ישנו, הצילומים קיימים, והנה תערוכה אחת בנושא 'מעגלים' העירה אותם לתחיה חדשה ומחודשת, והפכה אותם לנצחיות. ממש כמו סיפור 'עוף החול'.

     

    אוסף עבודות – במאגזין 'על הדרך'


     

    ''
    'דיוקן עצמי ומראה שבורה' - מתוך תערוכת היחיד 'סביבתי ואני' - 1987 . נמצאת על כריכת כתב העת 'על הדרך'


    במאגזין 'על הדרך' מספר 9 ,  עוסק בנושא 'מפגשים'. במאגזין זה  יש לי מאמר  ובו אני משלבת סוגים שונים של מפגשים אפילו מפגשים . החל מהמפגש שלי עם עצמי מול מראה (בציור דיוקן עצמי) והמשך במפגש של שירי עם ציוריי.


    זכיתי שאחד הציורים 'דיוקן עצמי ומראה שבורה' נמצא על כריכת המאגזין, ובנוסף כ- 10 ציורים שמשובצים בו לכל אורך הגיליון. כן, וגם זה מאגזין מקוון, והוא ברשת. גם כשיעלה המאגזין הבא, מאגזין זה נשאר שם קיים ומתקיים.


    הציור – 'דיוקן עצמי ומראה שבורה'

    זכה , אחרי הרבה שנים של 'שתיקה' לעדנה מחודשת. הוא נוצר והוצג בתערוכת היחיד הראשונה שלי (1987) 'סביבתי ואני'. ועתה הוא מככב על כריכה של כתב עת. אבל לא רק זו גם זו. חברי הסופר והמשורר יוסי כהן אלרן בחר בו כדימוי לשיריו שאותם הוא פירסם ב New's 1, במדור הקבוע של הסופר, משורר, מבקר ספרות.

    ואני אמרתי ועודני אומרת שוב 'עבודות ישנות הן לא עבודות ישנות' – ואולי להיפך. עבודה זו לפחות הוכיחה ששיני הזמן לא נגסו בה, אלא שיבחו אותה.

    והאדם שואל - שני שירי תעיה / יוסף כהן אלרן

     


    הציור 'בובה על חוט – מסיכה' – בכתב העת עבריתון

     

    ''
    'בובה על חוט' - מתוך סדרת עבודות 'כליאה וקליעות' - 2012. הציור נבחר לכריכה לכתב העת 'עבריתון'


    בימים אלה הודפס הגיליון השני של כתב העת המשובח 'עבריתון'. הנושא של גיליון זה הוא 'מסיכה'. שמחתי להתבשר שהציור שלי 'בובה על חוט' – שגם מוצג בימים אלה בתערוכה 'שתי וערב' נבחר לככב על כריכת העיתון.

     

    ''

     



    הציור 'אני. תבנית. נוף' – על כריכת ספר שיריו של המשורר רון גרא -  'אח'

     

    http://cafe.themarker.com/image/2600807/

    'אני תבנית נוף' - הציור נבחר על ידי המשורר רון גרא, ככריכה על ספרו


    על ספר שיריו , המעולה, של חברי המשורר 'רון גרא' מופיע פרט מתוך הציור שלי 'אני , תבנית, נוף'. לכבוד הוא לי.

     

    ''

     



    וכמובן שיש בקנה עוד כמה מקומות בהן העבודות שלי יעבדו. כן, אני עובדת בלעשות אותן. אחר כך אני יוצאת לדרכי וממשיכה, הן יוצאות לדרכן, הן אלה שצריכות להתחיל ולהמשיך לעבוד. זה העבודה שלהן, להיות. אני מסייעת בהתהוות, הן ממשיכות בלהיות.


    ואם החזקתם מעמד עד כאן. תודה שהייתם אתי. בעצם ערכתי לכם סוג של סיור מודרך במרחבי המוזיאון הפרטי שלי, שבו משמשים בו זמנית 'אוספים, תערוכות קבע, ותערוכות ניידות'. אל תשכחו שבין שאר העיסוקים המקצועיים הרשמיים שלי אני גם אוצרת. המסע הזה היה סוג של מסע אוצרותי. הפעם חשפתי לכם את אוצרותיי, אלא שמימלא נחשפו במקומות שונים בקטגוריות שונות - עכשיו בימים אלה בחודש האחרון.

     

    בהקשר זה יש לי רשימה מעניינת שבא אני מצטטת דו שיח שהתנהל ביני ובין חברה


     

    היא שאלה "התערוכות האלה חשובות? ואני עניתי לה, לא"

     

    בכל אופן, שיתפתי אתכם ותודו חודש פורה ליצירות שלי. הן עושות את העבודה שלהן. קיבלו ממני שחרור ויצאו לדרכן. ואני? אני רק עוקבת, ומדווחת.

     

    ונשאר עוד דבר אחד קטן ואחרון לספר ולהזכיר שכל הזמן, אבל כל הזמן אני מסתובבת באתר האישי שלי ברשת שנקרא 'נורית-ארט' - מוזמנים.

     


    ©כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (33)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/2/13 20:08:
      תיעוד מקסים
        20/2/13 12:26:

      צטט: face 2013-02-20 12:09:56

      אני כל הזמן חזרתי למעלה. ל-לראות את הצלילים, אולי כי באמת צריך לעבור לאט-לאט. מדהים!

      תודה פייס אהבתי את מה שכתבת כאן.

        20/2/13 12:24:

      צטט: ניקיטה רנא 2013-02-16 22:40:37

      את אומן אמיתי... איך שאת מתארת את האומן בחדרי חדרים. ציורים מרשימים, אשרך...

      ניקיטא יקרה. תודה את תמיד משמחת אותי בדברייך. אכן, הכוונה שלי להכניס את הקורא לחדרי החדרים של עולם היצירה שלי. שמחה שאהבת. שמחה שעמדת על הנקודה הזאת. תודה. תבואי תמיד חיוך

        20/2/13 12:23:

      צטט: שולה63 2013-02-15 14:59:56

      מענין יפה ומשתף

      תודה שולה.

        20/2/13 12:22:

      צטט: *גילה 2013-02-14 02:59:31

      תודה יקירתי על הפוסט הנפלא והעשיר, הן במילים והן בתמונות. מאד מאד אהבתי את היצירות. המשך הצלחה פוריה !!

      תודה גילה יקרה על כל דברייך.

        20/2/13 12:21:

      צטט: שולה ניסים 2013-02-13 14:52:17

      קראי נא את השיר "גלים" שהעליתי אתמול בבלוגי. זה שיר ארספואטי ונראה לי שמתכתב כך או אחרת עם הפוסט הנוכחי שלך. שימי לב לתגובתה של נועה אליגון שאמרה ( במילים שלה )שזה לא משנה שיר או ציור או כל סוג יצירה הכל זה ארס פואטיקה. הייתי קוראת לפוסט הזה פוסט ארספואטי. אוהבת במיחוחד את עבודת הקליעה.

      הי שולה. סוף סוף הגעתי לשיר 'גלים' וגם הגבתי לך שם. השיר שלך הוא באמת ארספואטי. אני חושבת שצריך לעשות הבחנה בין מה שנקרא שיר שהוא בעצם אתה, או ציור שהוא אתה, ובין ארספואטיקה. עד כמה שאני מבינה, ארספואטיקה זו שירה שבה המשורר מדבר על שירתו. על הכתיבה, על עבודת הכתיבה, על עובדת היותו משורר כותב. וזה שונה מאד מאינטרוספקציה. למשל על ציור אומרים, שכל ציור בעצם הוא דיוקן עצמי, בין אם הצייר קרא לזה דיוקן עצמו ובין אם לא. לדעתי יש הבדל כאשר היוצר ( משורר או צייר) מדברים על עצמם, על העצמי שלהם, או מדברים על היצירה כיצירה. לכן לא אומרים אינטרוספקציה אלא ארספואטיקה. נכון שהגבולות קצת מטושטשים. שירך באמת שם ארספואטי, אבל הוא גם מביא את המימד האישי ריגשי. שזה בהחלט טוב. לדעתי הרשומה שלי כאן היא לא ארספואטית. זו רשומה יותר תיעודית ודיווחית. אהבתי שציינת שאהבת את הקליעות. אני חושבת גם שבצדק. גם אני אוהבת אותן. וכמובן תודה לך.

        20/2/13 12:09:

      אני כל הזמן חזרתי למעלה. ל-לראות את הצלילים, אולי כי באמת צריך לעבור לאט-לאט. מדהים!

        16/2/13 22:40:
      את אומן אמיתי... איך שאת מתארת את האומן בחדרי חדרים. ציורים מרשימים, אשרך...
        15/2/13 14:59:
      מענין יפה ומשתף
        14/2/13 02:59:
      תודה יקירתי על הפוסט הנפלא והעשיר, הן במילים והן בתמונות. מאד מאד אהבתי את היצירות. המשך הצלחה פוריה !!
        13/2/13 14:52:
      קראי נא את השיר "גלים" שהעליתי אתמול בבלוגי. זה שיר ארספואטי ונראה לי שמתכתב כך או אחרת עם הפוסט הנוכחי שלך. שימי לב לתגובתה של נועה אליגון שאמרה ( במילים שלה )שזה לא משנה שיר או ציור או כל סוג יצירה הכל זה ארס פואטיקה. הייתי קוראת לפוסט הזה פוסט ארספואטי. אוהבת במיחוחד את עבודת הקליעה.
        13/2/13 11:15:

      צטט: סטודיו אמן 2013-02-13 10:21:07

      פוסט עשיר מענג ומלמד... יישר כח והמשך הצלחה.

      תודה אנטון. שמחה שביקרת. ושוב תודה על דבריך.

        13/2/13 10:21:

      צטט: שטוטית 2013-02-13 10:08:51

      איזו פוריות ויצירתיות לך.

      תודה שטוטית קריצה

        13/2/13 10:21:
      פוסט עשיר מענג ומלמד... יישר כח והמשך הצלחה.
        13/2/13 10:08:
      איזו פוריות ויצירתיות לך.
        13/2/13 09:13:

      צטט: נעמה ארז 2013-02-13 08:50:15

      כהרגלי, מאז יום בואך לקפה, אני -לאט לאט, ובהמשכים... :)

      תודה נעמה יקרה.

        13/2/13 08:50:
      כהרגלי, מאז יום בואך לקפה, אני -לאט לאט, ובהמשכים... :)
        13/2/13 08:32:

      צטט: גליתוש. 2013-02-13 04:32:17

      רבת פעלים ומוכשרת בטרוף! נגמרו לי הסופרלטיבים. כל פוסט שלך - חגיגה. תודה!

      תודה גליתוש. תודה ותודה. אז מה יהיה? יותר לא אקבל ממך סופרלטיבים? קריצה

        13/2/13 08:31:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2013-02-13 01:26:21

      חבל שלא שמת פה כיסא וירטואלי שאוכל לשבת באמצע ולנשום (:

      רוניתי, הרגת אותי. מה זה צחקתי. אחלה יציאה. אבל אני חושבת שהתעצלת. יכולת לקחת את הכסא מהבלוג שלך, להביא אותו לכאן, לשבת, לנשום ואז כולם היו נהנים כי הכסא שלך שם שווה גם הוא. תודה יקירה.

        13/2/13 08:30:

      צטט: ג.ע. 2 2013-02-12 23:08:06

      נורית יקרה, קראתי את הפוסט בכמה חלקים, כי הוא נורא ארוך. שמחה לראות כאן את כל פעילותך הענפה, אין ספק שזכית. זכית בקהל רב ובהתעניינות בעבודותייך. אני חושבת שאת מזהה נכון את המגמה של "המוזיאון החדש" ולך יש כאן כמה "מוזאונים" פרטיים משלך, כשכל גולש מגיע למוזיאון הנוח לו יותר, ואפילו בשעות הנוחות לו ביותר (איפה יש מוזיאון כזה גמיש?). יחד עם זאת, למרות שהאינטרנט נראה היום כמקום נצחי, ייתכן ובמהלך השנים יהיה שינוי טכני כלשהו שלא יתן לפתוח קבצים בפורמט הישן (כמו למשל שה- WINDOWS ביטל את כל קבצי מעבדי התמלילים שהיו על ה-DOS). כך שהמגמה באופן כללי נכונה מאוד, אך בזהירות צריך לקחת בחשבון גם אפשרות כזאת, כי כשהטכנולוגיה מתקדמת, לפעמים יש בה גם מכשולים. ובכל זאת, אני כמעט בטוחה שבמוזיאון האינטרנטי אפשר להגיע לקהל רב הרבה יותר ממבקרי המוזיאונים, שהם יחסית מעטים וכמעט תמיד אננשים הקשורים בעצמם לתחום, בעוד שכאן, ברחבי האינטרנט נחשפים לעבודותייך גם אנשים שאינם בכלל מהתחום ואולי לא ביקרו ולא יבקרו במוזיאון אף פעם בחייהם. דבר נוסף, כאן, אנחנו זוכים להבין יותר, דרך ההסברים שלך, את נפש האמן שבך, את מה שאת רוצה להגיד, ואיך בכלל לפרש תמונה, וזוכים להכיר גם את החיבורים האסוציאטיבים בין השירים שלך לבין התמונות. תבורכי.

      הי גימל יקרה, נגעת כאן בנקודה מאד חשובה, וכל הכבוד ששמת לב שזוהי אחת הנקודות המרכזיות שאליהן אני מתייחסת ואשר לשמן נכתבה רשימה זו. אבל מה הפלא? את קוראת מסורה ומעמיקה ולא מפספסת כלום. ואכן, נכון. המוזיאון הוירטואלי הוא חשוב ומשמעותי, יש לו חסרונות ( שכדברייך, יכולים להתברר עוד יותר במהלך השנים) ויש לו נכון לעכשיו הרבה מאד יתרונות. כמובן שכלום לא מחליף את הדבר האמיתי, וזה לחוש, לראות, להריח, לגעת ביצירה וזאת משום שאמנות בראש ובראשונה זה דבר פיזי. אבל ברמת החשיפה, וברמת היידוע לחתך גדול ורחב של אנשים - יתרון השדה הוירטואלי הוא גדול ובולט. אז צדקת. ושמחתי שהנקודה הזאת באמת בלטה כאן. ושוב, ועוד, תגובתך מעודדת מאד, משום שבאמת זו כוונתי. לספר את הסיפור האישי מאחורי היצירה. אמנם אני לא נכנסת לפינות פיקנטיות, ורכילותיות, וכו' וכו', אבל אני מספרת את הדרך , מדברת על המסע ולא מהססת לשלב מחשבות, רגשות, תהיות, ותהליכים. כמו שאמרתי זו כוונתי כאן, ואני תמיד שמחה לדעת שיש מי שזה מעניין אותו ואף תורם לו. אז שוב כמו תמיד תודה לך שהיית, ושהארת עוד כמה נקודות.

        13/2/13 08:24:

      צטט: Lisi-strata 2013-02-11 12:07:54

      וואלה - נורית - צריכה שבוע לפחות כדי לקרוא ולהפנים את כל זה...אשתדל - לאט לאט:)

      ליזי יקירתי, קיבלת שבוע. ותודה כמובן. חיוך

        13/2/13 04:32:
      רבת פעלים ומוכשרת בטרוף! נגמרו לי הסופרלטיבים. כל פוסט שלך - חגיגה. תודה!
        13/2/13 01:26:
      חבל שלא שמת פה כיסא וירטואלי שאוכל לשבת באמצע ולנשום (:
        12/2/13 23:08:
      נורית יקרה, קראתי את הפוסט בכמה חלקים, כי הוא נורא ארוך. שמחה לראות כאן את כל פעילותך הענפה, אין ספק שזכית. זכית בקהל רב ובהתעניינות בעבודותייך. אני חושבת שאת מזהה נכון את המגמה של "המוזיאון החדש" ולך יש כאן כמה "מוזאונים" פרטיים משלך, כשכל גולש מגיע למוזיאון הנוח לו יותר, ואפילו בשעות הנוחות לו ביותר (איפה יש מוזיאון כזה גמיש?). יחד עם זאת, למרות שהאינטרנט נראה היום כמקום נצחי, ייתכן ובמהלך השנים יהיה שינוי טכני כלשהו שלא יתן לפתוח קבצים בפורמט הישן (כמו למשל שה- WINDOWS ביטל את כל קבצי מעבדי התמלילים שהיו על ה-DOS). כך שהמגמה באופן כללי נכונה מאוד, אך בזהירות צריך לקחת בחשבון גם אפשרות כזאת, כי כשהטכנולוגיה מתקדמת, לפעמים יש בה גם מכשולים. ובכל זאת, אני כמעט בטוחה שבמוזיאון האינטרנטי אפשר להגיע לקהל רב הרבה יותר ממבקרי המוזיאונים, שהם יחסית מעטים וכמעט תמיד אננשים הקשורים בעצמם לתחום, בעוד שכאן, ברחבי האינטרנט נחשפים לעבודותייך גם אנשים שאינם בכלל מהתחום ואולי לא ביקרו ולא יבקרו במוזיאון אף פעם בחייהם. דבר נוסף, כאן, אנחנו זוכים להבין יותר, דרך ההסברים שלך, את נפש האמן שבך, את מה שאת רוצה להגיד, ואיך בכלל לפרש תמונה, וזוכים להכיר גם את החיבורים האסוציאטיבים בין השירים שלך לבין התמונות. תבורכי.
        11/2/13 12:07:
      וואלה - נורית - צריכה שבוע לפחות כדי לקרוא ולהפנים את כל זה...אשתדל - לאט לאט:)
        11/2/13 08:45:

      צטט: rutpal1 2013-02-11 07:51:04

      ואללא נורית, את פורייה ביותר. גם במלל ובעיקר, עבורי, גם בציורים המרשימים. סאחתן על צילום הפספורט החדש . יום טוב, רות.

      תודה רות. וכן, גם בעבורי העיקר הם הציורים, המלל הוא רק הפלטפורמה להצגתם.

        11/2/13 07:51:
      ואללא נורית, את פורייה ביותר. גם במלל ובעיקר, עבורי, גם בציורים המרשימים. סאחתן על צילום הפספורט החדש . יום טוב, רות.
        10/2/13 23:21:

      צטט: ~בועז22~ 2013-02-10 22:52:19

      זהו בדיוק ש..., זה מה שהכי מסקרן אותי: האנקדוטות, הפכים, שמאחרי ה..., סיפור/יצירה/אירוע. מפני שזה המנוע אשר גורם ליוצר, ליצור. זה ה"איך", אם תירצי. אפילו ה"מדוע" לא מסקרן, כמו ה"איך", איך התחיל הכול, בעצם..., ואפילו שהסקרנות הרגה כבר את החתול, כמה וכמה פעמים, הוא לא לומד לקח, הוא נותר סקרן כשהיה..., תודה!!!

      זהו בועז, קלעת. אני מחפשת את הסקרנים האלה, מקווה שהם יגיעו ויגיחו. ובמה שנוגע לאמנותי וגם לסיפור של מאחורי, מוכנה לתת ולספק את סקרנותם. תודה שבאת והסתקרנת. ואגב, פעם למדתי שהסקרנות היא אחת מהמרכיבים החשובים של המחוננות והגאונות. אז תמשיכו להיות סקרנים, ואני מבטיחה להיות כאן ולספק אותה בדרכי.

        10/2/13 23:17:

      צטט: perach1 2013-02-10 22:18:13

      תודה על השיתוף ב-סיבוב ההופעות ... (: עלי והצליחי ..

      תודה פרח. כדרכך אמרת הכי בקיצור את ההגדרה הכי נכונה. איך לא חשבתי על זה? 'סיבוב הופעול. מעולה.

        10/2/13 23:16:

      צטט: HagitFriedlander 2013-02-10 09:02:55

      פוסט ענק תרתי משמע...כמו יריד חובק עולם הסובב במעגלים עם מבט נשי ונקודת המבט שלך יוצרת מפגשים עם יוצרים אחרים ומאירה פינות לא מוכרות גם לאחרים..אני רואה את הקולות שלך ומקשיבה לאמא הגדולה העתיקה בשקיקה...מאד אהבתי והזדהיתי עם ההקדמה שלך! אוהבת את עבודותיך בעיקר התרגשתי היום מה"כליאה והקליעות" ומנקודת המבט...אבל לא רק...מעורר השראה! חגיגה לעיניים ולכל החושים. המון תודה נורית פורה ומפרה!

      חגית יקרה, חוץ מלשמוח על דברייך ולהגיד לך תודה. אין לי מה להוסיף. וזה המון. לפעמים השתיקה היא הדבור החזק ביותר. אחרי החשיפה הזאת והגילוי שכל מה שאני רוצה זה לקחת אתכם אתי למסע ולהראות, לקבל תגובה כזאת ממך - אין יותר משמח מזה. זה סוג של אישור. וברור לי שלא כולם יחשבו כך, רבים יחשבו אולי אחרת. אבל המעטים, הם שקובעים בעיני. אז שוב תודה.

        10/2/13 22:52:
      זהו בדיוק ש..., זה מה שהכי מסקרן אותי: האנקדוטות, הפכים, שמאחרי ה..., סיפור/יצירה/אירוע. מפני שזה המנוע אשר גורם ליוצר, ליצור. זה ה"איך", אם תירצי. אפילו ה"מדוע" לא מסקרן, כמו ה"איך", איך התחיל הכול, בעצם..., ואפילו שהסקרנות הרגה כבר את החתול, כמה וכמה פעמים, הוא לא לומד לקח, הוא נותר סקרן כשהיה..., תודה!!!
        10/2/13 22:18:
      תודה על השיתוף ב-סיבוב ההופעות ... (: עלי והצליחי ..
        10/2/13 09:02:
      פוסט ענק תרתי משמע...כמו יריד חובק עולם הסובב במעגלים עם מבט נשי ונקודת המבט שלך יוצרת מפגשים עם יוצרים אחרים ומאירה פינות לא מוכרות גם לאחרים..אני רואה את הקולות שלך ומקשיבה לאמא הגדולה העתיקה בשקיקה...מאד אהבתי והזדהיתי עם ההקדמה שלך! אוהבת את עבודותיך בעיקר התרגשתי היום מה"כליאה והקליעות" ומנקודת המבט...אבל לא רק...מעורר השראה! חגיגה לעיניים ולכל החושים. המון תודה נורית פורה ומפרה!

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין