הרבה זמן  אני נמצא פה מרותק למחשב. שעות של שיעמום שאני מצליח להפיג רק בזכות טניה שנמצאת עכשיו מתחת לשולחן וגורמת לאיברים מסויימים בגופי להתארך ולהתכווץ לפי רצונה, להתקשות ולהתרכך, להזדקף ולהתכופף, ללהוט ולהצטנן.

את פניה לא ראיתי מעולם. אולי היא מכוערת ללא שיניים... איכס. לשון יש לה. זאת אני יודע בוודאות. האם כדאי לי להביט אל מתחת לשולחן? אני לא מֵעֵז.

אני צריך לצאת לסידורים דחופים אבל טניה עוד לא סיימה את כל משימותיה ואני לא יכול להשתחרר מאחיזתה. זו אחיזה רוחנית, מנטלית, פסיכו-סְטַטוּטוֹרִית.

לפעמים היא מספרת לי במבטא רוסי כבד על קורותיה במוסקבה כשהיתה מתחת לשולחן של בוריס פטיומקין - ראש הק.ג.ב. אבל אני לא רוצה לשמוע ואני משתדל להסות אותה בהצלפות עדינות.

כזאת היא טניה. אני לא יודע מתי זה יסתיים. המצב עדיין סטטוטורי. כשיהיה שינוי- אודיע.