 "בוקר. רחוב תל-אביבי. צעיר עומד בתחנת אוטובוס. לידו אישה מבוגרת עם סל, מחטטת בפח הזבל, מחפשת בקבוקים. הרבה אנשים היו מפנים מבט לצד השני, מסתכלים על חלון ראווה סמוך, על פרסומת כלשהי. אבל לא הצעיר הזה. הצעיר הזה משפיל מבט, שואל את עצמו אם יש משהו שהוא יכול לעשות. אולי כסף? הוא חושב לעצמו. אבל מיד מגיע למסקנה שזה רק יסגור לה חור לכמה שעות. שיחה קצרה? כן, למה לא. הוא פונה לאישה, מחליף איתה כמה משפטים. היא מחייכת. גם הוא. הם נפרדים וכל אחד הולך לדרכו. היא - ממשיכה לפח הזבל הבא. הוא - עולה על האוטובוס בדרך לעבודה. הדבר היחיד שעובר לו בראש תוך כדי הנסיעה, הוא השפע שסביבו. הג'יפים, החנויות, הבניינים המופרזים, המאפיות המלאות בכל טוב. יש מספיק אוכל בעולם, הוא יודע. מדי שנה מזון בשווי מיליארד ש"ח מוצא את עצמו בפח, הוא נזכר. הוא קרא פעם שהכסף שמושקע בתעשיית הנשק מדי שבוע יכול להאכיל את כל אוכלוסיית העולם למשך שנה. הוא מסתכל על הג'יפים, אבל הג'יפים שותקים, וממשיכים לשרוף להם דלק להנאתם. הוא חושב על התמונה הכללית, זו שמפרידה אותנו לג'יפים, מכוניות, אוטובוסים ופחי זבל. זו שגורמת לנו כל הזמן לרצות עוד. לעצמנו. זו שפשוט לא קולטת שטובת הכלל היא טובתנו האישית. דרושה כאן מהפכה, הוא חושב לעצמו. מהפכה של תודעה. מתי כבר הקיץ יבוא?" צילום: מיכאל זילברמן עודד | צדק חברתי - חדר המצב  חדר המצב http://www.facebook.com/j14live
|
